אין ספק שבני זוג רשאים לערוך ביניהם הסכם ממון על תנאי. הכוונה היא שבני הזוג אמנם חותמים על הסכם ממון מחייב, אבל הם קובעים תנאי מתלה, תנאי מקדים להכנסו של ההסכם לתוקף. אם התנאי הזה מתקיים, כי אז, כך קבעו בהסכם הממון, יהיה ההסכם בתוקף, ואם התנאי הזה איננו מתקיים, לא יהיה הסכם ממון תקף ומחייב.
דוגמא. לבעל יש דירה אותה קיבל במתנה מהוריו. הדירה רשומה על שמו. בהסכם הממון הם קובעים כי הדירה תאוזן בבוא היום בחלקים שווים ( מוות או פרידה ). כלומר, הם בעצם קובעים כי הדירה שייכת לשניהם. כעת, ב הסכם ממון הוכנס סעיף מתנה ולפיו האישה מתחייבת להעביר לבעל את מחצית שוויה של הדירה. עוד הם קובעים, כי במידה והאישה לא תעביר את מחצית שוויה של הדירה, יהיה הסכם הממון בטל, ולא יהיה לו תוקף מחייב כלשהו. ( ואז, על פי ייעוץ משפטי שקיבלו, אם ייפרדו, ממילא תוצא הדירה מרשימת הנכסים שיש לחלקם בין שני בני הזוג בחלקים שווים ( וזאת מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג ).
אחרי שעבר המועד שבו האישה התחייבה להעביר את הכספים, הזוג מחליט להיפרד. האישה תובעת מכוח הסכם הממון כי ישולמו לה סכומים המעוגנים בהסכם הממון ( לא מחצית שוויה של הדירה ), ואילו הבעל מתנגד לכך בטענה שכל הסכם הממון בטל ומבוטל, וכלל לא ניכנס לתוקף משפטי מחייב, לאור קיומו של אותו תנאי מתלה, שבו האישה לא עמדה.
כיצד יכריע בעניין בית המשפט?
ישנה מחלוקת בעניין הנ"ל בין מלומדים.
פרופ' פרידמן סבור שחוזה על תנאי הוא חוזה תקף לכל דבר ועניין, וכל ההבדל בינו לבין חוזה מוחלט, שאין בו תנאי מתלה, הוא בתוכן. כלומר, חוזה על תנאי, הוא חוזה שלם, אולם קיומו מותנה בתנאי.
פרופ' טדסקי סבור שאמנם חוזה על תנאי הוא חוזה שלם, אך אין לראותו כחוזה תקף עד להתקיימו של התנאי.
לפי הגישות השונות, ניתן להבין מה יפסוק בית המשפט. כלומר, ככל שבית המשפט ייטה לקבל את עמדתו של פרופ' טדסקי, כך תהיה מסקנתו שלאישה אין סיכוי לתבוע חיובים כלשהם, שכן החוזה עדיין לא יוצר חובות וזכויות, או תוצאות משפטיות, עד לכניסתו לתוקף.
לעומת זאת, אם בית המשפט ילך לשיטתו של פרופ' פרידמן, כך יהיה הוא נכון יותר להורות על ביצועם של אותם חלקים שניתן לקיימם אף לפני שהתנאי קוים.
