דניאל סטרן: כל האירועים שמווסתים תחושות התקשרות, קרבה פיזית וביטחון, הם חוויות הנוצרות הדדית. היצמדות לגוף חמים שמותאם לקווי המתאר ונענוע מרגיע, מבט של התינוק לתוך עיני האם כשהאם מביטה בעיניו שלו, היאחזות באחר שאוחז בתינוק – אלו הן חוויות "עצמי עם אחר" - מחוויותינו החברתיות הטוטאליות ביותר.
התינוק צריך, אם קשובה ומדברת.
לאט לאט דרך טיפול עקבי ומסור הילד יכול לקשר חוויות של סיפוק והנאה אל האם. התינוק והאם הופכים למערכת שאין בה גבולות. המעטפת האוטיסטית מתחילה להיסדק כשהתינוק מאפשר לגירויים חושיים להיכנס, באופן סלקטיבי כמובן. רוב האנרגיה שלו מרוכזת באמו, והשלב מאופיין בתלות מוחלטת של התינוק באם. מרגרט מהלר קראה לזה סמביוזה נורמאלית – לתינוק עדיין אין תפיסה של עצמי מובחן מהאם. בגלל זה חשובה בשלב הזה ההתאמה וההחזקה של"הסביבה הטובה דיה".
מגיל חודשיים ומעלה מתחילה להתפתח אצל התינוק יכולת לאינטראקציה חברתית, דניאל סטרן סיכם זאת בספרו "יומנו של תינוק". בשלב הזה התינוק מתחיל ליצור קשר עם העולם דרך פניה של אמו, הוא מתחיל להכיר ולחקור אותם וממצאיו ישפיעו בעתיד על תפיסת עולמו. כעת הוא יכול להפריד בינו לבין אמו ויזואלית, או כל דמות המטפלת בו בעקביות, שכן הוא רואה אותם מספיק פעמים כדי ליצור רצף וזיכרון של פנים, הוא מסוגל לפתח הזדהות, שכן המבט נושא עמומשמעות רגשית. הוא יכול לפתח קשרי גומלין ולחוש משפיע בזכות היכולת שלו להתחיל לפענח ולתרגם את פני הסביבה דרך המבט.
וויניקוט נתן תפקיד חשוב למבט ההדדי של האם והילד, הוא הדגיש את העובדה שהאדם אינו מתקיים אלא בקשר עם הזולת, היחס אל הזולת הוא ביטוי לחוויות ממשות עצמי משמעותיות.
הקשר הטיפולי של אם-ילד חשוב לילד לחוש מוחזק (holding), מצויד (providing) וממומש (facilitating). וויניקוט התייחס לתלות של התינוק באם, בשלב הזה, כאל מצב קיומי הדורש את היענותה של האם והזהות שחש התינוק עם אמו, לאו דווקא מבטאת חוסר נפרדות, אלא נובעת מההסכמה של האם להיענות לצרכי התינוק לראותה כאובייקט סובייקטיבי עבורו.
התינוק מבקש לעצמו גם עולם ריאלי מופרד ממנו כדי להיות במגע עמו. על האם לשרוד את התקפות השנאה-אהבה של התינוק ללא נטישה נקמנית מצידה והיא תזכה אותו במעמד של ריאליות ובכך יושלם המהלך המורכב של התמסרות מהימנה של האם לשימוש תינוקה.
תפקיד הסביבה בהקשר הזה הוא להרחיב את האיכות המחזיקה של האם ולאפשר לאדם תחושת ערך ומשמעות.
לידתו של העצמי – החוויה של האדם מול עצמו. (קוהוט)
כדי ליצור ערך עצמי מבוסס צריך שהעצמי הגרעיני, (בעודו תינוק) יקבל את צרכיו באופן מושלם.
צריכות להתקיים 2 פנטזיות לתחושת המושלמות:
- אני מושלם, התפעלות מצד ההורים. באם הילד קבל תדלוק טוב מההורים, הוא לא צריך התפעלות חיצונית והוא נהנה מעשייה של עצמו. הילד מבין שכול מה שטוב זה בו, האחר נותן לו את הכוח לעצמי וזו התחלה של הנפרדות.
הילד גדל מלא ב"גרעין האמביציות". הכוח החיצוני הופך לכוח פנימי שדוחף את הילד לפעול.
- דימוי ההורה האידיאלי – לשאוב מושלמות מהדמות המטפלת. ההורה הוא דמות חזקה שאפשר לסמוך עליה. ההורה הנערץ משמש כמצפן לדרך שהילד רוצה ללכת בה ולהגיע למטרות.
העובדה שאני הקטן מחובר לאימא הגדולה והחזקה הופכת אותי גם לחזק. כי דרך ההתמזגות, תכונות ההורים מהוות מטרית הגנה עבורי. – ההורה האידיאלי.
הילד צריך את האמפתיה של ההורה המזהה את הצורך של הילד והוא צריך להיות שם בשבילו בדרך לא שיפוטית.
לפתח את הזהות, להרגיש בעל ערך, להכיר בייחודיות שלו, להיות אחר מאחרים ולהיות פתוח לשינויים של האחר.
הערכת היתר של ההורים נשאר בזיכרון הפנימי, הוא מנחם את הילד ברגעים קשים. הדלק הזה נחוץ לנו כל החיים.
ילד עם אגו בריא מסוגל לשלוט ביציריו ולהגיע להיענות טובה של הדרישות של ההורים להסתגל.
אתר: http://www.einatlevari.co.il
