ערב פסח אצלנו- משפחתי וחיות אחרות... 

בפסח

ערב ליל-הסדר הוא יום לחוץ. אז השתדלתי למצוא לעצמי תעסוקה רחוקה ככל האפשר מהמטבח. מידי פעם שאלתי את אהובתי במה אני יכול לעזור או הערתי על המאכלים. בשש בערב כבר אי אפשר היה להכניס מילה. בעיניים רושפות היא שאלה אם קניתי את שיני השום והכמון. אני הבטתי ברשימה שבידי ומיד רצתי לאסוף את השאריות ששכחתי.

כשחזרתי, אהובתי דיברה בטלפון עם גיסתי ובסלולארי היבהבה הודעה מבת הדודה ממבשרת. על האש התבשלו שני סירים וקומקום, ובמטבח עלה ריח של קטסטרופה. בפקס היה דף שהרגע יצא ועליו שמות של קרובי משפחתינו שחלקם מחוקים וחלקם מודגשים. הבנתי מיד שכולם יבואו, אין הנחות. בבוקר עוד נשלחתי למשימה דחופה וספרתי את סט הצלחות והכוסות שקבלנו בירושה לפני עשר שנים ועדיין לא נפתחו, אחר כך ספרתי כיסאות בבית,הקטנה הסתכלה עלי ברחמים והמשיכה לשחק בבובות. אמרתי לאהובתי שכנראה שיהיה חסר לנו כסא או שניים ואולי הילדים יאכלו בשולחן נפרד. המבט שקבלתי הבהיר לי שאני משחק באש, שאצל גיסתי בראשון זה לא היה קורה , ושכדאי לי לטוס לחנות הקרובה ולהצטייד בכסאות נוספים והרחבה לשולחן. באותה הזדמנות הוספתי גם שתי מפות ענק לבנות ומלמלתי לעצמי שיש עוד כמה שעות עד הערב ואז הסיוט הזה יגמר. אתם כבר יכולים לנחש. נכון-השנה הסדר אצלנו.
חודשיים לפני פסח ישנה איזו שהיא תכונה באויר, אפשר לחוש שמשהו קורה. זה מתחיל בעדינות, על שולחנות במטבח בדפדוף בספרי בישול ובשיחות סלון או מרפסת כשמתחילים להחליף רעיונות לתפריט כזה או אחר. בחלק מהבתים עולים בשיחות יומיום הגעגועים לתבשילים מבית אמא. בשבועות שלאחר מכן , הגל מתגבר כשהעיתונים היומיים מצטרפים לחגיגה עם מבחר מתכונים שמשלבים בישול מודרני עם תבליני הכפר ובשר מעושן עם דגי בריכות במים מתוקים. בשבוע שלפני החג אי אפשר להתקרב לנשים. הן בטראנס של הכנות והכנות שלפני ההכנות. הן מערבבות את הרוטבים ורוקחות את הראשי הדג וקציצות הגזר. הן מרוכזות ואסור להפריע להן באיזון הקדוש. לך תיקח על עצמך את ההערות של הדודה לאה מחיפה על הצימס. כבר עדיף להיות אשם בנפילתו של בנק בטייואן. כבר עדיף להיות השין גימל. השיא מגיע בדרך כלל במוצאי ערב החג שבו עולה בדרך כלל הקריאה "בשנה הבאה אצל הדודה נוצ'י...ותעשה את הסירים."

אצלנו במשפחה אנחנו שומרים על פנים קפואות כל השנה. בין החתונות לברי-מצוה ולמסיבות יום ההולדת לקרובים שמעל גיל שמונים, אנחנו אוהבים מדי פעם לדעת שיש לנו דודים לא רחוק מצומת בית קמה או קרובים רחוקים בקרית-ים או בקרית אתא. אבל באופן כללי הכי קרוב שאנחנו מגיעים זה כשעוברים לידם בדרך לאילת או אחרי פיקניק בחורשת טל באמצע הפקק של המדינה. אנחנו מדברים קבוע בטלפון ומאחלים יום הולדת שמח ושנה טובה באדיקות שאינה מביישת אף משפחה, אבל את רוב החגים אנחנו חוגגים לבד. את חג סוכות אנחנו חוגגים בבית, בפורים יש מסיבה אצל השכנים וגם אם אנחנו שונאים אותם בדם אנחנו חייבים להנות כי ממילא המוסיקה דופקת בראש לכל הרחוב. בטו בשבט יש טיול בבית הספר וכך גם בשבועות. בל"ג בעומר יש קומזיץ כיתתי ושכונתי וביום כיפור בכלל אין על מה לדבר , אנחנו עסוקים בלכפר, לתקן פנצ'רים באופניים ולחלק בקבוקי מים לילדים אדומי-פנים בכניסה לחנייה שלנו. אין לנו זמן למשפחה המורחבת. וכך אורב לו מיד כשמסתיים חודש פברואר ומתחילה הפריחה בעמקים, חג הפסח. החג הכי משפחתי שיש. המבחן האולטימטיבי. מי שעובר את המבחן המשפחתי הזה,את המותחן המודרני הזה עם הכופתאות והמצות, הקושיות וכוסות היין עם הדודות והדודים ,מי שעובר , מובטח לו חיי-משפחה לנצח. מי שמנצח את החג הזה כשהוא עדיין עומד על רגליו, כשהוא מנופח מארוחת החג ותשע מנות אחרונות ומגהק משילוב של יין פטישים בקבוק תירוש והבקבוק שהדוד ברוך קנה באיטליה לפני חמש שנים ושמר עד היום ?הוא הצדיק!

