אני - מילה המקפלת בתוכה אינסוף עולמות 

מאמר זה שייך לסדרה "מערכת היחסים ביננו לבין עצמנו" והוא אחד מתוך  שתים עשרה הרצאות בנושא "מערכות יחסים".

מפגש מס' 1 – "אני" מילה המקפלת בתוכה אינסוף עולמות

השאלונים המופיעים כאן נלקחו מתוך האתר של רונית גולדנברג מנהלת מרכז מטרות

המילה "אני", היא אחת המילים הבסיסיות והנפוצות ביותר בחיינו. עקרונית כל מילה אשר מצטרפת למילה "אני", מגדירה באופן מסוים חלק מזהותנו האישית. לדוגמה: אני גבוה או נמוך, אני עושה ספורט, אני שמח, אני טכנאי.

 אנו מרבים להשתמש במילה "אני" על מנת לתאר היבטים מגוונים באישיותנו. מילה זאת מתארת למעשה את מכלול "היש" של האדם, ולחילופין ניתן לתת ביטוי ל"אני" שלנו גם דרך פרספקטיבה של "האין". כמו: אין לי כוח, אין לי כשרון משחק וכדומה.

היות וחלק מהגדרת ה"אני" מתייחסת אל מכלול "היש והאין" שלנו, כיצד נחזיק באותן הגדרות כאשר מתרחשים שינויים בחיינו? לדוגמה: בעבר הייתי חייל כיום כבר לא, בעבר הייתי חסר בטחון וכיום אני מרגיש מצוין, בעבר הייתי שמן וכיום אני רזה.

אם כך האם יתכן כי המושג "אני", מייצג משהו דינאמי ותהליכי ולא משהו סופי ומוחלט? האם ניתן לתאר אם כן את זהותנו העצמית כ"תהליך התהוות קבוע".

אם כך מיהו אותו "אני" באמת?

הגדרת הזהות העצמית מושפעת משילוב בין  תפישתנו הפנימית והסובייקטיבית את עצמנו לבין מדדים אובייקטיביים וחיצוניים כמו גובה, משקל ותפקידים שאנו ממלאים. אנו עשויים לקבל שיקופים והגדרות לזהותנו מן הסביבה כמו: אני מורה, מנכ"ל, נבון, נאה וכדומה. אך הגדרת ה"אני" המשמעותית והמשפיעה ביותר על זהותנו העצמית היא תפישת "האני" הסובייקטיבית שלנו. הזהות העצמית תיקבע בסופו של דבר על פי האופן בו אנו תופשים את עצמנו. ככל שקיים פער בין התפישה הסובייקטיבית – פנימית לבין התפישה האובייקטיבית – החיצונית, כך נחוש בלבול, תסכול וקושי להתמודד עם סיטואציות בחיים.

תפישת "האני" הסובייקטיבית

למעשה, אנו שחקני במה מנוסים ומיומנים, אשר משחקים את "משחק החיים" שלנו. אנו עוטים ומסירים מלבושים כל הזמן, היות והמציאות אכן דורשת מאתנו להיות "אני" אחר בכל סיטואציה. אנו לובשים ופושטים דמויות רבות ולעיתים תהליך זה קורה בו זמנית כמו "אני הורה", בשילוב עם  "אני בן/בת זוג",או "אני אמא" בשילוב עם  "אני אשת קריירה" וכדומה. כידוע, שילובים אלו, יוצרים לא פעם מתח ומלחמת נאמנויות פנימית.

