חגיגת יום הולדת בגן 

יום הולדת בגן


בשבוע הבא תחגוג בתנו הקטנה את יום הולדתה הרביעי בגן . הארוע לא חייב היה להיות כל כך טראומטי אלמלא תבניות הפחד שנוצקו בנו בשנים שעברו, כשהיינו שותפים מלאים לחגיגות ימי ההולדת בגן של הילדים הבוגרים יותר .

כבר בכניסה לגן האירה הגננת את פניה לקראתנו וקראה בקול רם "למי יש יומולדת בשבוע הבא?". הבטנו אחד אל השני. כמעט באופן אינסטינקטיבי אמרתי לי. משיכה בידי מהקטנה החזירה אותי למציאות שכוללת ילדה בת ארבע שיודעת מה מגיע לה ושלאביה כמובן אין שום זכויות בגן או מחוצה לו.
"לי"-אמרה הקטנה. כהורים מסורים ובעלי ניסיון מצטבר כזה או אחר אנחנו מנסים לעקוב במהלך כל השנה אחרי לוח השנה. לרובינו גם יש יומן שנתי,יומי,או שבועי מלא במטלות, מצגות והשתלמויות לסוגיהן. בכל היומנים רשומים תאריכי ימי ההולדת של הילדים שחור על גבי יומן אך איכשהו ומסיבה שאינה מוסברת כדבעי אנחנו, ההורים, תמיד מוצאים את עצמנו מופתעים כל פעם מחדש. מופתעים כשהגננת יוצאת לקראתנו בידיים פשוטות לרווחה ובחיוך ענק מבשרת לנו על התפרצות יום ההולדת של הקטן או הקטנה הקרב ובא כבר בשבוע הבא. אולי אנחנו מדחיקים או נוקטים בטקטיקת השיכחה הפתאומית המתגלגלת. אבל כאלה אנחנו, כשמדובר בימים שהם תערובת בלתי מתפשרת של משימות לא מובנות בעליל, ערימות חטיפים, פרצופי ילדים שאינם מוכרים ששואלים אם יש הפתעה או קוסם ושמחה אמיתית כשהכל נגמר. כמה אנחנו מאושרים להנחות את טקס פתיחת המתנות. היש אושר גדול יותר כשכל שנותר זה לברך על שיירי נייר אריזת מתנות הבלונים המצומקים ביום שאחרי ולסמן ביומן את יום ההולדת הבא?

"כמו בכל שנה" אמרה הגננת מול פנינו המשתאות,"אתם צריכים להכין הופעה משפחתית. זה יכול להיות שיר , משחק או הצגה ".
עמדנו משתאים. היכולת שלנו להכין משהו מורכב יותר משקית ענקית של פופקורן, מיץ פטל ועוגת שוקולד מוטלת בספק כבר מהילד הראשון. בנוסף, הכשרון המולד שלנו לשחק או להופיע בפני קבוצת ילדים סמוקת לחיים כשבטנם עמוסה בביסלי ועיניהם פוזלות לעוגת השוקולד שעוד לא חוללה, גרם לנו כאב בטן מיידי. החלפנו מבטים כאומרים זה לזה ?ידענו. הרי כל שנה בשנים האחרונות אנחנו מנסים להמלט מהחרדות המתגברות שלנו כהורים. אנחנו מנסים לתמרן בזהירות בין דרישות מתוחכמות ומורכבות של הגננות לבין התוכחה שבעיני הילדים. במיוחד, כשהם מזכירים בביטול את חגיגת יום ההולדת בשנה שעברה ובאותה נשימה מתארים בפירוט רב מהדרוש את הפסטיבל שהכינו ההורים של גל מהגן ביום הולדתו. או כשהם מספרים יום הולדתו של מתן שנחגג על מבצר אנטיפטרוס כשהשמש שקעה ואלפי ניצבים גלשו מההרים מסביב עטויים גלביות לבנות מחלקים תותים מסוכרים מוצקי-שוקולד באריזות ננסיות של מקס ברנר. מתי בדיוק הפכנו ממדינה צנועה שחוגגת ימי הולדת בעוגה ונרות להפקה אחת גדולה. מתי הפסקנו לחגוג בבית. בסלון. והלאמנו את הגנים הלאומיים כתפאורה. ומי לעזאזל פתח את התחרות הזו והזמין את ריטה והנשיא קלינטון לשיר את היום יום הולדת.

