טיפים להורים לילד עם קשיי קשב וריכוז, או סובלים מדיסלקציה, דיסקלקוליה 

אני נשאל רבות ע"י הורים לילדים בכלל והורים לילדים עם לקות למידה/ היפראקטיביות/ ADHD איך לתמוך בילד במצבים מורכבים במשפחה, למשל כשהוא מרביץ לאחיו, איך לעשות את הבלתי- אפשרי ולטפח בו ביטחון עצמי משופר,
או- כשעוד נותר בו גרם אחד של אמונה ביכולותיו אבל כרגע הוא תקוע כבר רבע שעה שלמה מול מטלת בית- ספר וה"פיוזים" כבר קופצים.

מילה טובה

הילד מודע לעולמו הפנימי, מנגד- אנחנו נוטים לשפוט לפי התוצאה- עולם חיצוני. נסו לזהות את היכולות עליהם תרצו לפרגן, סמנו אותם כמטרה לחיזוק.

למשל אם החמודי הצליח לשבת דקה נוספת על הכנת שיעורי הבית, נזכר לבדו שתורו להוריד את הכלבה (לא אמרתי שבכ"ז הוריד בזמן), לא ירד על אחותו היום – פרגנו מילה טובה! זה צעד מכובד קדימה וכמה צעדים נוספים כאלה, הם צרור חוויות הצלחה, ומכאן הדרך לשיקום האמונה שלו ביכולותיו קצרה.

קשר עין

כהורים צפופי לוחות זמנים, אין זמן ואנו קוראים לילד מהמטבח לאכול, או שנזכרנו בנושא בוער. עד כאן הכול טוב, אלא ש:

א. אם הילד לא משיב אנו מגבירים את קולנו, כועסים, מתחשבנים ("כמה פעמים אפשר לקרוא לך"). ילד לקוי למידה, או ילד המתקשה בקשב וריכוז, מתקשה בחלוקת הקשב, הוא שקוע במשימה שלו ואפילו אם שמע אותנו, המחיר מבחינתו על תשובה קצרה הוא נטישת המשימה, נטישת קו המחשבה. הילד אינו מאמין שיוכל לחזור למשימה שלפניו ויתכן שלקח לו זמן רב לארגן את עצמו ולהתחיל אותה.

ב. אם שרר שקט בבית לפני צעקותינו, הרי שעכשיו האוירה מאד שונה. עכשיו הכעס באוויר ומספיק גפרור קטן, תגובת צעקה אחת ומריבה מתלקחת בשנייה. האחים האחרים שגם הם מרוכזים בשלהם כבר אבדו את השקט.

ג. נניח סנריו אופטימי, הילד ענה בצעקה, ואנחנו ממשיכים. טוב לא כולנו, זה מתחלק לשניים, אלו שצועקים "בוא הנה אני רוצה לשאול אותך משהו" ואלו שפותחים נושא ברמת הבית: "סבתא תבוא מחר..".

בבאנו אל ההר.. סליחה אל חדרו של הילד ומולו בקשר עין, אנו נותנים דוגמה אישית לכבוד שאנו מעניקים לילד, לשקט המשפחתי, וגם מרוויחים קשר עין בנוסף להזדמנות להתעניין בשלומו.

קשר עין תוך כדי שיחה, ולא רק עם ילדנו

מניסיוני תשומת הלב המוענקת בשיחה בה אנו יוצרים קשר עין מקצרת את השיחה למחצית (לעיתים הרבה יותר) הזמן הנדרש לשיחה בה מתחמקים מקשר עין.

ביקורת והקנטה. צפיות (ואכזבות) גדולות

חלק מזיכרונות הילדות שלי נושאים תכנים שקופצים לעיתים במצבים קשים, כמו למשל את קולה הצורמני של הדודה שאמרה לי ליד הורי "אז מה טוב בך?". ילדים סופגים ביתר קלות אמירות שלנו ואלו נטבעים איפשהו בנשמתם.

הכרתי מקרוב וליוויתי ילדים שדרכם ההתפתחותית היתה ייחודית, היא אופיינה בקפיצות בשלבי הבשלה מהותיות אבל בין שלב לשלב כלל לא הביאו "נחת" להוריהם.

תגידו- מה חסר במספר "123567890" האם עניתם "4" הרי שטעיתם.. המספר מושלם כפי שהוא, אין בו כל צורך לשינוי! הוא ייחודי ומופלא כפי שרק מספר יכול להיות (כבר אמרתי שאני רואה- חשבון :-)).

סרטון חמוד של פקסאר על למידה:

http://www.youtube.com/watch?v=pY1_HrhwaXU&feature=related

מתח מתפרק בתנועה

ילד לקוי למידה, היפראקטיבי או סובל מדיסלקציה או דיסקלקוליה מתחיל את היום בחשש וכוס המתחים שלו מתחילה להתמלא כבר בבוקר לפני בית הספר.

ובבית הספר אם אין הפסקה להתרענן מחוץ לכיתה בין השעה הראשונה לשנייה וגם ההפסקה של 10 מתקצרת בגלל שאוכלים בישיבה בכיתה (רוב הילדים הסובלים מהיפראקטיביות, ADHD, נכללים בקבוצת הילדים הרגישים. רעשי אכילה ליד האוזן יכולים לעיתים להטריף את הבן- אדם..), אז לשעה השלישית כבר יקח רבע שעה להתאפס על עצמו, מנת סבל ניכרת לילד ולכיתתו.

טיפ 1: בבוקר 5 דקות קפיצה על חבל, ואם לא יודעים אז לרכוש טרפולינה. כי מתח מתפרק בתנועה, ובתנועה הגוף נושם, פולט פסולת ומטעין את עצמו במנת החמצן הנדרשת לתהליך הלמידה הצפוי.

פינת כעסים

טיפ 2 ל"מתח מתפרק בתנועה", בקצרה: מסמנים פינה בבית, ממד, או בחדרו של הילד, שם ניתן להתפרק, מרככים את הפינה ומרחיקים סכנות, מרפדים בכריות שניתן להכות איתם, בנבוטים מספוג, שק ארגוף עומד, ומכינים את הילד שניתן להשתולל כאן.

לא להפוך את הפינה לפינת עונש: לא שולחים את הילד בעונש לפינת הכעסים כי יש לה את הייעוד שלה. לא לטאטא את הילד לשם ב"עוף לפינה". הפינה נועדה לתת לגיטימציה לכעסים ולמתחים כך שיוכלו להתפרק במסגרת המשפחה ובמקום לגיטימי ובטוח.

סרטון מקסים על היפראקטיביות, ADHD, לקות קשב וריכוז ואפילו סוף טוב, ממליץ להראות לילד:

http://www.youtube.com/watch?v=kIPGZs0UCQc&feature=player_embedded#!