האיחוד האירופי דורש מישראל לסמן מוצרים מהתנחלויות ולהכיר בחלוקת ירושלים. אולי כדאי להציע לאיחוד, לסמן את המוצרים ב"טלאי צהוב", זה עלול להרתיע ואפילו להזכיר נשכחות את מה שעשה לנו עמלק.
זה גם יזכיר לעולם שהאיחוד האירופי של אז, לא עשה דבר, כשסימנו את היהודים.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
"אנו עם אחד, אויבנו עשו אותנו לעם אחד". (תיאודור הרצל)
"בדברים אין להכריע את היהודי, קשה עורף הוא". (מנדלי מוכר ספרים)
הבנק העולמי:הכלכלה הפלסטינית אינה מוכנה לכונן מדינה עצמאית. מעניין –איזה פרטנר יש לנו.
אין זו הפעם הראשונה–שנושא סימון המוצרים מיהודה ושומרון מרגיז את האיחוד האירופי ואין זו פעם ראשונה, שמוצאים גם בקרב, בני עמינו תומכים במהלך ביניהם נציגי מר"צ בכנסת. ואם כך, פני הדברים, קשה להלין על הגויים וקשה עוד יותר מצבם של השמאל הציוני, שלא פלא שהוא נסוג והולך מדחי לדחי ומרוויח את שנאת הציבור הציוני וריחוקו בצדק וביושר במציאות ובקלפי.
פרופ' ג'ד נאמן (קולנוען)–קרא לפני זמן לא רב, לפתור את בעיית המתנחלים ע"י "מלחמת אזרחים", ואחרים תמכו במשטים למיניהם ועליהם כמה נציגים מובהקים של שונאי ישראל ומסיתיה שלא לדלג על חברת כנסת חנין זועבי, שהיתה על "המרמרה", אבל לא ראתה אנשי חמאס/חזבאללה, לא ראתה אלימות, רק ציבור שוחר שלום ואוהב ישראל בסתר.
למרבה הפליאה–רוב ההתנחלויות עלו, נבנו, השתרשו והתעבו בתקופת שלטון המערך ובגיבויו, מתקופת רבין ז"ל, פרס ואפילו אהוד ברק.
המתנחלים שמשרתים בכל יחידות העילית ובהמוניהם, גם מייצרים תוצרת חקלאית מעולה, כנראה למגינת ליבם של מספר שונאי ישראל חיצוניים ופנימיים.
וכפי שאמרתי מספר פעמים בעבר, בכל הסדר קבע שיבוא,גושי ההתנחלות הגדולים והערים שבתוכם יישארו בידי ישראל, אז כדאי להתחיל להתרגל, גם לתוצרת שלהם.
הטלת חרם על תוצרת המתנחלים–היא הטלת חרם על ממשלת ישראל וחוקיה,ובעקיפין על המדינה ואזרחיה.על כך, הציבור צריך להתקומם, לחזק את הממשלה ולא להיבהל מאיומים של האיחוד, או שונאי ישראל פוטנציאליים נוספים.
כאשר האיחוד האירופי–יהיה כל כך נחרץ ויעיל, כמו לגבי התוצרת של המתנחלים, כנגד איראן, הגרעין המסכן את העולם והסנקציות האנמיות שהן הטילו, נמשיך את הוויכוח הענייני עם האיחוד.
המסקנה:הגיעה העת–להתנער מהם, מדעותיהם, חוות דעתם,ולהתנהג כעם חופשי בארצנו, ארץ ציון ירושלים.כדאי לחזור לאמרה של תקופת בן גוריון, לא חשוב מה חושבים הגויים, חשוב מה יעשו היהודים.
גזרות כלכליות והידוק החגורה
הגזירות החדשות לא באות כי הממשלה אין לה מדיניות, הן באות כי אין ברירה כלכלית, אשר יכולה בלי קיצוץ מאסיבי לייצב הכלכלה, על קו בלימה, שלא נדרדר, דוגמת מספר ארצות אירופה.
