מקצוע הרפואה והעוסקים בו עומדים למבחן באופן מתמיד בדבר 'ההתנהגות הראויה' וזאת על פי הקוד האתי של מקצוע הרפואה. ההתנהגות הראויה מורכבת ממספר ערכים: הראשון הנו ערך 'המקצועיות' - שומה על העוסק במקצוע הרפואה לשלוט בכלי הידע והמיומנות שלו שמטבעם מתפתחים ומתעדכנים כל העת. מרכיב שני אליו אצטרך הינו: 'ייחוד המקצוע'; במילים אחרות: ההתנהגות הראויה של הרופא תשקף לא רק את היותו בעל מקצוע ברפואה, אלא גם את היותו בעל מחויבות עליונה ומתמדת למאמץ של הגנה על החיים ועל הבריאות, מפני כל סכנת מוות, נכות, מחלה וכדומה. היסוד השלישי והמצטרף לערכים שציינתי לעיל וכלל לא נופל בחשיבותו, הנו 'חיצוני' לערכים הנ"ל ועיקרו שבשמירה על פרטיות המטופל, כבודו והסודיות המתחייבת במדינה מתוקנת. לא תיתכן 'התנהגות ראויה' המושתתת על עקרון האידאל המעשי מבלי הקפדה יתרה על ערכי 'כבוד האדם' וזכותו לפרטיות ובתוך כך מתן משקל ראוי לאוטונומיית המטופל על גופו ורצונותיו. מרכיב רביעי בלתו אין בסיס מעשי ליישום שלושת המרכיבים שמניתי לעיל הנו היסוד הסביבתי. במילים אחרות, בנסיבות מסוימות ניתן להרחיק לכת ולדרוש מהרופא לנהוג על פי הקוד האתי המורכב כאמור ממקצועיות, ייחוד המקצוע והקפדה על ערכי יסוד, כמו: כבוד האדם, צנעת הפרט ושמירת סודיות.
דא עקא ודווקא הגורמים הסביבתיים, המציאות הקשה בה מנסה מערכת הבריאות בישראל להתמודד, הצפיפות במחלקות, חוסר בתקנים, קיצוץ בתקציבי בתי החולים לרבות תנאי העסקת הרופאים – כל אלו ועוד כאבן נגף ביישום ההתנהגות הראויה על פי הקוד האתי הרצוי.
נשאלת השאלה ולאור הנסיבות העגומות הללו האם ניתן לחייב את הרופא בכל מקרה לנהוג על פי מתווה תאורטי של 'התנהגות ראויה' ולכפות עליו קוד אתי 'אידיאלי' ?
תחילה אדון במספר מרכיבי יסוד תאורטיים מהם נגזרת ההתנהגות הראויה על פי האתיקה הרפואית-מקצועית. ראשית דבר נגדיר המונח 'אתיקה' אליו אני מכוון שהוא למעשה תפיסה סדורה של האידיאל המעשי של ההתנהגות, במסגרת מקצועית, שהיא מסגרת מוגדרת של פעילות אנושית מיוחדת. כך, האתיקה במקצוע הרפואה הינה כמשנה סדורה המושתתת על בסיס האידיאל המעשי של התנהגות הרופא במסגרת פעילותו המקצועית.
הייחוד של 'האתיקה הרפואית' נובע מכך שאין די במסגרת מוגדרת של פעילות אנושית מיוחדת; שהרי לא כל אדם רגיל, במצב רגיל, יודע לאבחן את הבעיה הרפואית ממנה סובל אדם המגיע לחדר-מיון בבית-חולים, אולם רופא באותו חדר-מיון יודע לעשות זאת, במסגרת המוגדרת של פעילותו כרופא בחדר-מיון.
המסגרת המקצועית נבדלת מכל מסגרת אחרת של פעילות אנושית מיוחדת. הפעילות המקצועית שונה באופן משמעותי מן הפעילות שאינה כזו בכל אחד ממרכיביה העיקריים: פעילות מקצועית נעשית על בסיס ידע שיטתי, שבלעדיו היא לא תיתכן. הרופא רוכש בעת לימודי הרפואה ידע שיטתי בדבר מבנה גוף האדם ותפקודו. בכך פעילותו המקצועית והמתעדכנת חדשות לבקרים מבוססת על מנגנון שיטתי שכל ייעודו לדלות באופן שיטתי מאותה מערכת מיומנות מקצועית פתרונות למצבים ובעיות מקצועיות. יודגש אפוא שפעילותו המקצועית של הרופא חייבת להתעדכן באופן מתמיד, לתרגל ולהבין את המקרים המונחים לפניו, הן מהספרות המקצועית הרלוונטית והן מן החידושים בעולם הרפואה אותם מפתחים החוקרים.
