ביום 1 באוגוסט 2012 קיבל בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 1875-09) את תביעתה של מלכה כתב (להלן- המבוטחת), והכיר בה כעובדת עצמאית בעסק של בעלה אף שלא דווח כך מעולם.
פס"ד זה מעלה שוב את סוגיית הביטוח הלאומי בעסקים משפחתיים והפסד זכויות לזכאים, והפעם בעניין קצבת קצבה.
הוראות חוק הביטוח הלאומי
• צבירה של 144 חודשי ביטוח (רצופים או שאינם רצופים) בין גיל 18 לגיל פרישה, הם תנאי מספיק לזכאות לקצבת זקנה בסכום מינימלי (כיום 1,481 ש"ח לחודש).
• צבירת תקופות ביטוח נוספות מעל 10 שנות ביטוח (לפני היום שבו הגיעה למבוטח לראשונה קצבת זקנה) מגדילה את קצבת הזקנה ב- 2% לכל שנת ביטוח ובלבד שהתוספת לא עולה על 50% (להלן: תוספת ותק).
רקע עובדתי
• · המבוטחת עבדה כשכירה בשנים 1961 ועד 1992 וצברה תקופת אכשרה של 143 חודשים.
• לטענתה, בשנים 1980 ועד 2008, היא עבדה ביחד עם בעלה בעסק, אך הדיווח למוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל) בנדון, נעשה
על שם הבעל בלבד.
• ב-2009 ביקשה לדווח על היותה עובדת עצמאית בעסק המשותף רטרואקטיבית.
• המל"ל דחה את בקשתה בשל היעדר ראיות חד משמעיות על עבודה בפועל ובשל הזמן הרב שחלף (29 שנים) מיום תחילת העבודה ועד ליום ההצהרה למל"ל, וטען כי יתכן ופעילותה בעסק המשותף היתה בגדר עזרה משפחתית מקובלת של אישה לבעלה בלבד, ולא כעובדת עצמאית.
• תביעתה לקצבת זקנה נדחתה.
דיון והחלטה
על פי תיאורי המבוטחת ועדים מטעמה, שנתמכו בעדות רואה"ח ונתקבלו כמהימנים ע"י ביה"ד:
• מדובר בעסק המספק שירותי הסעות לתלמידים לבתי ספר באמצעות 4 אוטובוסים, ונותן שירותי הסעות כקבלן משנה לחברות הסעות אחרות.
• בשנת 1992 חדלה המבוטחת לעבוד כשכירה, והגדילה את היקף העבודה בעסק המשפחתי.
• המבוטחת ניהלה את העסק באופן שוטף (בעלה היה נהג) ועסקה בין היתר בקבלת הזמנות עבודה, ניהול יומן עבודה, שימשה כסדרנית עבודה, עסקה בניהול ספרי החשבונות, הנפקת חשבוניות, גביית כספים ועוד. בתחילת פעילות העסק, המבוטחת אף שימשה גם כנהגת הסעות פעילה.
בסיכום נקבע כי למרות הזמן הרב שחלף מאז תחילת עבודתה בעסק, קיבל ביה"ד את הצהרתה והכיר בה כעובדת עצמאית בעסק המשפחתי לפחות מיום שבו הפסיקה לעבוד כשכירה במקומות נוספים, וקבע כי המל"ל יביא בחשבון תקופות עבודה אלו לעניין תקופות האכשרה לזכאות לקצבת הזקנה.
סוגיות נוספות העולות מסיווג אישה כעובדת עצמאית בעסק משותף
א. ככלל, חלוקת הכנסה בין בני זוג כברירת מחדל היא 2/3 לבעל ו- 1/3 לאישה (כשהבעל אינו שכיר במקום אחר).
ב. הכרה במבוטחת כעובדת עצמאית מקטינה את הכנסות הבעל ומעבירה הכנסות אלה לאישה.
ג. לכל אחד מבני הזוג: מחד - תקרת הכנסה מירבית נפרדת, ומאידך – זכאות לשיעור דמי ביטוח מופחתים (אם האישה אינה עובדת כשכירה במקום אחר, בו זמנית).
ד. אם הבעל קיבל גמלה מחליפת הכנסה, כגון דמי פגיעה בעבודה וקצבאות נכות מעבודה, זכויותיו עלולות להיפגע.
ה. סיווג האישה כעובדת עצמאית הופכת את מעמדה למבוטחת חובה החייבת בדמי ביטוח גם על הכנסות פסיביות, אשר קודם לכן היו פטורות.
נציין כפי שנמסר לנו מהמל"ל כי מעבר להכרה רטרואקטיבית לגבי עובד עצמאי, המתאפשרת לשנה השוטפת ולשנה שקדמה לה בלבד, הרי שבעניין תביעה לקצבת זקנה של אישה שעבדה בעסק עם בעלה, תוכר אמנם גם תקופה מוקדמת יותר (בכפוף להמצאת ראיות) אך רק עד כדי השלמה לתקופת האכשרה המינימלית הנדרשת לקבלת קצבת זקנה.
מיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
נכתב ע"י רו"ח אורנה צח
