עו"ד מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה (לשעבר), בהופעה מביכה, מעוררת מחלוקת ומושכת כותרות בפתיחת וועידת המשפט הראשונה של לשכת עורכי דין מחוז ת"א והמרכז.
הפרקליטים של אולמרט, עו"ד נבות תל-צור ועו"ד נווית נגב שהשתתפו בפנל, מחו ועזבו את האולם, בדרישה להפסיק לדון בתיקו של אולמרט, ימים ספורים לפני מתן גזר הדין.
מני מזוז, כמפר סדרתי של עקרון "הסוב-יודיצה", והצהרות לתקשורת בתיקים תלויים ועומדים עוד מתקופת הנשיא קצב.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
"לראות, לשמוע, להרגיש ובכלל לחיות, גם כשיש לאדם כל היתרונות, כגון: בריאות, יופי ועושר, אבל אין לו צדק ומידות טובות אחרות, הרי זה האסון הגדול ביותר". (אפלטון)
הצדק הוא –להשיב לכל אדם –כגמולו". (אפלטון)
וועידת המשפט הראשונה של לשכת עו"ד מחוז ת"א והמרכז, נפתחה אמש בת"א בקול תרועה משפטית רמה ומיד זכתה לכותרות ענק בתקשורת, עם הופעתו המרגיזה והמביכה של אביר שלטון החוק והצדק –עו"ד מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר.
נושא פנל הוועידה–היה במקור, "הספק הסביר" במשפט. אבל מני מזוז פתח את הרצאתו, בביקורת קשה על בית המשפט המחוזי, שזיכה את אהוד אולמרט, מהעבירות העיקריות בפרשת מעטפות הכסף של טלנסקי וראשון טורס.
על פי דברי מזוז–בית המשפט זיכה את אולמרט, אך לא ניקה אותו, כלומר: זכאי אבל מלוכלך.
בשלב זה התקוממו פרקליטי אולמרט ובצדק, ביקשו להפסיק הדיון ומשלא נענו, עזבו בהפגנתיות את האולם.
יאמר מיד –המופע של מזוז, היה חריג, מקומם ולא במקום, הן מבחינה אתית משפטית, והן מבחינה עניינית שהרי בעוד מספר ימים עומד להיגזר דינו של אולמרט, בסעיף שבו הורשע, הפרת אמונים, שבמקרה הנדון: אינה רק תקלה פרוצדורלית אלא רצף סטיות מהנורמות שבהתקבצן יחד יוצרות עבירה פלילית, על פי האמור בהכרעת הדין.
מאחר ומזוז היה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום ולהחלטה להעמידו לדין, ראש התביעה הכללית, נתן אישור להגשת כתב האישום נגד אולמרט, ויתירה מכך, נתן את הסכמתו לעדתו המוקדמת של העד טלנסקי, דבר שהביא להדחת ראש ממשלה מכהן, הוא אינו יכול להרשות לעצמו, עוד בטרם הסתיים ההליך המשפטי הראשוני, לתקוף את בית המשפט והחלטתו, מעל דוכן הוועידה ללוע התקשורת והכותרות, כאשר גורל גזר הדין תלוי ועומד ודבריו עלולים להשפיע.
מני מזוז –הוא מפר כללי אתיקה סדרתי ופוגע קשות בעקרון "הסוב-יודיצה",כפי שעשה זאת גם בתיק של הנשיא לשעבר קצב.
להזכיר לציבור, כי מני מזוז כיועץ משפטי לממשלה, הצהיר בראיון לתקשורת, עוד בטרם הוגש כתב אישום נגד קצב, כי הוא עבריין מין סדרתי.הצהרה –חריגה, יוצאת דופן ולא במקומה.
המעשה החריג והקיצוני הזה, זכר לביקורת מקיר לקיר, אבל הדבר לא הרתיע אותו.
יתירה מכך–זה לא מנע ממנו, כעבור פחות משנה, לעשות תפנית של 180% ולהציע לקצב "הסדר טיעון"חלומי, שבו לא היה זכר לאונס ולמעשי מין סדרתיים.
הנשיא קצב–ברוב סכלותו, טיפשותו, גאוותו ואולי תאוות הכספים שלו, דחה ההצעה שהסתיימה מבחינתו במאסר ממושך ובהשפלה אישית, בניגוד להצעתם ועמדתם של פרקליטיו.
עו"ד נבות תל-צור ועו"ד נווית נגב, עשו את המעשה הנכון בשלב הנכון ובעיתוי הנכון כשעזבו בהפגנתיות את פנל הוועידה ובכך הביעו את עמדתם בצורה ברורה ונחושה.
מבלי לתכנן מראש–פיצוץ הפנל, הוא הוא שהכניס רוח חיים בוועידה ונתן צבע להתכנסות המשפטית המעניינת שבא נדונו, גם סוגיות נוספות מעניינות שנבלעו בכותרות של הפגנת פרקליטי אולמרט ומופע מני מזוז.
לסיכום פרק זה, ניתן לומר, שיש הבדל בין ביקורת ציבורית, תוך המהלך ובסוף המשפט, לבין ביקורת משפטית.
