המאבק עם מחלת הסרטן

" לא-אמות כי-אחיה; ואספר, מעשי יה. ( על יסוד תהילים קי"ח פסוק י"ז ).

לא תהיה משכלה ועקרה, בארצך; את-מספר ימיך, אמלא " ( על יסוד ספר שמות כ"ג פסוק כ"ו ).

משפטים אלו בחרתי להביא בפתח דבריי שעיקרם חשיפה כנה בפני ציבור התומכות והתומכות במאבקי נגד רוע הגזירות הכלכליות של ממשלת הימין וייסוד "התנועה להחלפת השלטון" אשר הקמתי למען תכלית ראויה. זאת ועוד, אישי ציבור לא מעטים ופוליטיקאים ביניהם 'מסתירים' מהציבור את מצבם הבריאותי מחשש לפגיעה אלקטורלית – אולי? לתפיסתי ויודגש במשנה תוקף כי דווקא איש העוסק בפעילות ציבורית-פוליטית נידרש לחשיפה עצמית וזאת כמובן מבלי לפרט עניינים שמטבעם נוגעים לצנעת הפרט. מישנה זו העולה בקנה אחד עם השקפתי לגבי החיים בכלל ותחלואה בפרט, עומד אנוכי לפרוס אותה; הן ל'ידע כללי' אודותיי והן בעיקר לציבור הלוקים במחלות קשות. מייחל ומפלל אני שמדבריי אלו ואפילו שמץ מהם יישאב אליהם ויגרום לתובנה אחרת, חיובית יותר ובעיקר: אפשר להחלים !

זאת ועוד, אף למטופליי אשר לקו במחלת הסרטן לא הסתרתי את 'התקפותיה' נגדי – פעמיים במספר; אשר יכולתי לה וניצחתיה. כנגד עיניי שמתי את המשפטים בהם פתחתי לעיל ומהם שאבתי את הכוח לבל אספה מהממארת הזדונית.

נשאלתי ולא פעם, מאין שואב אנוכי את תעצומות הנפש להמשיך ופעול ציבורית-חברתית וזאת לאחר כל אשר עברתי בחיי. תשובתי אחת היא: " מה שאינו הורגני – מחשלני " ; על סמך מוטיב זה אשר טבע אותו הפילוסוף פרידריך ניטשה, חשתי מחוזק כל אימת שניצחתי במערכה כנגד הממארת הארורה.

הופעה של מחלת סרטן מהווה נקודת משבר או נקודת מפנה עבור האדם החולה ובחלק מהמקרים גם עבור בני משפחתו. גילוי המחלה וההתמודדות אתה מובילים לשינוי בסדרי העדיפויות בחיים, להחלטות חדשות או לחילופין לאפאתיות וחוסר תפקוד. השיחה היא אמצעי הנחוץ לכל אדם חולה. באמצעות השיחה מעלה האדם לתודעה את משמעות המחלה, את אופן התמודדותו עמה ואת קשייו. אחת הדרכים ליצור בהירות תודעתית, היא באמצעות עבודה ביוגרפית. העבודה הביוגרפית חושפת בהדרגתיות את נתיב ההתפתחות הסמוי העובר לאורך חיי האדם ומאפשרת לו לזהות את השלב הבא בחייו. עבור חלק מהאנשים החולים יכולה לתת העבודה הביוגרפית מענה למצוקה הקיומית בה הם נמצאים, אבל היא דורשת אקטיביות רוחנית שלא מתאימה לכל חולה. בהרבה מהמקרים זקוק האדם החולה לקבוצת תמיכה, שמאפשרת לו לעבד את התהליכים הנפשיים המלווים את המחלה.

תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. כאשר מתבררת האבחנה, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, ניסיון ומפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, סוג המחלה והיכולת להירפא או להשיג הקלה.

כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור כי גם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים, בדומה לחולה, להדרכה ולתמיכה. מחקרים הראו כי רוב החולים מתמודדים היטב עם המחלה בעזרת כוחותיהם שלהם ובסיועה של סביבה תומכת. תגובות רגשיות קיצוניות מתמשכות מופיעות רק אצל מיעוט החולים. ואולם, נמצא כי קיימים מספר חששות המשותפים לחלק גדול מהחולים, ועליהם יש מקום לדון עם בני המשפחה, חברים וקרובים. על סמך הניסיון הקליני והידע שנצבר, יכול הצוות המטפל בבית החולים להיות לעזר רב, כל אחד בתחום התמחותו. מניסיוני פעמיים במספר ( 1987 ו- 2004 סרטן הלימפה ) התהליך שעברתי הגיע לביטויים שונים ומגוונים, כמו: כתיבת שירים, נגינה והלחנת שירים בנוסף לספר שכתבתי עבור חיזוק הלוקים במחלה הזו. אביא כאן את הפתיח, עת בו הלכתי לקבל את הבשורה יחד עם ידידתי אפרת:

