העניין מתחיל מן ההתחלה - כמו תמיד, אצל המגדל שצריך שיהיה לו שפם, סוס ערבי אציל, (הבנתם, סוס ערבי אצילי לעומת חמורו של המשיח), ותנובה, שב"אדום אדום" שלה, שברה את שוק הבשר הישראלי, ומספקת את הבשר הכי טוב וכל היתר זה סיפורי סבתא.
כמובן חשוב להשתמש בפפריקה הונגרית ולא מרוקאית, וזה בעצם האמירה היחידה הרלוונטית.
עד כאן לפתיחה, שבינה ובים המאמר עצמו, אין שום קשר, למעט עניין הפפריקה, והיא הרבה יותר חשובה ממה שזה נראה לאי מי מכם.
___________________
WHEN YOU WANT TO SHOOT, SHOOT, DON?T TALK
אומר ה"מכוער", אלי וואלך, ב"טוב הרע והמכוער" לאחד הרעים הפטפטנים, לפני שמחסל אותו בירייה מכוונת היטב מתוך האמבטיה.
ואילו אני אומר ליונס סטור, שר החוץ של נורבגיה, שמתראיין לעקיבא אלדר ב"הארץ", את אותו הדבר פחות או יותר:
"תעשו חברים יקרים, תפסיקו למלמל, כי בחלק זה של העולם, דיבורים לא מזיזים לאיש, רק הכוח מדבר אל רובנו". (הוא מתכוון להטלת סנקציות על ישראל, כדי להשיבה לשולחן המו"מ עם הפלסטינים).
נקעה נפשי מניסיונות של שנים לשכנע את המשוכנעים וליפול על אוזן ערלה אצל אלה שקובעים, אלה הבלתי שומעים, שאוזנם קרויה לקולות האלוהים והמשיח והם, בתוקף נסיבות טרגיות, הרוב בארץ הזאת.
נכון, בדמוקרטיה הרוב קובע, אבל ההנחה של האבות המייסדים של השיטה הדמוקרטית, לפיו אלה יודעים להבחין בין טוב ורע, מוסרי ובלתי מוסרי, מותר ואסור וכאלה, כבר מזמן לא נכונה בארצנו.
לאור העובדה שהרוב המכונה "עם", הפקיד את שקול דעתו בידי "מנהיגי דעה"*, ואלה מרביתם שליחים של ישות ווירטואלית תובענית במיוחד, שמשרתת את האינטרסים של הממסד שפועל בשמו ולא את הקולקטיב הישראלי, שצריך שיתקיים גם אחרי שהסיוט הנוכחי יחלוף לו, אנחנו, או המיעוט צריך לעשות סוג של חשבון נפש.
ואמנם המצב היה מאוד שונה לפני זה.
***
מנהיגי הדעה משמשים כמתווכים בין ההמון - אספסוף לבין מקבלי ההחלטות ומעצבי המדיניות, (קובעי האג'נדה).
אלה המאפיינים של מנהיגי הדעה ע"פ המודל הדו שלבי של פול לזרספלד*:
"1 - הוא לא נתפס כבעל אינטרס מסוים כך שאין למונהג הדעה סיבה לחשוד שייתן לו מידע משוחד. כך הוא מצטייר כמקור אמין, אובייקטיבי וחסר הטייה.
2 - המגע הבין-אישי מאפשר למנהיג הדעה נגישות שאין לאמצעי תקשורת ההמונים ולמוען. הוא יכול להתאים את המסר לתגובותיו, להשיב לשאלותיו ולסתור את השגותיו.
3 - המגע הבין-אישי מאפשר לו, בנוסף, לתגמל אישית ומיידית את המונהג המסכים איתו על ידי מחמאה ועידוד וחיזוק בחירתו וטעמו". (מתוך הערך "מנהיגי דעה" בויקפדיה).
אולם אם נתייחס למאפיינים של מנהיג הדעה, נראה שאלה לא ממש הולמים את הממסד הרבני - דתי הישראלי, שהלגיטימציה שלו מתבססת על קשר עם "אבותינו" באמצעות כמויות בלתי נתפסות של טקסטים, שהם מפרשים עבור הרוב, או עמך ישראל ושובים אותו בדרך.
זה המודל היהודי, השונה מאוד מן המודל המוסלמי ואו הנוצרי, שם הממסד הדתי מקשר בין עדת המאמינים לבין הנביא ואללה, או האל ובנו ישוע.
הבסיס הקיומי של הממסד הדתי היהודי מושתת על התנ"ך ונספחיו.
