לחיות במודעות 

לחיות במודעות  

"המציאות הינה סך כל חלקי המודעות כפי שאנו חווים אותם בכאן ועכשיו" (פרלס, 1969) 

בשפה העברית משמעות המילה מודעות היא ערנות, פתיחות ותשומת לב למשהו, ידיעה ברורה, הכרה והבנה באופן עמוק לנושא, תחושה, הרגשה או הבנה.

משמעות המילה תודעה היא מכלול המושגים, התחושות והמחשבות שבעזרתם האדם נעשה מודע לעצמו ולעולם הסובב אותו.

מתוך כך, התודעה שלנו תמיד תהיה רחבה יותר, אבל מודעות תתקיים רק ברגע הנוכחי. 

בתרפיית הגשטלט מודעות היא אחת מאבני היסוד, היא מזמינה נוכחות מלאה בכאן ועכשיו, נוכחות מלאה של גוף ונפש המתייחסת ליכולת שבנו לפגוש ולהכיר בצרכים שלנו. 

מודעות מתרחשת כאשר מעבר לכל הקולות, הסימנים, הרגשות ותחושות הגוף המתחוללים בתוכנו ומסביבנו בכל רגע נתון, משהו עולה ותופס את תשומת הלב שלנו. התחושה בהדרגה תיעשה ברורה, תקבל צורה, ואנחנו נוכל להתייחס אליה, להיות מודעים לה. 

פריץ פרלס, פסיכיאטר ופסיכותרפיסט שיצר את "תרפיית הגשטלט", מציין שמודעות נעשית דרך התכוונות או הקשבה למה שנמצא במיקוד, במרכז תשומת הלב. דמות. מה שאינו נמצא בפוקוס באותו רגע נשאר ברקע.

בנוסף, מודעות היא תהליך המזמין ומאפשר לנו לנקוט פעולה, שלאחריה יש סיכוי שנשיג או נקבל את מה שאנו זקוקים לו באותו רגע. 

כאשר נקבל מספיק ממה שאנחנו צריכים - לדוגמה אנחנו מפהקים, אחר-כך מרגישים את הגוף המותש, תחושה שאין לנו כוח לעשות כלום, ואז הבנה שאנחנו עייפים, שתביא לפעולה, נבחר ללכת לישון, וכשנקום נרגיש מסופקים וערניים - בסופו של התהליך הרצון המקורי ייעלם מן המודעות, הגשטלט (תבנית) ייסגר, רק כדי להיות מלווה במודעות למשהו אחר. 

מודעות היא אם כן מצב תודעתי, אשר מתפתח באופן ספונטני כאשר תשומת הלב של האורגניזם מתמקדת באזור מסוים בסביבת גבולות הקונטקט שלו. 

ניתן להגדיר מודעות גם כקשר עם הקיום האישי, בזמן שאנחנו ערניים למתרחש ונמצאים במגע מלא עם האירועים המשמעותיים לנו בשילוב כל החושים, הרגשות, המחשבות והאנרגיה. 

כפי שמציין פרלס בספרו "מילה במילה": "המודעות כשלעצמה - על ידיה ולעצמה יש בה כדי לרפא. זאת מדוע? משום שפלוני המודע לעצמו ללא סייג קונה לו מודעות לוויסות העצמי האורגניזמי הזה, ואז הוא יכול להניח לו, לאורגניזם, שייטול את העניינים לידיו ללא התערבות, ללא שיבוש" (עמ' 23). 

"למודעות לעולם תוכן משלה. האדם לעולם מודע למשהו" (פרלס,  עמ' 18) 

פרלס יצר משוואה האומרת: "עכשיו = חוויה = מודעות = מציאות".

המודעות היחידה היא כאן ועכשיו. בין אם נעסוק בעבר (זיכרונות) או בעתיד (ציפייה), אירועי העבר והעתיד יהפכו להווה כאשר הם מפעילים או משפיעים על תהליכים וחוויות נוכחיים. 

כך, לפי תיאוריית הגשטלט אירוע או חוויה, באשר הם, מתרחשים רק בהווה - כיוון שהעבר הינו זיכרון ואת העתיד אפשר לצפות, אבל ההתנסות עצמה, התחושה, הרגש או המחשבה שתעלה, אותה נחווה במישרין ונהיה מודעים לכל מרכיביה - היא זו המתרחשת אך ורק בהווה.

לכן כאשר נהיה מודעים לדרך הפעולה שלנו בהווה, ובכלל זה למצבים של חוסר איזון הפוגעים באיכות חיינו (כמו חרדה, דיכאון, אובססיה, היסטריה, מצבי לחץ, מצוקה ועוד), נוכל לפתח מודעות לצרכים שלנו, לקבל אחריות למעשינו ולהחזיר את הבחירה לחיינו.

זאת מכיוון שכאשר אנחנו מודעים באופן מלא להווה, נוכל להתמודד עם מצבים ביעילות ברגע שיתרחשו, תוך ויתור על הרגלים ישנים שאינם משרתים אותנו עוד. 