האמת,שביום שהתחתנו ,אחד הדודים מהצד של אהובתי חיבק אותי בחוזקה,ובנשימה מרובת אלכוהול נשף לי לפרצוף את המשפט האלמותי שחי עד היום "עוד נכונו לכם ,זוג צעיר,מבחנים בחיים.....בהצלחה!". אבל אף אחד לא דיבר אז על מבחן הזוגיות המלא בחג הפסח. חג החרות-שבו אתה מגלה שחופש הוא דבר יחסי, ושהיציאה מעבדות לחירות כרוכה בהררי סירים וצלחות שאתה שוטף עד ראש השנה.

בדצמבר ,אחרי שחזרנו ממסיבת חנוכה בגן של הקטנה, אהובתי הסתכלה עלי ואמרה שיש לה חדשות רעות. אני התחלתי לחשוב מי מהחברים הרווקים שלי יקבל אותי ויציע לי לישון על הספה בסלון. אחרי כמה שניות הפסקתי לחשוב, כי כל החברים שלי נשואים ובמקרה הכי גרוע אני שוכר חדר במלון או נוקם בה נקמה אמיתית והולך לישון אצל אמא שלה. אחרי שהשכבנו את הילדים שאלתי אותה מה החדשות הרעות ושתספר לי אותן לאט כי אני כבר מעל ארבעים. אהובתי חייכה במרירות ואמרה שאין לי מה לפנטז בסך הכל הסדר השנה אצלנו. אני לא כל כך הבנתי מה כאן החדשות הרעות , אז היא התעצבנה ואמרה שאני אפילו לא מבין באיזה לחץ מדובר ושבשנה שעברה גיסתי השתמשה בשירותי קייטרינג כדי להציף את השולחן במנות ראשונות ואחרונות בצורה של פירמידות. היא נעלה את עצמה באמבטיה ואני הלכתי לישון בסלון. אולי אין לי חברים אבל אני יודע את מקומי. המבחן של הזוגיות החל באותו ערב והחלטתי שנעבור אותו ביחד. למחרת הצעתי כמה מנות ראשונות שזכרתי מהמילואים בצבא ואהובתי ליטפה לי את הראש ואמרה שאני לא צריך להתחנף ושאני אחראי על הקניות וסידור הבית, ושאם אני אהיה נחמד אז גם על הכלים שאחרי. אז לא ידעתי שהדחת הכלים שאחרי היא בעצם משמרת כפולה או משולשת ושהיא בעצם הסיבה האמתית לכך שיש את ימי חול המועד.

אז זהו ,יש עוד שעתיים לסדר וכבר אין אם מי לדבר. בשבוע האחרון בני הבית יהלכו על קצות האצבעות והתרחקו מהמטבח. ארוחה מסודרת נאכל בליל הסדר. עד אז אנחנו עולים עם יוגורט ותפוח לקומה העליונה ואוכלים בעמידה. אנחנו ישנים במיטה של הילדים כדי שהבית יהיה מסודר ואין יותר טלויזיה בסלון. ערכנו כבר את השולחן . יש מספיק כסאות גם בשביל דודה נוצ'י. אנחנו נשאר נשואים עד אז.

באמצע ההגדה, שכשדברנו כל המשפחה על ראש השנה ביחד עלה לי חיוך. אבל הבעיטה שקבלתי מאהובתי ממנעה ממני להציע לכולם לבוא אלינו. אז עכשיו הרגל שלי נפוחה,אבל הלילה אני אישן במיטה שלי,עם קומפרסים קרים. רגע- לפסח יש חג שני???





צביקה דולברג
מאמן עסקי בכיר
WWW.D-O-C.CO.IL