הכעס שלנו בא לבטא, לרוב, את התסכול הרב שמתעורר בנו על צורך לא מסופק, שלא קיבל מענה מתאים.
כל אחד מבטא את הכאב שלו מהתסכול בצורה שונה, על פי רוב לפי מה שהוא רגיל עוד מימי ילדותו ועפ"י חליפת ההישרדות הרגילה שלו שהוא בנה לעצמו מתוך החיים שלו במשפחת המוצא שלו.
חליפת ההגנה הזו הייתה חכמה מאד לאותם ימים מן העבר כשהיינו ילדים כי היא התאימה לתנאים שהיו אז במשפחת המוצא שלנו ולהיותנו ילדים חסרי אונים, התלויים לגמרי בסיפוק צרכי הביטחון והאהבה שלנו בהורינו או אלה שגידלו אותנו. חליפת ההישרדות הזו הגנה עלינו במצבים שעוררו בנו כאב, פחד, איום, חשש, חרדה ומצוקה.
לרוב, דרך ההגנה שאנחנו בוחרים לעצמנו עוד כילדים הינה לא מודעת ומותאמת, כאמור, לתנאים שחיינו בהם כילדים וליחסים שהיו קיימים אז בתוך המשפחה שלנו או בינינו לבין אלה שטיפלו בנו במסגרת החיים שחיינו בה. אולם, באופן לא מודע, אנחנו ממשיכים לפעול עפ"י אותה דרך הגנה גם בבגרותנו כי זו הדרך היחידה שאנחנו מכירים וגם כי ראינו כי היא הועילה לנו מאד במצבים קודמים.
אלא מאי? אנחנו כאנשים בוגרים איננו אותם ילדים חסרי אונים ותלויים כשהיינו אלא אנחנו כיום אנשים בוגרים, אחראיים ועצמאיים עם ניסיון חיים, יכולות וכישורים חדשים שפיתחנו במהלך חיינו ואנחנו יכולים לבחור את דרך ההתנהגות שלנו, לבחור את המציאות שאנו רוצים לחיות בה ולפעול כדי שמציאות זו תתקיים.
הבעיה היא שהרבה פעמים אנחנו לא מחוברים ליכולותינו העצמאיות כבוגרים ולכוחותינו הנפשיים ותופסים את עצמנו עדיין כילדים חסרי אונים, תלויים וחלשים, דבר שגורם לנו להרגיש חוסר ביטחון, פחד, בושה, חולשה, בדידות, חוסר ערך ומשמעות ועוד ובהתאם לכך אנחנו גם פועלים ומתנהגים.
יתירה מזאת, כאשר אנחנו פועלים מתוך חליפת ההישרדות שלנו כילדים אנחנו מתייחסים בטעות באופן לא מודע לאנשים הסובבים אותנו כאילו הם היו דמויות הורינו המבוגרות שטיפלו בנו, מהם אנחנו מצפים שיגנו וישמרו עלינו, ידאגו לנו ויטפלו בנו או רואים בהם את אלה שהכאיבו לנו.
כאשר צורך שלנו לא מסופק ואנחנו מרגישים תסכול וכאב, במיוחד כשאין לנו מנגנון יעיל של ויסות רגשי שבעזרתו אנחנו יכולים להרגיע את עצמנו ולווסת את הלחצים והמתחים שמתעוררים, הוא הופך להיות דלק של הכעס ובמקום לראות תסכול אנחנו רואים כעס.
חלק מהאנשים המתקשה להכיל את תסכולם ולבטא אותו בצורה ישירה ואסרטיבית מבטא את הכעס שלהם בדרך המוכרת להם מן העבר בהתפרצויות של כעס וזעם על מי שלדעתם היה אמור לספק להם את הצורך שלהם וחלק מהאנשים כהרגלם מימים ימימה, ישמרו אותו בבטן ולא יבטאו אותו כלל וינסו לשמור על שקט ביחסים, ינסו להיות "בסדר" ולרצות את האחרים אך ירגישו את הכעס המבעבע בתוכם או יתנתקו ממנו בתודעתם, דבר שיהפוך לתחושות מרירות, קיפוח, חוסר ניראות, חוסר ביטחון, ביקורתיות או הלקאה עצמית ודיכאון.