מותר ואף ראוי–שגורמים משפטיים, הן בפרקליטות והן מחוצה לה, יעבירו ביקורת על פסקי דין של בתי משפט. אך זה חייב להיעשות, בתום השלב המשפטי ולא במהלכו ואם מי שאחראי על הגשת כתב אישום, רוצה להביע דעתו, ראוי שיעשה זאת במסגרת הנכונה ובעיתוי המתאים.
התבטאות אומללה של בית המשפט המחוזי, שדן את אולמרט, שהועלתה גם ע"י נציג Ynetבפנל, כאשר שאל את מזוז, איך מביאים עד מדינה מרכזי כמו טלנסקי לעדות מוקדמת שמדיחה ראש ממשלה, כשבית המשפט קובע לגביו שהוא "עד הזוי –מבולבל ולא מדויק".
במקביל לכך–אותו בית משפט שמתייחס לטלנסקי כהזוי, מאמץ בין 70-80% מעדותו לקביעותיו העובדתיות נגד אולמרט ומעשיו, לרבות קבלת מעטפות עם כסף.
כלומר: גם בית משפט יכול לזכות בכותרת של "התבטאות אומללה", שסותרת את ממצאיה בגוף ההחלטה.
יו"ר הפנל עו"ד אפשטיין, הודיע מעל דוכן הוועידה כי אכן סוכם עם פרקליטי אולמרט ומני מזוז, שלא ידונו לגוף ההחלטה של בית המשפט ולא ינתחו את הזיכוי וההרשעה ומשהופרה ההסכמה, הפיצוץ היה בלתי נמנע.
לפני הפיצוץ דנו בסוגיה מעניינת וסוערת לא פחות עם פנל נרחב של משפטנים וחברי כנסת ביניהם יו"ר הקואליציה ח"כאלקין, ח"כ אחמד טיבי, ח"כ עמיר פרץ, פרופ' פרידמן ואחרים, בנושא של האם ניתן לעקוף את בג"צ.
במאמרי באתר זה, "ניתן לעקוף את בג"צ, אסור לעקוף את הכנסת", הבעתי את דעתי בבירור, שהריבון לטוב ולרע, בעיני המתבונן והמבקר –היא הכנסת.
החלוקה הקלאסית של הפרדת הרשויות–לפי תורת מדעי המדינה, מתבססת על הפרדה בין הרשות המחוקקת, השופטת והמבצעת.
היחסים בין הרשויות–והתיאום ביניהם, מבוססים על תורת "האיזונים והבקרה"ששומרים ומאזנים אחד את השני.
הרשות המובילה והדומיננטית–היא הרשות המחוקקת, הכנסת כאשר בית המשפט מאזן ומבקר ושומר שהכנסת, לא תחרוג מהנורמות המקובלות, לא תדכא ותמשול במיעוט, אך מצד שני, חייבת בכבודה של הכנסת, במיקומה בראש הפירמידה ובכניעתה לחוקי המדינה, שחוקקו, במידה והם עומדים בעקרונות היסוד של מדינה דמוקרטית.
לסיכום הוועידה–זה היה מחזה מרהיב ומרענן, דיונים מעניינים ופוריים, וחבל שאת הכותרות משכו האירועים הפחות משפטיים, אך היותר דרמטיים תקשורתית.
הערה:
ראה לנושאים אלה מאמרי באתר זה:
1. "מותר לעקוף את בג"צ, אסור לעקוף את הכנסת".
2. זכאי –עם עננה כבדה.
הערות והרהורים בענייני דיומא, לאור וועידת המשפט:
1. חשוב להבחין ולהפריד בין הרשעה משפטית וביקורת משפטית לבין ביקורת ציבורית.
2. הרשעה משפטית –פירושה בתחום הפלילי:אשם או זכאי.
3. זכאי –מחמת הספק, הוא יצור כלאיים, שאומר,אמנם יצאת זכאי, כי התביעה לא הצליחה להוכיח משפטית את אשמתך, אבל אצלנו נשאר ספק אם אכן אתה זכאי.
4. יש פרקליטים רבים שטוענים כי במשפט פלילי, יכול להיות רק מצב של זכאי או אשם. יצור כלאיים, עם ספקות או בלי ספקות לא יכול להתקיים ויש להתנער ממנו.
5. ביקורת ציבורית או הרשעה בתקשורת, לעומת זאת, אינה כפופה לכללי הראיות וניתן לבקר התנהגות חשודים, נאשמים, זכאים, בשל התנהגותם והתנהלותם הציבורית, לאור העובדות שהוכחו, גם אם זוכו בבית משפט –דוגמת אהוד אולמרט.
6. השופטת הילה גרסטל, נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, בראיון לעיתון "הפרקליטים" של וועד מחוז ת"א, הצהירה, כי לדעתה יש להגביל בצורה ראויה מידתית ומאוזנת את הסיקור המשפטי, תוך מהלך המשפט,ולחזק את עקרון "הסוב-יודיצה", שנשחק עד דק. לדוגמא הביאה את הסיקור של משפט השר חיים רמון, בנושא הנשיקה.
7. לכך אני יכול להוסיף את משפט הנשיא קצב, את המשפט של מאבטח הרמטכ"ל (גבי אשכנזי), את חקירתו של בנימין נתניהו בזמנו, בפרשת המתנות ואישי ציבור ופוליטיקאים נוספים.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
