מאמר זה מכוון להצביע על שימושים ייחודיים בזכות מגע קל בשיטת פאולה לחולי פיברומיאלגיה ותסמונת התשישות הכרונית.
רוב רובו של התרגול בשיטת פאולה מבוסס על הפעלה עצמאית של השרירים שמסביב לעיניים, לפה ולנחיריים וכמובן לסוגרים. וכמו כן על עידוד הקשרים בין הספינקטרים. אחד העקרונות המרכזיים בשיטה הוא הצטרפות תנועות לא מתוכננות לתנועה היזומה במהלך התרגול. יכולת הפעולה העצמית של הגוף מתשנה ומשתכללת באופן שונה אצל כל מתרגל ובדרך כלל פונה לאזור בגוף שבו דרוש שינוי. מגע ברוח שיטת פאולה עם קבוצות אלו מיועד לנטרל את הקושי האופיני לאנשי התסמונות להתעייף מכל תנועה שהיא. מאחר שאחד האפיונים של קבוצות מבין חולי פיבאומיאלגיה והחולים בתשישות כרונית היא התעייפות בעקבות פעילות ותהיה הקלה ביותר שניתן לדמיין.
החוקיות של שיטת פאולה מתקיימת בגוף עקב מגע משום שהמגע מארגן תנועה דומה כל שניתן לתרגילים. המגע ולו החלקי ביותר צפוי לעורר בגוף תנועה עצמית. מסיבה זו האפשרויות להשפיע על אנשים אלו שונה במהותה ממגע בשיטות אחרות. התגובות הנלוות, הבלתי רצוניות שבשונה מההרגל הרווח אינן תוצאה של הוראה מחשבתית, דרושות לכל אדם ולרוב מתרחשות בגוף בדרך עצמאית, עקב תנועה יזומה ומחשבתית. אצל חולי פיברומיאלגיה ותסמונת התשישות הכרונית ההתרחשות העצמאית מתלווה למגע במקום להוראה המחשבתית. קשיים רבים כרורים בעובדה שתנועה כזו מערבת התעייפות מהירה אצל חולי פיברומיאלגיה. תגובות אלו יכולות להיות נעימות ובלתי צפויות ולכן עלולה גם להתעורר בהלה או אי נוחות ממה שנדמה כהעדר שליטה מלאה בגוף, ניתן כמובן להפסיק את התגובות הנלוות בין אם על ידי הפסקת התרגיל או הורדת הידיים מהעיניים,
הוראת שיטת פאולה משנה את מידת המודעות לגוף כולל תשומת לה לתנועות ספונטניות, לא תלויות בחשיבה על הגוף. לשינוי זה יש גם השפעה חשיבתית שהיא החשובה ביותר. שכן ככל שעולה היכולת להניח לגוף לפעול מטעם עצמו כך מתחדדת ההבנה שלגוף יש חוקים משלו שאינם נתונים למרותנו השכלית. זהו שינוי חשיבתי המאפשר למעוניינים בו ללמדו ביתר העמקה ככל שהם ממשיכים לתרגל ולהכיר את התגובות המשתנות של גופם.
מקצת מדרכי המגע מחקות את דרך תנועתם של תינוקות בשלבים שונים של הינקות ובדרכי הפעולה של אברים כמו הפה, העיניים, כפות הידיים והרגליים. לדוגמה הפעלת השפתיים נעשית על ידי צביטות קלות האוספות את השפה התחתונה של הפה אל מרכזו. חשוב להניח ליזמה ולצפות לתגובה של הגוף. ניתן לשוב ולחזור על מגע כזה כל עוד הוא נעים למטופל/ת. התכווצויות והתמתחויות רבות מזכירות את מצב הגוף התינוקי. כגון: הנטייה לקיפול מתמשך של הידיים, תנועות הפה כלפי מרכזו במציצה או שלא במצבי מציצה. אחיזות מתמשכות של כפות הידיים והרגליים בחצי אגרוף, חולי פיברויאלגיה סובלים לא פעם מנוקשות יתר בכל שרירי הגוף ובמיוחד בגפיים. לכן מגע בגפיים בהשראת השיטה כגון לחיצות בנקודות חשובות בכפות הידיים או הרגליים מעוררים בגוף נטיות קיימות להאסף באופן המשחרר את המתח הקבוע. דחיפת העקבים זה כלפי זה בעדינות, עיסוי הצדדים החיצונים של כפות הרגליים. הם אמצעים לעודד פעולות מעיים
העמקת הנשימה נחוצה לאנשים רבים שהיגיעו למיעוט תנועה. מומלץ לנסות עיסוי של המצח בתנועות קלות מן המרכז של המצח אל הצדדים צפוי שהתנועה תעודד את הרמת הגבות ועקב כך את הרחבת הנחיריים, שני אלו יחד יפעילו את הספינקטר האחורי הקשור גם לעידוד השאיפה במערכת הנשימה וגם למערכת העיכול.
קבוצה אחרת של דרכי מגע קשורה במצבם של השקעים בעמוד השדרה, מגע בשקע שבין העורף לראש מעודד צורך להניע את הראש ואת הצואר. מגע בשקעים של כפות הידיים והרגליים הם כר נרחב לפיתוחתנועות לא מתוכננות שמרפות את הגוף כולו. לדוגמה כשאנו לוחצים בקלילות על השקע שבמרכז כפות הידיים שלנו אנו מעודדים תחושה חדשה בגופנו, התרגיל נעשה בדרך כלל על בסיס ההוראה ללחוץ את שקע היד או הרגל ולנסות ולחפש דרכים בין אם תנועתיות ללא תכנון או מתוך ריכוז מחשבתי שיעזרו להמשיך ולהרגיש את הנוכחות שהמגע בשקע עורר במקום. מקצת מהמתרגלים (כולל אנשים עם מוגבלויול תנועה שונות) חשים צורך להניע את הגפיים באופן לא מתוכנן בתנועות משתנות בין אם קטנות או גדולות. עידוד הקשרים בין הגפיים מקל לעורר תחושות שאבדו, יש שמבקשים מהמטפל לשןב ולחזור פעמים רבות על המגע ומעדיפים להשאיר את הידיים בתנוחה קבועה כי כך קל להם יותר להישאר במיקוד התחושות. סוג אחר של עיסוי הנעת בהונות הרגליים ברכות באופן שמרחיק ומצמיד אותן ללא הפרעה לצורת הקיפול שהמתרגל נוטה לה.
.