תפישת ה"אני" היא סובייקטיבית היות והיא מושפעת מן האופן בו תופש מוחנו את מערכת היחסים שלנו עם העולם. המוח קולט גירויים חיצוניים וממהר לתייק אותם בתיקיות אשר מוכרות לו מן העבר. תיקיות אלו מכילות מידע יקר ערך אשר מלמד אותנו כיצד להתייחס או לנהוג מול אנשים או מצבים מסוימים. למעשה לכל אירוע בחיינו אנו מעניקים פרשנות באמצעות תהליך עיבוד פנימי. תהליך זה מופעל על ידי המחשבות אשר מתרוצצות במוחנו כל הזמן. מחשבות אלו הן פרי ההתנסויות אשר עברנו בחיים בשילוב עם עולם הערכים ומערכת האמונות אשר ספגנו לאורך שנות חיינו. המחשב הפנימי עיבד את המידע ובאמצעות מוליכים עצביים הוא מעביר את המידע אל מכלול "האני" שלנו. רגשותינו מושפעים מתהליך עיבוד המידע של מחשבותינו או מהאופן בו אנו תופשים את המציאות. שילוב בין מחשבות לרגשות יוצר תפישת "אני", ותפישה סובייקטיבית זאת עשויה להוביל אותנו להתנהל בעולם כמו מלכים או לחילופין כמו אחרון המשרתים. יתרה מזאת, במשחק החיים אנו עשויים למשל ללבוש תלבושת של "אני חזק ומצליח" בעבודה, ולעומת זאת כעבור זמן קצר לעטות על עצמנו את תלבושת " הדחוי" בקרב חוג חבריי.

ההבנה כי תחושת הזהות העצמית שלנו היא סובייקטיבית, ודינאמית עלולה מצד אחד לעורר תחושת החמצה ותסכול בגלל הקשיים שאנו אלו אשר יוצרים אותם לעצמנו. מאידך, הבנה זאת עשויה להפוך עבורנו למידע מעודד ומעצים. משמעות הדבר היא כי זהותנו העצמית מוגדרת רק עד לקצה או לטווח אליו מגיעה תפישתנו העצמית. הרחבת טווח תפישת "האני" שלנו עשויה לפתוח בפנינו אפשרויות חדשות להיכרות עם כישרונות, יכולות ומשאבים פנימיים אשר היו סמויים מעיננו עד כה.  במילים אחרות, על מנת להעמיק את ההיכרות עם חלקים נוספים בזהותנו העצמית, נצטרך לוותר על  הזדהות עם מחשבותינו  נוכל להתבונן על אדם אשר לובש חליפה של ורסצ'ה ולטעות בכך שהוא בעל סטאטוס, כבוד, כשרון ונכסים. אך בתוך החליפה נמצא אדם אחר לחלוטין, אשר במעמקי ליבו חווה את עצמו כחלש ומנוהל על ידי פחדים. ממש כפי שאנו טועים בנוגע לאחרים, כך אנו טועים גם בקשר לעצמנו. הזדהות עם החליפה אותה אנו לובשים נובעת מתוך חוסר מודעות וניתוק מה"אני" המקורי שלנו. אלמלא היינו מזדהים לחלוטין עם מחשבותינו ורגשותינו והופכים אותם להיות ה"אני" שלנו , היינו יכולים לגלות כי במעמקי "תיבת התלבושות" מסתתר האוצר האמיתי שהוא "אנחנו". חיפוש פנימי עשוי לגלות לנו כי בכל אחד מאתנו מסתתרת ישות פנימית – מקורית, אשר אינה מושפעת מתפישתנו הסובייקטיבית והיא היא "האני" האמיתי שלנו.

מיהו אותו "אני" מקורי?

לאחר שבמהלך חיינו למדו ללבוש מלבושים שונים למצבים שונים, ולאחר שהפכנו את המלבושים הללו לזהות העצמית שלנו, מגיע זמן בו אנו יכולים להתחיל להשיל מעל עצמנו חלקים מתלבושות אלו על מנת שנוכל להתחיל לראות ולחוות את ה"אני"  המקורי שלנו. בכל אחד מאתנו קיים ניצוץ אלוהי, אשר ממתין לכך שנגלה אותו ונפעיל אותו. ניצוץ זה אינו נגזרת מחוויות היומיום שלנו, אינו מושפע מדרכי החינוך אליהם נחשפנו ובעיקר אינו כפוף לנורמות הסביבתיות. לעומת זאת הוא בעל משאבים וכוחות פנימיים אינסופיים, הוא אותו חלק אשר יכול להוביל אותנו אל מעבר לגבול תפישתנו אל מקומות אליהם אנו רק חולמים להגיע.