ארבעה אספקטים - שלושה אזורים 

בתרפיית הגשטלט מציינים ארבעה אספקטים של החוויה האנושית שבהם אפשר לכוון את פוקוס המודעות: מודעות לתחושות ולפעולות, מודעות לרגשות, מודעות לרצונות, ומודעות להערכה ולערכים. ארבעת האספקטים האלה נמצאים בשלושה אזורים: 

אזור פנימי -  מודעות לגוף, לתחושות הגופניות, להערכה ולרגשות.

אזור חיצוני - מודעות בעזרת חמשת החושים, דיבור ותנועה.

אזור ביניים - מודעות לעולמנו הפנימי, מחשבות, פנטזיות ודמיון. 

"המודעות חופפת, אם אפשר לומר כך, שלושה רבדים או שלושה אזורים: מודעות האדם לעצמו (אל העצמי), המודעות לעולם, והמודעות לדברים שבין שני אלה - לאותו אזור ביניים של דמיון המניא את האדם מהקים מגעים - עם עצמו ועם העולם" (שם, עמ' 53). 

ככל שנהיה מודעים יותר למרכיבי החוויה המתרחשת בהווה (צורה, צבע, טמפרטורה, תחושה גופנית, מיקום, נשימה, המרכיבים הרגשיים והקוגניטיביים, מחשבות, פנטזיות ועוד), תוך הפעלת שלושת האזורים, נוכל לחוות אותה במלואה - כפי שפרלס מציין, "לאבד את הראש ולחזור אל החושים", ומתוך כך להשפיע ולשנות אותה במידת הצורך, כמו גם פשוט להיות ולחוות את החיים במלוא עוצמתם בכל רגע נתון. 

אם כן, היכולת לפתח מודעות הינה מרכזית ומשמעותית בתרפיית הגשטלט. היא מאפשרת לנו דרכים ופתרונות מעשיים לארגון מחדש, לשינוי דפוסי התקשורת והקונטקט שלנו עם עצמנו והסובב אותנו, ולסגירת תבניות. אלה יהפכו למספקים ומשמעותיים תוך שליטה והשפעה על חיינו הנוכחיים.  

כפי שמציין פרלס בספרו "מילה במילה": "הדבר שאנו חותרים אפוא לקראתו בתרפיה הריהו לשוב ולנכס, לשוב ולחלץ צעד-צעד את חלקיה המוכחשים, המנוכרים של האישיות, עד שמתחזק הפציינט כדי יכולת לסייע בעצמו לגדילתו, כדי למידה להבין היכן מצויים החללים שבאישיותו ותסמיני החללים האלה ומה הם" (עמ' 42).

פרלס מוסיף כי פרויד גילה שתהליכים רבים מתרחשים בדמיוננו, כמו גם מחשבות או דעות קדומות, והם אלה המונעים מאיתנו פעמים רבות להגיע לקונטקט מלא עם אדם מסוים. לדברי פרלס, פרויד אמנם ראה נכונה את העובדה שחשוב לסלק את אזור הביניים הזה, אבל בעצם לא נתן מענה לשאלה איך יכולים אנו לפעול על מנת לשוב וליצור מגע. "אם ברצוננו להפוך את האדם לשלם, עלינו להקדים ולהבין אילו מבין חלקי אישיותו אינם אלא דמיון ואי-רציונאליות, וכן עלינו לגלות היכן הוא מקיים מגעים ועם מה הוא מקיים אותם" (שם, עמ' 54). 

בנוסף מציין פרלס שמודעות הינה סובייקטיבית, ולכן לא ייתכן שנהיה מודעים לדברים שהאחר מודע להם, בדיוק כמו שהאחר לעולם לא יהיה מודע לחוויה הסובייקטיבית שלי:  "למודעות לעולם תוכן משלה" (שם, עמ' 18). 

לסיכום: כשאנו מודעים, לא נוכל לאבד את עצמנו. המודעות עצמה נותנת תחושה של ריחוק מן הזיכרון ואת ההזדמנות לנסח מחדש את החוויה / תחושה / רגש / מחשבה בשילוב מה שמתגלה בתוכנו ומחוץ לנו בנסיבות הנוכחיות. 

כשאנו מודעים, אנחנו יודעים מה אנחנו עושים, איך אנחנו עושים את זה, אילו חלופות יש לנו, ומבינים שתמיד אנו אלה הבוחרים ואחראים להיות כפי  שאנחנו. 

"אלוהים! כמה הכול מוזר היום! מעניין אם החליפו אותי בלילה? רגע, אנסה להיזכר: האם זאת אני שהתעוררתי הבוקר? נדמה לי שאני זוכרת שהרגשתי קצת אחרת. אבל אם זו לא אני, נשאלת השאלה מי אני, בשם אלוהים? אה, זאת החידה הגדולה!"                                                                                   (לואיס קרול - "עליסה בארץ הפלאות")