בנושא זה שמעתי–מספר טענות ומענות מעוררות מחשבה מחד וגיחוך מאידך.
פרשנים מומחים ופרשנים מטעם עצמם–טוענים בלהט שהגזירות, לא במקומן ולא בזמן הנכון.
וכאן יש אבסורד מסוים–כאשר מחלקים מתנות ומקילים על הציבור, זה כלכלת בחירות, אבל כאשר הבחירות באופק וצריך לקצץ, לחסוך ולהדק חגורה, זו כלכלה אנטי בחירות.אז איפה הבעיה?
צא ולמד–אם ממשלה שרוצה להצליח ולהיבחר שנית, נאלצת לקצץ, אז אולי, אולי זה באמת הכרחי כלכלית להצלת המדינה.תחשבו על זה עניינית, כלכלית ולא פוליטית.
שמעתי אומרים–אל תשוו אותנו ליוון, ספרד, איטליה, פורטוגל. אנחנו עובדים יותר, חרוצים יותר, יעילים יותר –האמנם?אז למה הבדיחה הנפוצה ביותר אומרת: "שבישראל יוצאים לעבודה אבל לא הולכים לעבוד".
ונניח שאנו באמת טובים יותר מאלה שפירטתי, מה לגבי גרמניה, שמתחילה להראות סימני משבר, דירוג האשראי שלה יורד ומשבר כלכלי מרחף באוויר. אותה גרמניה המעצמה הכלכלית החזקה ביותר באירופה, שעובדיה נחשבים בצדק,כיעילים, דייקנים, מסודרים שיצא להם שם באירופה כולה, מתחילים לדאוג.והרי גרמניה עמדה בראש גוש היורו שנחלץ לעזרת יוון, ספרד וכו'.
שמעתי שיחות ברדיו–על המצב הכלכלי, וביניהם ראיון עם מעשן כבד, שמפחד מתוספת של מאות שקלים בחודש. ומה לגבי מתמכרים אחרים,אולי כדאי להם להתחיל לצמצם, לחסוך ולעבור למוצרים בריאים יותר –לא חרם, הבריאות, הכסף וייצוב מצבם הכלכלי.
יחד עם זאת–אסור כמובן, לוותר על ביקורת הוגנת, להצביע על מקורות אחרים מהם ניתן לחסוך, לקצץ, כדי להקטין הגרעון ולייצב הכלכלה. זה כולל יעול בכל תחומי הממשלה ומוסדותיה והטלת מיסים או העלאתם בתחומים של "מוצרי מותרות". ואני הייתי מציע לחזור לחקיקה זמנית, של מס נסיעות לחו"ל (לתקופה מוגבלת, עד יעבור זעם), כפי שכבר התנסינו בעבר, ולא פגעו קשות בנוסעים ונופשים בחו"ל.בנושא זה, לצמצם נסיעות שרים וח"כים לחו"ל וצמצום משרדי ממשלה.
לסיכום–להדק חגורות, לא לחלום על מדיניות סוציאליסטית, שכשלה במדינות שניסו זאת, מבלי לוותר או להצביע על עוולות ומקורות כספים אלטרנטיביים. כל זאת,בתנאי שלא יפגעו קשות באוכלוסיות חלשות, סעד, גמלאים, ניצולי שואה, נכים וכד' –שממילא כבר נמצאים על הקרשים.
ונסיים בסיפור עם מוסר השכל ומוסר עבודה
שלושה פועלים קמים בבוקר לעבודה –גרמני, צרפתי וישראלי.
הגרמני –פותח את החלון –אפור, גשום קר –שותה בקבוק בירה והולך לעבודה.
הצרפתי –קם בבוקר –גשום, קר, רוחות –שותה בקבוק יין קטן –הולך לעבודה.
הישראלי –קם בבוקר-מעונן, גשם קל מפוזר-לוקח בקבוק,עושה פיפי והולך לקופ"ח –לקבל כמה ימי מנוחה.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.