שיא אישי 

שיא אישי

"אז מה זה בדיוק אימון? תסברי לי מה את עושה, זה לא טיפול, אז מה זה?"

ברוח המשחקים האולימפיים, לא יכולתי למצוא דרך טובה יותר ועיתוי נכון מזה, בכדי להסביר מה זה אימון. האנלוגיה (יחס של דמיון בין שני דברים) היא כה מתבקשת, כך שהחלטתי להקדיש את הטור לנושא.

ביום הראשון לתחרויות צפיתי בשידור מאולם האתלטיקה, חברי נבחרת סין שהגיעו בכדי "להדהים את העלם", עלו אחד אחרי השני והציגו ביצועים לא מושלמים, נפלו, בזה אחר זה, נראה כי אחד "מדביק" את השני. מדובר בספורטאים שהם עילוי, כאלה שבאו לזכות במדליה ואין ספק שהם מסוגלים לזה, ופתאום התחיל להם היום "ברגל שמאל" והיה להם יום רע שעלה לחלקם בכל התחרות.

חשבתי לעצמי, כמה מאכזב! להתאמן כל כך הרבה שנים לקראת משהו, והנה, מגיע הרגע והוא מפשל. מה גורם לו לספורטאי באותו הרגע כבר לחשוב על התחרות הבאה? להמשיך ולהתאמן ולהשקיע את כל כולו. כיצד הוא מתמודד עם התחרות, ההפסד, הציפייה?......

בהמשך ליד הבריכה, שמתי לב שבכל קצה מסלול עמד מאמן, הוא נפרד מהשחיין בתחילת המקצה, וחיכה לו עם מגבת בסיומו, כאשר יצא מן המים. אין ספורטאי שלא הגיע עם מאמן לתחרויות, חלק אפילו הגיעו עם יותר מאחד. נראה מובן מאליו, ספורטאי ומאמן, לא?

אותו הדבר בחיים עצמם, החיים האישיים של אחד מאיתנו, הרוצה לשפר ביצועים, להציב מטרות ולהשיגן, לשנות דפוסי מחשבה שאינם תורמים לנו, לאמן את שרירי המחשבה ובכל פעם לשבור שיא אישי.

מאחורי כל ספורטאי טוב, מצטיין אפילו, עומד מאמן, כזה המלווה את הספורטאי ביום יום בכל אימון, בתחרויות, בהצלחות, בהפסדים. המאמן יודע שלספורטאי שלו יש את מה שהוא צריך בכדי להצליח, הוא שם כדי לעזור לו להוציא את הזה, להשתמש בכל המשאבים, להתגבר על קשיים, לראות אל מעבר המחסומים שמקשים עלינו לעיתים לראות קדימה.

בכל ארבע שנים, נפגשות כל הנבחרות האולימפיות לתחרויות, ספורטאים חדשים לצד ותיקים נפגשים שוב, שיאי עולם נשברים. ישנם שיאים שהם זמנים כה מדהימים שקשה להאמין שניתן בכלל לשבור אותם, אבל יש מי שמאמין, מתאמן ושובר אותם. אני בטוחה שגם למזל הטוב יש כאן "נגיעה" אבל אי אפשר להסתמך רק עליו, לטעמי הוא מגיע למי שמזמן אותו, במחשבותיו, במעשיו...

אז מה גורם להם לספורטאים המופלאים, להשקיע את כל חייהם, את כל זמנם עבור העיסוק הזה?

קודם כל האמונה, התשוקה, מכוונות מטרה, יכולות פיזיות, כישרון אישי ומאמן טוב. כזה שמאיר לספורטאי שלו הדרך, יודע מה מניע את הספורטאי שלו לפעולה ומעורר בו מוטיבציה להתאמן עוד, להתמיד, לחכות בסבלנות לפעמים, לא להישבר כשקשה, כשלא מצליחים- לעמוד על הרגליים ולנסות שוב, ושוב, ושוב.

כשאני פוגשת מתאמן חדש (או מתאמנת כמובן), בשיחות הראשונות שלנו אני מאתרת את אותם הדברים שהוא אינו אדיש אליהם, מנקודת מבטי יש לו את כל התכונות וכל היכולות והמשאבים להפוך את חייו לטובים יותר, לשפר פלאים את איכות חייו, להציב מטרות, להתאמן ולהשיג אותן. מאמן טוב לא חושב שהוא יודע יותר טוב מהמתאמן מה טוב לו, הוא רק נמצא שם בכדי לשקף, להסביר, לנתח באופן כזה שהמתאמן יבצע פעולה מתוך בחירה שקולה ולא מתוך החלטה אימפולסיבית או קיבעון מחשבתי.

גם אם עושים ולא מצליחים, לא מגיעים לתוצאה הרצויה. במקום לסגת, לומר מיד "זה לא בשבילי", להתאמן עוד ועוד, לנסות שוב. לחשוב לעצמנו – זה המצב, מה אני עומד לעשות? לשנות גישה, לשנות דפוס מחשבה, לצאת מהפלונטר, אולי לנתח פחות, לשים יותר תשומת לב ומעל לכל – להאמין שאני יכול!

חשוב לשים לב, מי שבסוף קופץ למים, רץ למרחקים ושובר שיאים הוא המתאמן עצמו. המאמן מלווה אותו בתהליך שהוא לומד להוציא מעצמו את הכל, כל מה שהוא צריך בכדי להגיע אל היעדים שלו, המאמן מראה אילו יעדים נכון להציב וכיצד לבנות אותם שלב אחר שלב בכדי להגיע לאן שרוצים.

הרגשות, המחשבות, התחושות, אופן ההסתכלות והניתוח הם רק חלק מן הכלים העומדים לרשותו של בן האדם, לפעמים הוא אינו משתמש בכולם, לפעמים הוא משתמש בהם באופן שאינו מועיל לו. יחד עם המאמן הוא לומד היכן (באילו מצבים) שרירי המחשבה שלו צריכים אימונים אינטנסיביים, לעיתים עושה הרפיה לשרירי הלב, רוקדים קצת,שרים, בוכים, מחייכים, עושים כיף – נהנים ומשפרים את איכות החיים.