הזכות לחלום והחובה להתאמן 

הזכות לחלום והחובה להתאמן

קשה לי לשים את האצבע במדויק על הרגע שבו הפכתי מילד שלא רוצה כלום למבוגר שרוצה הרבה מאוד. עבר זמן מאז ילדותי לפני 35 שנה. ילדות שבה הפעמים היחידות ששאלו אותי ?מה אני רוצה?- היו כדי להגיש לי ארוחת ערב או לקנות לי מתנה ליום הולדתי.
ברוך הבא למאה ה-21. מעכשיו, אתה יכול לרצות וגם להשיג. אתה יכול לחלום מציאות עתידית.

מתי הגיע השינוי המדהים שהפך אותי ואותנו לחולמים. מתי הפסקנו להיות מי שחולם בלילה,במיטה, או מי שחולם בהקיץ לאדם בוגר שחולם חלום ומיד מחפש דרך להגשים אותו.
כנראה שתמיד חלמנו חלומות. בהתחלה זה היה להיות בוקר, שודד ים בעל עין אחת וחרב מבהיקה, או מלכת הלבבות. אחר כך חלמנו על ההיא מהכיתה המקבילה ועל ההוא מהשכבה הבוגרת שחזר עם כנפי צניחה ונעלים אדומות. אחר כך חלמנו חלומות בצבעים עזים שנראו כמו קליידוסקופ ענק, חלמנו על צמות או קוקו, אהבה חופשית וחומר טוב. אחר כך חלמנו על עבודה וילדים ובית גדול, וכשהבית נהיה קטן והילדים גדלו חלמנו שיהיו כמונו. חופשיים וחולמים. עכשיו הגיע הזמן לחלום את עצמנו. את החלומות הפרטיים שלנו.
ברוכים הבאים למאה ה-21. מעכשיו יש לנו בחירה. עכשיו החלומות שלנו הפכו ברי-השגה. ואם החלומות שלנו הם המציאות שלנו בעוד כמה שנים או חודשים, האם הם עדיין חלומות? אולי הם בעצם דמיונות-מציאות? ואם אני יכול לתאר במדויק היכן אני אהיה בעוד שנה, את הבגדים שאלבש ואת הרקע שמאחורי, האם זה דמיון מפותח או זיכרון מהעתיד שלפני? האם זו מציאות?

ברוכים הבאים למאה ה-21.
אולי הכל התחיל במרטין לותר קינג, אולי בג'ון לנון שהכריח אותנו לדמיין, אולי כשפוליטיקאי ישראלי חלם על מזרח תיכון חדש. אולי הכל התחיל בפותר החלומות מהתנך. אולי זו החומה בברלין שנופצה בשידור ישיר. אבל היום אנחנו יודעים שכל חלום שלא הגשמנו הוא צומת דרכים שחלפנו על פניה במירוץ החיים מבלי לעצור. הזדמנות מוחמצת. היום אנחנו מוזמנים להגדיל את החלומות שלנו בשקל ותשעים, אנחנו יכולים להתאהב בעצמנו, ולהציע לעצמנו חברות.
אנחנו נפרדים מהמאה הקודמת, מקלינטון , ממהטמה גנדי, ומהאקס המיתולוגי ונכנסים בעיניים פקוחות למאה השנים הבאות. מצויידים באיי-פון, איי פוד, חלונות, אי מייל, ואתר בית. אנחנו מחוברים לטכנולוגיה, למדיה, לעולם הגדול וקצת מנותקים מעצמנו. אנחנו רוצים להיות אפקטיביים, פרואקטיביים, אינטרגלאקטיים וממוקדים. אנחנו זוכרים הכל ושוכחים לשים את עצמנו במרכז.
היום אנחנו נדהמים לגלות שכשאנחנו מבטאים את החלום בקול רם- הוא הופך לחזון. פתאום יש לנו בחירה. פתאום לחלום יש רגליים מוצקות ואף בעננים. החלום אמיתי, מלא צבע, טעם וריח. החלום הופך למציאות המחר. אנחנו מזהים נקודות מפנה ופריצות דרך, נשענים על ערכים מוטמעים היטב ומגלים שעם ניהול עצמי נכון אפשר לחזק שרירים רפויים. היום אנחנו מתאמנים ומעצימים את היכולות שלנו. אנחנו מציבים לעצמנו מטרות ומשיגים אותן. זה יכול להיות מערכות יחסים,זה יכול להיות שינוי קריירה או עסק חדש. במקום לצאת אל הטבע- אנחנו יוצאים אל עצמנו. במקום להאמין בכוחות שמסביב- אנחנו מאמינים בכוחות שבתוכנו.

תסתכלו מסביב. אחד מתאמן על שינויי קרירה לקראת גיל חמישים, אחרת מתאמנת עלפתיחת עסק עצמאי לאפייה אחרי 25 שנות עבודה כפקידה. תראו את השכן או הדוד הרחוק שפורש מתעשיה אווירית או מתעש או מהצבא ופותח חנות ספרים או מתחיל לייבא רהיטים מהמזרח. תראו את הרופא שפתח פאב, או את הבן שלו שפותח עסק לגלשנים באוסטרליה. הם מתאמנים ומעצימים את הפוטנציאל שלהם.
למי יש מנוי לחדר כושר? למי אין? האיבר היחיד שלא מתאמן בחדר הכושר הוא המוח. אנחנו מחברים את עצמנו לאוזניות ומביטים במסכים מרצדים. למי יש מאמן-אישי להצרת היקפים, חיטוב הגוף וחיזוק יד קידמית? למי אין? למי יש תפריט מיוחד לחיזוק הגוף?
במאה ה-21 יש לנו הזדמנות לחזק את כל מה שרפוי. להתאמן עם מאמן-עיסקי או מאמן אישי. להתאמן על החיים או העסק. הקיים או זה שנקים בעשר אצבעותנו.לחזק את כל מה דרוש חיזוק. יש לנו הזדמנות להפטר מכל הפרדיגמות המעכבות אותנו, להוציא את עצמנו לאור. יש לנו הזדמנות להתאמן. להתחייב לשינוי ולהתאמן.

צביקה דולברג
יועץ ומאמן עסקי בכיר ?מנכ"ל ובעלים של חברת DOC לאימון וייעוץ עיסקי