בבית , אנחנו מנסים להרכיב תפריט "פיוזן" מקורי שמתאים לילדים ללא טופו אך מוצף בטופי וסוכריות גומי מתוקות. ובשארית מוחנו המזדקן, מנסים להרשים בכתיבת תפקידים להצגה שבה ננסה אנחנו לרתק את לב הילדים תוך כדי חיזוק האמונה ותפילה שמשהו יקרה כשנצעק כולנו "שמש בגבעון דום!". אנחנו לא מאמינים שזה יעבוד. ניסינו לדבר עם קרובי משפחה שגרים בשכנות לאייל גולן. אחר כך ניסינו לגייס מישהו מערוץ הילדים שחייך פעם לילדה בתחנת דלק. הוא לא זכר אותנו וניתק. לקראת הערב יכולנו לזהות בעיני הקטנה את חוסר האונים והתסכול שבקיום הורים חסרי אחריות שכמונו. בלילה, טרוטי-עיניים, אנחנו חולמים על טיול גיפים לילדי הגן (בני ארבע...) שבסופו מופע אורקולי לרגלי המצדה שכולל את יהורם גאון והחיפושיות במופע אנפלגד אגדי.
בבוקר, אני לא מתפלא לראות שנרדמנו בג'ינס צמוד וטריקו שחור ורק העיגולים סביב העיניים והגננת הדרוכה בפתח הגן מחזירים אותי למציאות המרה.
"חשבתם על משהו ?"
אנחנו ממלמלים שאנחנו עוד עובדים על התוכנית. הגננת אומרת שבטוח יהיה מדהים יותר מהחגיגה של יונתן מהגן הסמוך. ואנחנו אפילו חוששים לשאול מה היה. למחרת אני מנסה ברוב יאוש להתקשר לחברים לשאול אם יש להם רעיונות מקוריים וחוזר עם מסלול שכולל סנפלינג עם ההורים או מטס סביב רעננה עם נחיתה על הגג של קניון רננים, אבל אז הם אומרים לי שהם מאחרים להפלגת יום הולדת של חבר של הבת ואני נשאר לבדי עם טלפון ביד ותחושה עזה של רצון לבנות חללית בחצר האחורית ולשלוח את עצמי לחלל לסיבוב אינסופי סביב הכדור הבלתי מובן הזה.

בכניסה לבית אני רואה את אישתי מנסה מיואשת, לרקוד לבדה את השיר הקליט מהסדרה "המורדים" וממלמלת בספרדית "אני לא רוצה, אני לא רוצה". אני אוסף אותה בידי ואנחנו נכנסים הביתה ומנסים לחפש באינטרנט רעיונות לחגיגת ימי הולדת בלאפלנד או ריקודים אינדיאנים עתיקים. לרגע אני מזהה חיוך על פניה של אישתי כשהיא מגלה אתר חביב של משחקי-כורסא של אסקימוסים אבל המחשבה על כל הקרח ועל בניית האיגלו בתוך הסלון מצננות אותה מהר.

בצהרים הילדה חוזרת מהגן כשבתיקה פתק ובו הצעה של הגננת לשתף פעולה עם משפחה נוספת ולחגוג את יום ההולדת ביחד. מעולם לא הסכמנו כל כך מהר להצעות של גננות ומיד התנדבנו להכין כיבוד לשבוע והפתעות אם רק הם, המשפחה השנייה, תיקח על עצמה את הפקת האירוע. לאחר מספר דקות של דפיקות לב מואצות הם הסכימו. נשמנו לרווחה.

יש יתרון עצום בכך שההורים של החברה של הילדה שלך בגן הם בוגרי בית צבי, בית ספר למשחק, בוגרי כוכב נולד או זמרי קריאוקי בפוטנציה. הילדה קצת עקמה את האף כשסיפרנו לה, אבל זה עבר לה מהר כשהבינה שחלק מהתוכנית תהיה טיסה בסימולטור מעל אזור צילומי הסרט מלך האריות ומשחק חפש את המטמון בפירמידות. אני מקווה שלילדים יש דרכונים בתוקף. כי יש עיצומים במשרד הפנים. מצד שני, מה זה לעמוד בתור ולהוציא דרכונים לעשרים ילדי גן מול הפאניקה בהכנת יום ההולדת לבד,לגמרי לבד.




צביקה דולברג
אבא פעם שלישי שלא למד כלום.

מנכ"ל ובעלים של חברת D.O.C יעוץ ואימון עסקי בע"מ

WWW.D-O-C.CO.IL