הכחשה מול קבלה

" בשחר ההוא עת שמנו האפרתית ואנכי את פעמינו אל הפנתאון האפל; כך או אחרת נדברנו עוד מליל אמש שעם הנץ החמה נשים פעמינו אל אתר ארץ המאפליה, מקום בו שהספינות הולכות הימה מבלי לדעת ובהעדר ודאות הכי תשבנה לחוף מבטחים; כאיש ששב ורפא לו. וכל כך למה - כזאת היא ואין נפקא מנה, והלא דין הוא שהתהליך ומהלך הדברים בדרישה וחקירה רפואית נאותה הננו מצטרכים לבדיקות הכרוכות לא רק בסבל ונכאבות גופנית ופיזית, אפס כי כנגד זה הנובע והנגזר מחבוטי הנפש השקועה באי-ידיעה וחסר מנוחה; כשהזמן מורט עצבים עד תרף דברי בעלי האסופות; אף גם זאת לית ודאות, "הלוא בסוף הדרך כלנו נאסף..." ובזאת נחמה פורתא יסכם הרופא.

שנינו הולכים ומחשים. אנו הולכים והולכים, לשבילנו אין קץ, הילוכנו נדמה כהשתרכות לאחריתו של מסע ייסורים; מעין טרק חתחתים שבסופו ממתין חורץ הדין; ליתר דיוק לשמע את גזר הדין ופסיקת יודעי ספר ומלמדים בעלי אסופות המרגלים בפיהם בבשורות מעין אלו. התקדמנו בטפיפה, כדשדוש קלושר תימהוני הצועה בקול דממה דקה באוויר המכאיב לעבר המכון שרבנו אינו אוהב להזכיר את שמו; לאיש המסיע אבנים דמיתי; טרשים ומצוקים סנקתי לצדי צדדים וזאת שמא פתאום יבוא אידי ומחתתי; קול דממה דקה צוק העתים.

הידיעה של החולה כי הוא חולה במחלה קשה נקשרת בדרך כלל לשתי תגובות עיקריות: האחת, בתגובה רגשית קשה ביותר וכניסה למצב של הלם נפשי, והשנייה, בתגובה "קפואה", נסיגה והכחשה "כאלו" דבר נורא לא התרחש. הסתגלות למצב חדש היא ענין של זמן. כל חולה ובני משפחתו כאשר נאמרת להם האבחנה הרפואית הקשה, עוברים תהליך של מאבק רגשי והתנהגותי על מנת להסתגל למצב החדש. החולה ובני משפחתו נעים על רצף של הכחשה מול קבלה עם תנודות משמעותיות לארך זמן. לעתים החולה יכחיש את מצבו, בה בשעה שבני משפחתו יקבלו את המציאות החדשה כפי שהיא. או אז מתרחשת "דרמה" משפחתית על הרצף של הכחשה מול קבלה.

במצרי שאול, במצוקות שחת, וחלום רע אחד ארג העכביש בלבבך; על-קרקע העם ובתחתיות נשמתו הצליפו על-פני ובעיני הבהיקו לבדי, לבדי בלילות אפלים, בסתר, בסתר כאבתי, נואשתי; חרקתי את-שני על-לבות ערלים. תמצית מכאובי בה שמתי, כרכתי צינה הכתה לבבי: וערירי אחרישה ביגוני. בשיממון הזה אחפץ בדד היות."

כאשר שאלתי והקשתי על עצמי, מדוע ולמה - רבות התחבטתי בשאלה, או אז אזרתי כוח וכתבתי שיר המטיב לתאר את חיבוטי הנפש:

על כל פשעים וכל חטא ועוון שעסקינן אנא בסטרא אחרא, ונמי לאו דידי, דלא חזיתיה ודלא ביערתה, לבטיל ולהוי כעפרא דארעא; בוקי סריקי לבטיל להוי.

פתח של תשובה

על זאת שקצרו ימי משום קנאה ודין,

ונעשה בשרי חדודים מרב אדרנלין;

אולי עכשו די, אפשר גם בארח עדין,

נקעה נפשי, לא עוד אתעטף בגברדין.

על זאת שכארחי פרחי בדרכים עקלקלות,

בין מצרי שאול ומצוקות שחת אומללות;

***

על זאת אך התל ברעי ללא רחמים,

ושפוך עליו קיתון של חרפות וחרמים;

ופתאם צר המקום לצמד מתבהמים,

או אז את-פני בקרקע אכבשה, נכלמים.

נשבר לבי בקרבי, רחפו כל עצמותי הזלות,

כבר באה העת, כבר הגיעה השעה להתחלות.

בעת ובמהלך הטיפולים הכימותרפיים וההקרנות אשר 'חרכו' את גופי רשמתי את שיר "הצליבה"

הצליבה

ברמיה עשקוני ונקשתי;

אלי ערבני – רק זאת בקשתי.

כמוץ עובר עד קצה היש,

שם המחוג אמלל חושש

ועל העצר מתבושש.