רוב רובו של הטקסט סתום ובלתי מובן להדיוטות וחלקו אף נכתב בשפה שרוב הישראלים או היהודים לא יודעם את רזיו.
באופן זה הטקסט ניתן לפרשנות וכיפוף כראות עיני המפרש, בעת שהלגיטימציה של הפרשנות, אינה מושתתת על צורך בהגיון נדיר, תובנות מעמיקות וחדשניות, אלא אישיות המפרש, (ומה שמיוחס לה) שנרכשת בדרך שרק הקבליסטים ומעלים באוב יכולים [אולי], לספק הסבר הולם לנסיבות היווצרותו וצמיחתו בקהילה הספציפית***.
האג'נדה שנוצרת באמצעות הפרשנות - פסקי הלכה, משתנה בהתאם לצרכי הקיום וההישרדות של הקולקטיב בסביבה דינמית ועוינת.
זה סודה של היהדות, שבזכותו היא מתקיימת אלפי שנים, לא רק כדת, אלה גם כלאום, ושרדה שתי גלויות בעת שמאות עמים אחרים נמחקו מעל פני הגלובוס.
אולם למדינת ישראל, כישות לאומית שמתבססת על אדמה וגבולות, (הלוואי והיו כאלה), אין יותר צורך במערכת הזאת****.
***
עם, כל עם, מתלכד סביב מולדת - אדמה ומסורת.
המסורת היהודית אינה זהה לדת היהודית, למרות שרבים מנסים לעשותה מקשה אחת, לצרכים פרגמטיים.
מסורת נובעת מהיסטוריה משותפת וחוויות קולקטיביות שהיחידה החברתית הומוגנית עוברת בדרך.
האמירה הזאת בעיתית בהקשר היהודי - ישראלי.
במשך שני אלפי שנים, יהדות אשכנז ויהדות המזרח חוו היסטוריה שונה שנקבע ע"י מיקום וסביבה דמוגרפית - גאוגרפית ותרבותית שונים לגמרי.
הניסיון למחוק את ההבדלים שזה ייצר בין שתי הקבוצות בתפיסת העולם, בפרדיגמה ערכית ובאלמנטים שמרכיבים את התרבות הקולקטיבית של כל קבוצה בנפרד, דסטרוקטיבי.
מה שהיה צריך לעשות, זה להודות בכישלון האיחוי הכפוי ולנסות לנתב את רסיסי התהליך לנתיב של הישרדות במקום נתיב ההתרסקות שאנחנו נמצאים בו בימים אלה.
ההודאה בשוני המהותי קיימת ועוברת בנישה הדתית, שם שני הזרמים מתקיימים בנפרד, עם מעט נקודות השקה ועם בדלנות שמתקבלת כלגיטימית.
המדינה מקבלת את ההפרדה בפרקטיקה ובהתנהלות הדתית בין המזרחיים ליהדות אשכנז אולם מנסה בכל כוחה למחוק את ההבדלים במרכיבים הנוספים, הערכיים תרבותיים חברתיים שהעליתי קודם.
התהליך הזה החל עם קום המדינה והתבטא בניסיונות נואלים של אינטגרציה כוחנית ואפליה מתקנת.
התוצאה הוודאית של המגמה הזאת, היא אנטגוניזם אתני והתדרדרות של הקולקטיב הישראלי כולו, שמנסה ליישר קוו עם הרוב, (היום זה האספסוף), שתקוע בזמן ולא עשה כל ניסיון להתאים את עצמו לדרישות של חברה מודרנית.
חוסנו של עם בעולם המודרני נמדד מעט מאוד באמונה דתית והרבה מאוד ביכולת טכנולוגית ומובחנות ערכית, שנשענת על מוטיבים של קדמה המנותקים לחלוטים מדת ואמונה, ששימשו תמיד, משוכה ובלם לקדמה. (תשאלו את גלילאו קשישא או את קופרניקוס).
התהליך של ההקצנה הדתית שעובר על המזרח התיכון ועל ישראל, מזכיר במידה רבה את ימי הביניים שעברו על אירופה לפני כאלף.
איני יודע לאן זה מוביל ברמה הגלובלית, אולם אני יודע בוודאות גמורה, שישראל כישות מדינית לא תשרוד אם המגמה הזאת תשתלט על עתידה הקרוב והרחוק גם כן.
ישראל חייבת להיות חלק מן העולם הראשון, זה יתרונה היחיד מול העולם המוסלמי, שהוא חלק מן העולם השלישי ובזה היא נבחנת.