ישנם גם אלה שינסו בהתחלה לכלוא את כעסם בתוכם אך כשהם לא מצליחים להכיל את התסכול בתוכם, ההופך ומתפתח לכעס, בסופו של דבר מתפרצים בחמת זעם ובביקורתיות גדולה כלפי אלו שהשאירו אותם לדעתם בחסך ושמהם הם מצפים שיתנו להם מענה מספק לצרכים שלהם.
התפרצות הכעס היא, למעשה, הצעקה על הכאב שהתעורר בתוכנו מצורך חשוב ובסיסי שלנו שנשאר לא מסופק, בעיקר כאשר הציפייה שלנו למילוי וסיפוק הצורך הייתה מהאנשים הקרובים או החשובים לנו ביותר.
אז מה עושים עם התסכול?
ראשית, כאשר אנחנו כועסים, חשוב קודם כל להתבונן פנימה בתוכנו, להבין מה מתסכל אותנו ואיזה צורך שלנו כרגע לא מסופק. אם אפשר וזה לא תמיד קל, לנסות לראות כיצד התסכול כרגע בהווה קשור לעולמנו כילדים במשפחת המוצא. לא לחפש מיד את האשמים בתסכול שלנו היות ולא תמיד יש מישהו אשם אם בכלל אלא קודם כל להכיל ולהרגיע את התסכול שבתוכנו.
האשמת האחרים הסובבים אותנו באופן מיידי ואוטומטי לא רק שלא תיתן, לרוב, מענה לצורך החסר שלנו אלא תחמיר את המצב ע"י יצירת מתח ביחסים, יצירת קונפליקט שיכול להתבטא במריבות, ויכוחים וסכסוכים מיותרים והפסדים נוספים של מה שרצינו עבורנו.
לדוגמא, עירית (שם בדוי) העובדת כמנהלת של מחלקה חשובה בארגונה, מתפרצת הרבה על עובדיה כאשר הדברים לא מתנהלים כרצונה אך לפעמים, גם צוברת את הכעס בתוכה מתוך ניסיון להבליג ולא להתפרץ עליהם ורק אח"כ הכעס שלה יוצא בזעם ללא שליטה, גילתה במהלך הסדנא לשליטה וניהול כעסים, כי תחושות הזעם והכעס שלה נובעות מהיותה, לדבריה, ה"כבשה השחורה " או ה"שעיר לעזאזל" בבית לעומת אחיה המועדף והמוצלח במשפחה למרות היותה ילדה חכמה, מוכשרת ומוצלחת לא פחות.
בכל פעם שהיא מרגישה שלא רואים אותה, לא מקשיבים לה, לא נותנים לה מקום, מצפים ממנה למשהו שמלחיץ אותה או שמשהו שהיא רוצה לא מתממש היא חווה מיד (עד היום באופן לא מודע) את תחושות ה"כבשה השחורה" הלא טובה ולא "בסדר" ומיד מרגישה מאוימת ופועלת בדרך ההגנה הכי מוכרת לה והיא התפרצות של זעם וכעס ללא שליטה או לפעמים, בדרך של בריחה.
יכולת הכלת תסכולים היא יכולת המאפיינת בגרות ובשלות רגשית. היא היכולת בה אנחנו מנסים להחזיק את התסכול בתוכנו תוך שאנו מנסים להבין את המציאות הפנימית שהתעוררה בנו אך גם תוך התבוננות במציאות החיצונית שלא תמיד קשורה אלינו ולנסות להבין אותה לא כמציאות שפועלת נגדנו אלא כמציאות שלא תמיד תואמת את צרכינו ושאין לנו שליטה עליה.
