בין פצצה גרעינית לפצצה חברתית. 

בין פצצה גרעינית לפצצה חברתית

לאחרונה, אנו עסוקים כולנו בפטפטת על עניין הגרעין האיראני. הממשלה עסוקה בכך, התקשורת עסוקה בכך, וכפועל יוצא, הציבור כולו עסוק בכך. איני חושב שהדיון כשלעצמו אינו במקום, אך בהחלט מוטב היה לדבר פחות בנושא הזה, שכן דיבורים מיותרים לעולם אינם יועילו, ואף עלולים גם להזיק לעיתים.

ואולם, העיסוק בפצצה גרעינית איראנית עתידית, שם בצל איום קיומי משמעותי ובעל פוטנציאל הרסני ומסוכן הרבה יותר, וזהו הדיון על פצצת הזמן החברתית, שאנו נמצאים בפתחה.

בל נטעה, הפצצה החברתית הישראלית, שכולנו חיים לצידה, מסוגלת להביא נזק וחורבן לעתיד קיומנו, שאפילו הפצצה הגרעינית האיראנית מתגמדת לעומתה.

כוונתי היא, לתהליכים העוברים על החברה הישראלית כיום. תהליכים אלו, שהם מסוכנים עד מאד, מורכבים בעיקר מבורות, אלימות, כוחניות, שנאה, גזענות, סיפוק יצרים מיידי, חוסר התחשבות וסיוע לאחר, ובעיקר לחלש בחברה. למעשה זוהי התפוררות של ערכים, שעלולה להוביל להתפוררות של החברה כולה במדינה.

מכיוון שרבים בחברה הישראלית, עסוקים בעיקר בהישרדות (לא הריאליטי, אלא האמיתית), הישרדות כלכלית בתקופה קשה זו, הישרדות בחיי היום-יום שאינם פשוטים לעיתים, הישרדות במקום העבודה, בבריאות, בחינוך, ברווחה ועוד. הפועל היוצא של הישרדות בטווח-ארוך, והמחיר שהיא גובה מאיתנו, בא לידי ביטוי בכך שכל אדם דואג לעצמו, עם חשיבה לטווח-קצר, וללא תכנון לטווח ארוך. כך נוצר מצב שבו "אדם לאדם זאב", ו"איש איש לעצמו".

מצב דומה, מוכתב מלמעלה, כלומר מהנהגת המדינה בשלטון. גם הממשלה והעומד בראשה עסוקים בעיקר בהישרדות פוליטית, (יודגש, כי הסיבה העיקרית לכך היא הקושי במשילות, שנובעת בעיקר משיטת הבחירות בישראל). לכן לא מתקיים תכנון לטווח-ארוך במדינה, בתחומים רבים שבהם יש צורך אמיתי בתכנון ובהקצאת משאבים לכמה שנים טובות קדימה, אנו רואים רק חשיבה לעתיד הקרוב והמיידי, תוך פגיעה במגזרים ובתחומים רבים, וזאת בשל החוסר בתכנון עתידי אמיתי ורחוק טווח.

זו אינה גזירת גורל. אנו בהחלט יכולים ואף חייבים לנהוג אחרת. עלינו לתרום לתיקון המצב בחברה הישראלית, כל אחד ואחת כפי יכולתם, וזאת ע"י מעשים. עלינו לגנות, לסלוד ולהוקיע כל מעשה של גזענות ואלימות, עלינו להימנע משנאת חינם, עלינו לסייע ולתמוך בחלשים ובחסרי-הישע בחברה, עלינו לקחת אחריות על חיינו וסביבתנו, לגלות סבלנות וסובלנות כלפי האחר והשונה, כי איש לא יעשה את העבודה הזו בעבורנו. הסכנה העומדת בפתח, אינה באה מהאויב שמבחוץ, אלא מהאויב שמבפנים, כלומר מעצמנו, מתוכנו. עלינו להוכיח כי הפסוק התנ"כי מספר ישעיהו: "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו", אינו חייב להיות גזירת גורלנו, אלא בידינו לשנות את המצב, להתאחד ולתקן, כל אחד ואחת כפי יכולתו ובסביבתו שלו. יחד, נוכל לעמוד בכל אתגר שעלול להתעורר עלינו בעתיד. לחוד, לא נוכל לעמוד ולעסוק בשום דבר, פרט להישרדות, שבה הפכנו למומחים בעל כורחנו.

הישרדות אינה יכולה להיות המטרה. המטרה האמיתית חייבת להיות שינוי עמוק באופי ובסגנון החיים בחברה הישראלית. רק העמקת וחיזוק הערכים של עזרה לזולת, נימוס ואדיבות, תרבות דיון ושיח, קבלת האחר והשונה, הרחבת החינוך והידע, מלחמת חורמה באלימות ובגזענות, הבנה, הקשבה ומתן יחס והזדמנות שווים לכל אדם. רק כך תוכל החברה הישראלית לצאת מן המשבר הערכי והמוסרי שסובב אותנו. אין משבר מסוכן והרסני מכך, וחובה עלינו להבין ולפעול, לפני שיהיה מאוחר מדי בכדי לתקן.