האם הון ושלטון יכול להיות הרסני עד כדי כך.
האם ימי פומפייה העליזים היו כאן בישראל בשנות ה-2000
האם הבנקים ומנהליהם כול כך אהבו מסיבות, השקות, קוקטיילים, פרסום ומשכורות עתק.
איך ניתן להסביר שהייתה כאן חגיגה של אנשי עסקים עם כספם של העניים.
הבנקים אהבו מאד את הטיקונים הגדולים, לא רק הבנקים גם מנהלי הקרנות, שהזרימו להם כספים, במסגרת גל התנפחות שוק החוב המקומי ועכשיו נופל עם פיצוצו. בשנות ה-2000 נהפכו הגופים המוסדיים למקור מימון עקרי בשוק ההון וקיבלו על עצמם את האחריות הגדולה ביותר דהיינו אחריות על שוק הפנסיה של אזרחי מדינת ישראל. במשך שנים שפכו המוסדיים כסף זול על חבורה מצומצמת של אנשי עסקים ביניהם אילן בן דב, נוחי דנקנר, יצחק תשובה, ואחרים. אותם מנהלי קרנות העדיפו להזרים את הכסף ללא כול ביסוס למקורבים אנשי שלומם המטאורים החדשים בתחום עשירי ישראל.
הלוואות בסכומים אסטרונומיים כמו עסקת בנק הפועלים לדנקנר שמומנה ב-350 מיליון דולר מכספי בנק לאומי, ועוד הלוואה של 500 מיליון שקל (במצטבר) שאפשרה לדנקנר לרכוש את אי.די.בי.. גם אילן בן דב נהנה מסכומי הלוואות אסטרונומיות 1.4 מיליארד שקל וזאת עוד לפני מימון עסקת פרטנר של בן דב.
היקף חובו של דנקנר לציבור ולבנקים מגיע ל- 8 מיליארד שקל, ובאין נכסים מניבים ספק אני כ-יועץ עסקי כי יוכל להחזיר את חובותיו בזמנם יותר מזה אני לא רואה את הרגולציה מאשרת למערכת הבנקאית בישראל למחזר את החובות האלה מתוך ראיית הכלכלה בשנים הקרובות.
כ-יועץ עסקי אני ער למצב החברות של דנקנר, אילן בן דב, יצחק תשובה אשר האחת מהם עומדת בפני חדלות פירעון, השנייה רגע לפני אזהרת עסק חי והשלישית לא יודעת כיצד כול הפירמידות חברות שלה הולכת ומתרסקת.
לדעתי הייתה כאן חגיגה בין גדולים שחייבת להיחקר.
אהבנו לאהוב את אנשי העסקים המצליחים האלה, אבל היום אנו יודעים שהכספים ששיחקו בהם לא היו שלהם אלה שלנו שהפקדנו בידיים נאמנות שבגדו בנו.
אם נעבור לסקאלה השנייה של מצב העסקים בישראל ו-כיועץ עסקי אני מדבר על ציבור העסקים שלו רק היה זוכה לעשירית מהסכומים שהושקעו אצל שלושת אנשי העסקים שהזכרנו יכול להיות שההפסדים היו נמנעים, תספורות לא היו צריכות להיעשות (אנשי עסקים גדולים לא משעבדים את הבית שלהם לטובת אשראי בבנק) אנשי עסקים קטנים ועסקים בכלל ממשכנים כול מה שיש להם לטובת הבנקים כך שגם כאן היה נמנע הפסד גדול מהלווים במקרה שלא יכלו להיפרע מאותם עסקים קטנים שהיו צמאים למימון.
כמי שעוסק ב ייעוץ עסקי אני רוצה להמחיש לכם מספר עובדות על מצב העסקים הקטנים בישראל.
הפדיון הריאלי של העסקים בתעשייה לא עלה כלל מינואר 2007
הפדיון הריאלי של החברות בענף הבינוי עלה ב3%
הפדיון הריאלי של העסקים בענף התחבורה, ותקשורת ירד ב-3%
הפדיון הריאלי של עסקים חקלאיים ירד ב7%
כ יועץ אסטרטגי אני קורא את הגדרת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כולל את המכירות לשוק מקומי וליצוא השילוב בין פדיון יורד לשולי רווח יורדים קטלני לעסקים ובמיוחד עסקים בינוניים שהם מהווים את כוח השוק הגדול ביותר עם מספר המועסקים הרב ביותר.
החובות של החברות במגזר העסקי גדלו ב-100מיליארד שקלים, והפיקדונות והמזומנים שבידיהן גדלו ב-50 מיליארד שקלים
בארבע שנים האחרונות גדל ב6% החוב לבנקים של המגזר העסקי כולו
החוב לבעלי אגרות החוב של התאגידים גדל ב-33%
החברות במגזר העסקי יצטרכו לפרוע בשנים 2012-2013 70 מיליארד שקלים. משימה שבכלל לא נראית באופק.
אז אם ניתן לסכם את המאמר אפשר לסכם אותו דרך הסיפורים ההיסטוריים של היקום שהחזקים שולטים, שהנהנתנים נהנים, שתקופות ממלכות והאימפריות היוניות, הרומאיות, עדיין מתקיימות במאה העשרים...ומי שמשלם זה עניי העם. כנראה שכול עוד היקום כך יהיה כך יימשכו ימי פומפייה העליזים.
דורון עמית הינו יועץ עסקי,שיווקי,מכירתי...יועץ וגם מלווה...