אם כך, הדבר השני שיכול לעזור לנו להכיל את התסכול ולא להפוך אותו לכעס הוא אם נבין שהאחרים במציאות החיצונית לנו לא תמיד יכולים, גם אם הם מאד רוצים, לתת לנו מענה בדיוק ברגע, בדרך ובאופן המדויק כפי שאנו זקוקים לו. עלינו לנסות להבין את האחרים ואת המניעים שלהם על פיהם הם פועלים כי הם לרוב פועלים מתוך העולם שלהם וצרכיהם. הם פועלים בעדם ולא נגדנו וזו נקודה ממש חשובה שיכולה לעזור להכיל את התסכול גם כשקשה מאד.
לסיום, הדרך היעילה והרצויה ביותר להתמודד עם כעס שמבטא תסכול על צורך לא מסופק היא לבטא את הצרכים בדרך אסרטיבית, ישירה ופתוחה. במקום להתפרץ בכעס ללא שליטה ולחפש אשמים בכאב שנוצר לנו או מצד שני לברוח בדרכים שונות מפגיעה, מההתמודדות האמיתית ומעימות גלוי וישיר, שתי דרכים שלא נותנות את המענה הרצוי או שנותנות אותו תוך תשלום של מחיר כבד ביחסים ובהפסד של דברים נוספים אפשר ורצוי פשוט לבטא את הצורך בצורה אסרטיבית, פתוחה, גלויה וישירה. כלומר, לומר ישירות, "אני זקוקה..., "חסר לי...", "אני מבקש...", "אני צריך ממך...", "חשוב לי.." וכד'.
יש אנשים שבקשות כאלה נתפסות אצלם כחולשה, כחשיפת פגיעות, כחוסר אונים, כתלות באחרים, כנחיתות וכד' ולכן, זה יוצא להם בכעס, הנתפס אצל רבים בטעות כחוזק וכהפגנת ביטחון עצמי.
כדאי מאד לא להתבלבל, לבקש - זו אינה חולשה אלא חוזק פנימי! זה לקחת מקום! זה להיות קיים!
כך האנשים הסובבים יכולים לדעת מה אתם רוצים, צריכים וזקוקים מבלי שינחשו או יתבלבלו ויש סיכוי טוב לקבל מהם את המענה המבוקש.
נכון, לא תמיד יוכל הזולת להיענות לבקשה גם אם ביקשתם הכי "יפה" אך הבעת צורך כזה היא ביטוי אסרטיבי של אדם בוגר, בשל, בעל ביטחון עצמי וחוזק פנימי, הלוקח אחריות על עולמו, יודע מה רצונותיו, צרכיו ורגשותיו ולא מפחד להביע אותם.
זה אדם המביע באסרטיביות וברוגע את צרכיו תוך שהוא רואה את עצמו ואת האחרים בו זמנית, מכבד אותם ואת עולמם, לא פוגע בהם מתוך כוונה ולא מאשים אותם. לרוב, בקשה כזו יש סיכוי טוב יותר להיענות לה היות והיא מעוררת אהדה, הזדהות, קרבה חיבור ואמפטיה.
בדרך זו יש מתנה כפולה- יש סיכוי גבוה יותר שגם הצורך שלכם ייענה ויסופק וגם תהינה לכם מערכות יחסים יציבות וטובות המבוססות על קרבה ואינטימיות, כבוד, הערכה והבנה. לא משתלם יותר? בוודאי שכן!!!
לקבלת סדרת הטיפים במתנה "כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים", לחצו על הקישור
אריאלה מלצר הינה מייסדת מכון רעות ברחובות,לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי ובבעיות שליטה וניהול כעסים, עובדת סוציאלית,תואר שני,מטפלת זוגית, עפ"יהאימגו,פסיכותרפיסטית,34 שנות ניסיון.
אריאלה מלצר הינה מייסדת מכון רעות ברחובות,לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי ובבעיות שליטה וניהול כעסים, עובדת סוציאלית,תואר שני,מטפלת זוגית, עפ"יהאימגו,פסיכותרפיסטית,34 שנות ניסיון.