יחד עם זאת, נשאלת השאלה: האם נסכים להסתכן ולוותר על "תפקידי הבמה" המוכרים שלנו, ונתחבר תחת זאת אל ישות בלתי מוכרת ומופשטת? או במילים אחרות: "האם אתה באמת מוכן להיות אתה?"

על מנת לאפשר לעצמנו להתחיל את ההיכרות עם "אני" זה, או למעשה להתחיל לבנות את הזהות האמיתית והאוטנטית ביותר, ראשית, עלינו להיות במודעות. "מודעות" איננה סדנה בת שלושה ימים, או הרצאה בת שעתיים. מודעות היא דרך חיים, אשר אנו נעים באמצעותה בשבילי החיים. מודעות היא אנחנו.

אין הבדל בין המילים "רוחניות" ומודעות, שתיהן מתארות מצב הוויה של אדם כמו גם דרך חיים.

על מנת להתחיל לחוות "אני" מקורי זה אשר קיים בכל אחד מאתנו, אנו זקוקים למספר כלים תודעתיים.

מודעות כאמור, צריכה להפוך ולהיות הוויה קבועה בחיינו. על מנת להתחיל לנהל מערכת יחסים עם "הניצוץ האלוהי" שבתוכנו עלינו להיות מודעים אליו בכל רגע בהווה. משמעו, בזמן שאנו חושבים על נושא מעיק או על נושא משמח, בזמן שאנו קונים, מנקים, מבשלים או קוראים ספר טוב.

להיות בהווה  היא הדרך להיכרות ראשונית כמו גם לניהול מערכת יחסים עם "הניצוץ האלוהי" אשר טמון בנו. במקום להעניק אינסוף זמן ותשומת לב לחווית העבר או לדאגות מן העתיד, נצטרך לנסות לחוות את ההווה, היות וזהו הזמן היחיד אשר הינו אמיתי ובעל השפעה עמוקה על חיינו ועתידנו.

אחת הדרכים ללמוד להיות בהווה היא פיתוח היכולת להיות "צופה" או "מתבונן" באשר למתרחש בתוכנו וסביבנו בו זמנית. כך נוכל לנתק את ההזדהות מן "האני", בעל המלבושים ולחוות תחתיו את "האני המקורי". חיבור ל"אני" זה ילמד אותנו כי מלבושינו הם רק "תחפושות אני", אז נוכל להתחיל לחוות את יכולתנו להשתחרר מ"אני" זה.

סביר להניח כי חלקכם חושבים כעת כי אתם מודעים מאוד כבר זמן רב, ואכן אתם מודעים מאוד, אחרת מדוע תגיעו לכאן עם רעב לידע נוסף? יחד עם זאת, השלב הבא במסע המודעות הוא השלב בו אתם הופכים להיות המודעות עצמה. במצב תודעתי זה, אנו במצב התבוננות בו אנו חווים את האני המקורי נטול המגבלות האישיות והנורמות החברתיות. כשאנו במצב הוויה של "צופה" או "מתבונן", אין לנו דעה, אין לנו בקורת ובוודאי שפטפוטי שכל אשר מסיטים אותנו, אינם רלוונטיים.

במצב הוויה זה אנו מתבוננים בתהליך התהוות ה"אני". אנו משתלבים עם הדינאמיקה של היווצרות הזהות העצמית שלנו.

כשאנו נוכחים בהווה נטול המחסומים, מגיע שבריר של שנייה בו אנו נחשפים אל קיומם של המשאבים הדרושים לנו על מנת להניע את חיינו לכיוון אליו אנו רוצים לנוע. אנו נגלה כי זאת אחת הדרכים היחידות לוותר על דעות ואמונות חוסמות, להשתחרר מכבלי "האני", לוותר על חלק מן המלבושים ולפתח יכולת השפעה עמוקה על חיינו.