התמסרות 

התמסרות

השבוע בתי החלה את שנת הלימודים הראשונה שלה בגן חובה. במהלך החופש הגדול, שהיה כידוע ממש גדול וארוך, שוחחנו מספר פעמים אודות המעבר אל הגן החדש. היו פעמים שבהן הייתה שמחה ונרגשת לקראת המעבר, לעומת פעמים שבהן היא הכריזה שהיא לא רוצה ללכת לשם, הכריזה נחרצות יש לציין.

בערב האחרון של החופשה היא הלכה לישון בהתרגשות גדולה ובחששות מרובים ממה שצפוי לה בבוקר, מהגננת החדשה, החברים החדשים וגם מהמרחב הפיזי החדש שכרוך בשינוי שנכפה עליה בניגוד לרצונה.

אני סמוכה ובטוחה שהכל יהיה בסדר, החששות שעלו בי בשנה הקודמת לימדו אותי שהם מתגנבים אם נותנים להם. בכל פעם שהיא הביעה התנגדות למעבר, הצעתי לה לחשוב על השנה שחלפה, כמה מהר היא הסתגלה לגן החדש, לגננת ולחברים ושעכשיו, יהיו לה חברים חדשים וגם חברים ישנים, כך שלמעשה יהיו לה יותר חברים שזה כיף גדול. השתדלתי לגרום לה לסמוך על עצמה, ליהנות מהמעבר, להתרגש לקראתו ובמילה אחת – להתמסר.

התמסרות היא מילה לא פשוטה ואף מורכבת, חשוב לדעת להתמסר ולא להשתעבד, להתמסר ולא להיכנע. להתמסר כוונתי היא להיות מוכן לחוות את החוויה במלואה. לוותר על מה "שאני יודע", לשים בצד קצת את "איך שאני מרגיש" וכן גם את מה "שאני חושב שיקרה". להתמסר, פשוט להתמסר. לא פשוט בכלל אה?

בני האדם לרוב, אינם מוכנים להתמסר וללכת אל ה"לא נודע". הם (וגם אנחנו אגב) רוצים לדעת מראש מה יהיו התוצאות של המעשים שלנו. רוב הזמן זה בלתי אפשרי ולכן אנשים רבים לא בוחרים בדרכים חדשות שהתוצאות שלהן לא ידועות להם מראש. יש בזה רווח שלא מסתכנים, שלא מפסידים ויש מחיר עצום לתקיעות, למצב שבו לא מגשימים חלומות ושאיפות, לא מתרגשים כי הכל הרי כבר ידוע מראש.

נראה לי שזה גם קשור לגיל, ככל שמתבגרים, נראה לנו יותר סביר להיות מחושבים, לא לקחת סיכונים. לילדים אין בעיה להתמסר לרוב, אך נראה שככל שהם גדלים חלה נסיגה בנטייה זו. בשנה שעברה לדוגמא, הבת שלי הלכה בפעם הראשונה לגן עירייה אחרי שיצאה מה"חממה" שנקראת "גן פרטי". היא לא הכירה אף אחד בגן ויחד עם זאת הייתה שמחה ומאושרת לקראת המעבר, התרגשה מאוד אך התמסרה לחלוטין לחוויה והרוויחה בגדול, דווקא בשנה שעברה אני זו שהייתי מלאת חששות ופחדים.

התמסרות מצריכה אותנו להיות טוטאליים לגמרי, אין "גם וגם" . או שאנחנו בפנים- שחקנים במשחק או שאנחנו בחוץ בעמדת צופה או פרשן (בהמשך לטור שנכתב בנושא זה). ההתמסרות היא הכלי שבאמצעותו אנחנו לא נכנעים לפחדים ולחששות אלא מגלים דווקא ביטחון ואומץ לב בעצמנו ובדרך שבחרנו. גם אם אין לנו שליטה על התוצאה (מה שקורה ברוב המקרים אגב), יש לנו שליטה מלאה על עצמנו בתהליך, במעשים שלנו, בהתנהגות ובהתנהלות- ולכל אלה יש השפעה מרובה על התוצאה.

התמסרות מובילה אותנו למקום שבו אנו סומכים על עצמנו ומאמינים בעצמנו, יחד עם זאת אנו בוחרים לבטוח גם באדם שמולנו, בשביל המופיע לפנינו, הכל בסדר אנחנו אומרים לעצמנו – יוצאים לדרך!

התמסרות לטעמי היא הכרחית להצלחה והתקדמות, בכל תחום. נקודת מוצא הכוללת התמסרות מאפשרת הרבה יותר מרחב עשייה ותיקונים ופחות חששות ופחדים. נוכל להתמסר לתחושה או לצורך מסוים כגון הקשבה, נהיה מוכנים לפתוח את הראש באמת, לפתוח את הלב, להיות מוכנים להקשיב, ללמוד, להכיל וכל זאת מבלי לחוש מאוימים, מה שיש לנו- יש לנו, אף אחד לא יוכל לקחת מאיתנו את הידע שלנו, את מה שכבר השגנו.

נראה לי שללא התמסרות לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי היום, ברמת הידע, ברמת ההישגים הפיזיים ומעל לכל באופן ההתנהלות שלי.  ללא התמסרות הייתי נשארת מאחור, תקועה במקום שאליו הגעתי- יותר מפעם אחת. היכולת להתמסר וההחלטה לעשות זאת אפשרה לי לנוע קדימה, לצדדים-לאן שבחרתי, לעשות ולתקן. הפחדנית שבי, זו שמתגנבת כשאני מאפשרת לה, היא מנסה להניע אותי מלהתמסר, משכנעת אותי למה לא כדאי לי, היא דואגת לי – שאשרוד, שלא אפגע, הסברתי לה שאני מנהלת את העניינים ולא היא, לאט לאט קולה נחלש, עד לפעם הבאה שהיא תגלה פרצה ותגיע. התמסרות תבוא מהראש, הלב והבטן –הכל יחד, אני מזמינה אתכם לבחון בחייכם היכן אתם מתנהלים בפחד, אולי דווקא שם הגיע הרגע להתמסר?