היא לא יכולה לשרוד כמדינת עולם שלישי, בים של מדינות עולם שלישי, שהמאגר האנושי והקיומי שלהם גדול בהרבה משלנו.
הקביעה הזאת אינה לנצח.
ישראל תוכל להתפנות לטיפול באוכלוסייתה הנכשלת, (הרוב היום וזה מזעזע), רק בתנאי שאיום קיומי לא מרחף מעליה יותר, והיא מדינה שיש לה לגיטימציה גלובלית ואזורית, ואחד הם.
***
על למנהיגי דעה, שאינם רבנים אבל הנזק שלהם לא נופל בכלום מהם בעצם.
תרבות הסלבריטאים היווה סוג של אניגמה בלתי פתורה עבורי עד לעת האחרונה ממש, עת שהבנתי אותה לפחות בהקשר המקומי הישראלי.
אלה בדיוק "מנהיגי הדעה" של פול לזרספלד.
המתווכים המודרניים בין הפוליטיקאים והטייקונים בקולקטיב הישראלי, שעניינם פרגמטי ואנוכי בקיצוניות בלתי נתפסת, לבין האספסוף החילוני, שחושב שהוא נבחן מזה הדתי - מסורתי, ולא קונה לוקשים ומצג שווא באורח קונסיסטנטי.
ראו מה המסר של הצבי הדרים, המירי מסיקאים או שרית החדדים?
מה עמדתם הפוליטית?
בלתי ידועה.
מה הגבולות המוסריים שלהם? (חלקם, כמו קובי פרץ למשל, נותן לנו מושג ראשוני והוא לא משהו על בטוח).
בלתי ידוע.
ואקפוץ מדרגה, לשמאל לכאורה, לשלי יחימוביץ'?
מה היא חושבת על יחסי ישראל והפלסטינים נניח?
מה היא חושבת על הכיבוש?
מה היא חושבת על הפשיזם בישראל?
מה היא חושבת על תהליך השלום?
נדה.
אתמול, נוכחתי בגלל גחמה בלתי מובנת של זוגתי לחיים בקלפי של מפלגת העבודה.
היא התעקשה להשתתף בהליך דמוקרטי לכאורה שבה נבחרים צירי הוועידה שיבחרו את נציגי המפלגה לכנסת.
זה היה ברחוב זמנהוף 16, מרכז תל אביב, בדירה פרטית של גרופי מפלגתי שמצפה ללא ספק לטובות הנעה בהמשך הדרך.
בלא ידיעתי, שלי יחימוביץ', מנהיגת מפלגת העבודה, הייתה בדירה ויצא משם בעת שהמתנתי בחצר הבית.
כמה עשרות של אספסוף שמאלני נקבצו בחצר הבית.
בעת שיצאה משם, התחילה מקהלה של אוהדים כך:
" שלייי, שליי ומחיאות כפיים בנוסח המזרח, כלומר לא כף יש שלמה אלא כזאת נטולת אצבעות, נוסך צפון אפריקה.
הדסה משהו, אישה כבת שישים, שעמדה לידי, מועמדת להיבחר כצירה הפטירה ככה:
"גועל נפש".
מי לדעתכם ינצח?
שלי או הדסה?
אני המתנתי לזוגתי והתעופפתי משם יותר מפוקח ממה שהייתי אי פעם.
כך, הבנתי פתאום מה תפקידה של תרבות הסלבס בישראל, איך היא מתקשרת להקצנה הדתית וכמה הסיכויים של מולדתי השניה לשרוד קטנים לגמרי.
נ.ב. - הביעה שלי האישית בהקשר של משפט הסיכום, שהונגריה, מולדתי הראשונה תשרוד לנצח, אולם סיכויי וסיכויי נכדי נשרוד בה לא משהו.
סוג של קשר גורדי שאנחנו היהודית יצרנו.
אולי זה מגיע לנו.
*מנהגי דעה משמשים במודל הזרימה הדו שלבי, זרם בתקשורת המונים, שמתבסס על התיאוריות של פול לזרספלד.
**אבותינו בז'רגון הרלוונטי.
***הרב אלשיב למשל ודרכו לצמרת. (אני לא הבנתי מילה שיצא מפיו, למרות זאת השפעתו על המדינה הייתה שקולה לזה של בכיר הפוליטיקאים).
****ראה מאמר שדן בטיעון הזה ספציפית.
כותב, מבקר ומייחל.
