שני זיתים יותר מדיי.
פגשתי אותה במקרה. בדרך כלל אני לא מבחינה מי עלה במשקל ומי ירד. בעיניי זו חדירה לפרטיות.
אבל אצלה זה היה בולט. חשבתי שהיא בהריון אז עזרתי לה להרים משהו מהרצפה והיא אמרה: "את בטח חושבת שאני בהריון. אני לא, פשוט שמנתי לאחרונה, אני כל הזמן חושבת על אוכל, הוא הסיוט שלי. אני שונאת אותו אבל יש לי שלושה ילדים שאני צריכה להאכיל בוקר צהריים וערב אין לי מנוחה ממנו, אני מפחדת ממנו. כל היום אני אוכלת בורקסים ומלאווח וחולמת להיות אנורקסית שחיה משלושה תפוחים ביום".
סיפרתי לה על הכלים שרכשתי ועל כך שיש לי את היכולת לגמול אנשים מאכילה כפייתית. והיא התמסרה, ובלי לדעת לקראת מה היא הולכת, החליטה לקפוץ למים הלא מוכרים ולשחות לעבר הלא נודע.
שלושים שנה, מגיל הילדות , היא שכחה שהמטרה של האוכל היא להזין את הגוף. לספק לו את אבני הבניין והאנרגיה. אכילה הפכה להיות חלק מההגדרה העצמית שלה. היא התענגה על כך שדרך האכילה היא מבטאת את עצמה כפי שהיא חולמת את עצמה ללא גבולות. נותנת ביטוי לילדה הפנימית שלה שמחפשת תשומת לב דרך עשיית דווקא. חיה את האשליה שמישהו מבחין בנשמתה המיוסרת דרך יציאה מגבולות הדיאטה ומגבולות הבגדים שהיא לובשת.
שלושים שנה אוכל היווה בשבילה ריגוש, ודרך הריגוש הזה הרגישה שהיא חיה.
בליל התחושות והמחשבות שרצו במוחה במהירות של תמונות בסרט ,יצרו במוחה את האשליה שהיא כוכבת בדרמה בה היא הגיבורה המיוסרת ועוד מעט יגיע גבר החמודות ויציל אותה מכל זה.
היא אימצה בשקיקה את שפת הדיאטה שבה יש אסור ומותר. הלכה לקבוצת תמיכה של מכורים שאיבדו שליטה על חייהם ובנתה לה תפריט נוקשה, מסגרת של גבולות של אסור ומותר. היתה לה אפילו מדריכה שקיבלה ממנה דיווח מה היא מתכננת לאכון ומה אכלה על בסיס יומיומי.
באחת הפגישות הראשונות שלנו היא סיפרה לי על בילוי בבית קפה עם חברות. היא הזמינה סלט. בסלט היו זיתים והיא חרגה מהמסגרת של הזיתים שקבעה לעצמה.
2 זיתים יותר ממהשהתחייבה בפני המדריכה שלה לאכול. ומכאן מתחילה המנגינה הכל כך מוכרת של המחשבות : אני חלשה, אין לי מוטיבציה, אני כישלון ורגשות האשמה, הלקאה עצמית וכאב נורא שבא מהמקום הזה של זהו אני בדרך לעוד 30 קילו...והאימה שבחוסר האונים.
שני זיתים עומדים במרכז הטורנדו שמחרב ביטחון עצמי, אמונה עצמית ואהבה עצמית. שני זיתים יותר מדיי.
לאט לאט, ככל שהתקדמו הפגישות התקלפו הקליפות והסערה שככה.
הפעם היא לא עלתה 30 קילו. ואפשר כבר לראות ממקום של שקט את הגבולות בחייה .ופתאום היא רואה איך בלי משים ,התחברה בצעירותה לאדם, שהיום הוא בעלה, שגם מערכת היחסים שלו עם העולם היא בתוך מסגרת נוקשה של אסור ומותר. החיים בתוך מסגרת עתיקת יומין שמישהו קבע שכך צריך להיות.
ולא שואלים "האם זה מתאים גם היום"? ולא שואלים "מי החליט מה אסור ומה מותר?"
ולמה לעזאזל זו לא אני שמחליטה על סמך מי שאני, מה שאני רוצה, מה שהגוף שלי צריך, מה שנשמתי מבקשת?"
והנה , היום כבר אפשר לשאול. ולאט לאט היא מתחילה להבין איך זה לחיות בעולם עם אהבה עצמית, עם ידיעה שמותר, מותר לשאול, מותר לבקש, מותר להנות, מותר לחיות,מותר לאהוב את עצמך למרות שאת לא מושלמת.
וכמו ילדה שלומדת ללכת היא מתחילה לגלות שגם היא יכולה להרגיש את השקט. שקט גם אחרי שני זיתים יותר מדי.
דלית סאס , דיאטנית קלינית בשיטת דיאט nlp. nlp היא שיטה מעשית , ארגז כלים, לתקשורת עם תת המודע. היא מבוססת על תאוריות מעולם מדעי המח ,ההתנהגות והבלשנות. שיטת דיאט nlp פותחה מתוך הבנה שהאכילה היא סוף תהליך, שההתחלה שלו היא מחשבות ורגשות, כל אדם עם המצבים האופייניים לו, הרגשות ,התחושות וההרגלים הפנימיים שלו. בדיאט nlp נעשה שימוש בטכניקות רלוונטיות לאכילה, כך שניתן לשנות דפוסי אכילה על ידי טיפול במחשבות וברגשות ובכך להשפיע על הנקודה הסופית שהיא אכילה. מדובר בתהליך מעניין , מהנה ובעיקר מאד שונה... וגם מרזה.