חרונו של מי את גופי צלב ?

האם זו עברת האל שנעלב,

קצפו המיסר על הסאוב האסור ?

***

ברב תאותו באסוני נחרה,

בדמי שהקז ומבראשית נברא.

השוקד און במחשך ובלאט,

ועצמותי טוחן הוא אט אט....

או מפיסטו, שלתעלוליו הנו כה מסור ?

חיפה 8/01/1988

( במהלך הטיפולים הכימותרפיים וההקרנות למחלה הממארת )

היו גם רגעים של 'נפילה' בזכרי אותם היום יודע אני כי אלו היו משאלות לב ושאיבת כוחות להמשיך את המאבק !

ירעד לבי לבל אמות

ירעד לבי עת שיר אהגה,

עת אל סף נכסף אשגה.

במשיכת קלמוס הגיגי חזיון,

מסכנות ילדותי חולפים כסמבטיון.

היה והוא בנוי לתלפיות

אלוף נעורים ואף אמניות,

ילד פלא, עויל שכיות

נועד לגדולות העידו הבריות

***

או אז וכבר בימי בחרותו,

****

מי יתן מרפא למחלתי וארפא

לבל אמות ואספה

עוד מרבה המלאכה

ויגיע עמלי טרם גחה

*****

תפלות וסרהוב לרבון נשאו,

כל מוקירי לאל רצו.

או אז הבינותי כה רבה האהבה

זו שבזכותה המגפה הובסה

הממארת בשעטה ובדהרה

באבחת חרב התיהרה

ואת עלומיו ערערה

ובטרם עת תקפה את בגרותו

בשיר נוסף תיארתי את סיבלה של אימה כשראתה כיצד בנה האהוב חלה במחלה קשה.

אמי

עלבונך אמי המתיפח,

תבעי מהזד המקפח;

שאת יומך אמלל,

כמאפילת הליל.

ראיתי את גוך השפוף;

מצער, מה רב הנו כפוף.

ועת תשאי סבלך החתום,

במעמקי נפשך כבור סתום.

***

לא ההין ספר דמעותיך,

שתלמים חרשו הן בפניך;

ארג אשר טוה הזמן

מסבלי שבלבך נטמן.

*****

תפלתך אמי מפיך הרועד,

בני כנף לאל ישאו במועד.

לפדות ילדך מ בית האסורים

להשיב השחוק וחן הנעורים.

לקוראים החביבים, שימו לב לתופעה של 'הצפה במידע'; רוצה לומר: קיימים מקורות רבים וזמינים של מידע על מחלת הסרטן, הטיפול בה וההתמודדות עמה: אינטרנט, ספרים, חברים, ועוד. כיום קל הרבה יותר להגיע למידע רפואי לעומת העבר, ולעתים נוצר לחץ סמוי על החולה ללמוד את כל שניתן על המחלה. לא תמיד, ולא לכל החולים, מידע נוסף מסייע בהתמודדות. הקלות הרבה בה ניתן להשיג מידע עלולה להוות עבור חלק מהחולים "חרב פיפיות", ולגרום להצפה של חרדה, במקום להגביר את תחושת השליטה. חלק מהחולים זקוקים לעזרה בהשגת מידע, וחלק זקוקים להגנה מפני הצפה של מידע. יש לבדוק גם את מהימנות המידע. לשירותי מידע מתקדמים ומאגרים נוספים ניתן לפנות ללא תשלום למרכז המידע של האגודה למלחמה בסרטן. הצעתי האישית ומניסיוני בהתמודדות עם המחלה הממארת לרבות הטיפולים הקשים, הן הכימותרפיים והן ההקרנות; אפשר לדבר על המחלה ועל החששות. הציצו במראה, והביטו בדמות המשתקפת בה ואמרו לה: לא-אמות כי-אחיה; ואספר, מעשי יה ! לבסוף סיכוייכם להחלים מהמחלה הנוראית עשויים להשתפר באופן מופלא – רק המשיכו להאמין !!!

אני האמנתי ונאבקתי; לא קל היה לי בהתמודדות הזו – אני מודה, אולם לבסוף מיגרתי אותה ! לכבוד אירוע זה כתבתי את השיר בו אחתום את דבריי להיום, שכולי תקווה שגם אחרים ישאבו כוחות מהרשימה הזו. ( תמיד ניתן ליצור קשר עמי דרך הפייסבוק, הנייד: 054-6801712 ו/או בדוא"ל : BARHAIM@ZAHAV.NET.IL ).

הממארת מוגרה

והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס,

ותשוקה בוערת, עזה להתסיס;

עת עונות הסתו והשלכת יביס,

שחר אביב, אור ראשון ושיש.

לאחר העצבות והכלמה,

וליל סערה זלעפה אלימה,

***

אחת היא לי ולאו זוטא,

תכלית ותקווה לחיים חרותה;

ממנה השכלתי הטפל הבלותא,

ולעקר, מרכז הכבד יאותה.