הקול האישי... כתיבת סיפור חיים 

 15 דקות כתיבה ביום, במשך מספר ימים וכבר תרגישו בשינוי. מחקרים העלו כי כתיבה טובה לתחושת בריאות ולרווחה אישית. לכתיבה מיוחסות השפעות חיוביות על מצב הרוח, הדימוי העצמי, תחושת המסוגלות, על השקט הנפשי ואפילו על איכות השינה בלילה ויכולת התמודדות טובה יותר עם היומיום.

ישנם הכותבים יומן, אחרים בלוג וישנם הכותבים ספר. מתעדים את חייהם, חוויותיהם, אהבותיהם, מעבירים מסר, משאירים עקבות וחותם לדורות הבאים. מעניקים משמעות לחייהם.

כתיבת סיפור חיים היא נגיעה ברגשות ובזיכרונות הפרטיים. לעיתים אדם כותב בעצמו את זכרונותיו, פעמים אחרות נעזר בכותב צללים. אנשים חושפים עצמם ומשתפים בפרטים וברגעים הכמוסים בחייהם. אם התהליך נעשה בעזרת אדם נוסף, חשוב למצוא את האדם הנכון, הקשוב, לבדוק שמבין את הדקויות, שיכול להאיר את כל הפינות אליהן קשה לאדם להגיע בכוחותיו הוא. על אותו כותב לשמש לו לפה ולעט, כלי להעלות על הכתב את מה ובדרך שהמספר זוכר או בוחר לספר את סיפורו, הזהות אותה מחליט להציג. גם אם הוא לא תמיד מדייק בפרטים הקטנים, זה פחות חשוב, כי ישנה שם הנשמה, המשמעות שהמספר נותן לדברים, הזהות שבוחר להציג, העקבות שהטביע בדרך, קולו האישי.

כתיבת ספר אינה מסע פשוט. הנגיעה בחוויות שבוחרים לספר ולצידן אירועים שעולים, אינה חוויה רגילה, פשוטה או קלה. לעיתים, בתהליך הכתיבה מעדיפים להשמיט, מחליטים שלא ייכנסו לספר. הסודות הקטנים או הגדולים, דברים שלא דובר בהם ועליהם, אירועים בחיים ששנים היה קשר שתיקה במשפחה לגביהם, השתקה מבחירה, מרצון או במקרים אחרים מחוסר ברירה.  

זו בחירתו המלאה של המבוגר הכותב. דרך ההתמודדות בה הוא בוחר עם זיכרונות מהעבר, קונפליקטים לא פתורים, קבלה והשלמה של אירועים בעבר, סגירת מעגלים ופתיחת מעגלים חדשים.

הביטוי להשפעה הטובה של כתיבת ספר היא בשינוי החוויה בהווה לכותב, בין אם כתב בעצמו  ובין אם השתמש בסופר הצללים. הפרספקטיבה השונה בה הוא רואה וחווה דברים, ממרחק הזמן והשנים ואיזו פרשנות הוא נותן בספרו. הספר הוא שלו, הכותרת היא זו שבחר, שמו מתנוסס על הכריכה ועלילות חייו ממלאות את הדפים, בשורות, תמונות, תעודות וכל מזכרת עליה חושב כשייכת לסיפורו. אלו הם חייו. ישנם המעניקים את הספר לבני המשפחה, חברים וספריות, וישנם המניחים את הספר על השידה לצד המיטה, קרוב אליהם, כדי שבכל בוקר יוכלו להעביר ליטוף של אהבה, געגועים, שייכות ואפילו גאווה. הם הצליחו לשלב ולחבר בין העבר, ההווה והעתיד.

אנשים מבוגרים, מלאי חכמת חיים ורחוב, חשוב שיספרו על אבני הדרך והנגף בהן נתקלו, יבטאו, יביעו עצמם, כל אחד בדרכו, בקולו, כל אחד והמסר שלו. לא חייבים להרגיש מבוגרים כדי לכתוב, חשוב לכתוב כדי לחוות זיקנה טובה יותר.