הנה כי כן ומתחנו את היריעה עדי ה'אידיאל המעשי' של התנהגות, במסגרת מקצועית-רפואית אידיאל, בהקשר הנוכחי, הוא מערכת ערכים או עקרונות, הנותנת בסיס להכרעות מנומקות בדבר ההתנהגות הראויה, בנסיבות הפעילות האנושית המיוחדת, במסגרת המוגדרת של מקצוע הרפואה שנבחר לדיון ברשימה זו. בדומה אפשר היה לפתח שיח בנושא אתיקה מקצועית של פסיכולוג ומקצועות נוספים, אולם מפאת 'ייחוד מקצוע הרפואה' וחשיבותו המכרעת בחרתי להתרכז בו. בכל הנוגע ל'אידיאל המעשי' יובהר שהביטוי אינו מציב 'מטרה' שאינה ברת-השגה; אלא שהכוונה היא הצבת ההתנהגות הראויה והאידיאלית באופן שניתן להתקרב אליה וליישמה בשטח בהתקיים נסיבות סביבתיות הולמות.
זהו, אפוא, המבנה הבסיסי של האידיאל המעשי במסגרת מקצוע הרפואה; התשובה לשאלה בדבר ההתנהגות הראויה, בהקשר כלשהו של פעילות מקצועית, מבוססת על ערכי המקצועיות, ערכי הייחוד המקצועי והערכים החוקתיים במדינה מתוקנת בעלת משטר דמוקרטי, שבמסגרתו מתנהלת הפעילות הרפואית-מקצועית.
דיון זה עסק מן הסתם בעקרונות משיבי נפש וטעם; ברם יודגש ש'תנאי קודם למעשה', דהיינו: ההנחה היסודית שעליה מושתת עניין ההתנהגות הראויה בראי האידיאל המעשי של הרופא, מבוססת על קיום מערכת בריאות תקינה ומתפקדת באופן סביר – אחרת, בהעדרה העניין כולו יקרוס. כך חרף קיום המרכיבים שמניתי לעיל בעניין האתיקה הרפואית הרצויה טופחת על פנינו המציאות העגומה בה מצויה מערכת הבריאות בישראל שהינה בבחינת 'מידה חסרה'. הרופאים והצוותים הסיעודיים העומדים בחזית הבלתי-אפשרית של עומס חולים, חוסר בתקנים, מחסור בציוד רפואי והצפיפות במחלקות האשפוז, עושים כמיטב יכולתם לרצות הן את הציבור מחד גיסא והן את מערכות 'בקרת איכות' מאידך גיסא.
למגינת ליבי איני יכול לראות כיצד תתנהל התנהגות ראויה מקצועית-רפואית של צוותי הרפואה כאשר נדבך עיקרי חסר הנוגע לתנאים תחתם פועלים הרופאים. ללא רפורמה יסודית והזרמת תקציבים לבתי החולים יחד עם שיפור משמעותי בתנאי העסקת הרופאים ( הן מבחינת תנאי השכר, ביטוח פנסיוני והן מבחינת שעות עבודה סבירות ) לא נוכל מוסרית להטיל על שכמם של העוסקים במלאכת הריפוי והצלת החיים, חובה בדבר ההתנהגות הראויה על בסיס האידיאל שדנו בו לעיל. ממשלות ישראל לדורותיהן נהגו בעצימת עיניים ביחס למצבה של מערכת הבריאות המתדרדרת מיום ליום מבחינת משאביה האנושיים והטכניים כשלפתחם של בתי המשפט רובצת סוגיית ההתנהגות הראויה. מוטב לו נדרשה התנהגות ראויה בנסיבות המחפירות של מערכת הבריאות.
ברשימה זו המצטרפת לשורת מאמרים שפרסמתי בנושא, רואה אני לנכון לשוב ולצאת בקריאה לכלל המחוקקים בכנסת ישראל מכל סיעות הבית: פיקחו עיניכם והשכילו להבין שללא התערבות חקיקתית אקטיבית מצדכם ופעילות נמרצת להגדלת תקציבי מערכת הבריאות, המערכת תקרוס ופי אלף מונים תהא לרועץ ביום פקודה – בתקיפת העורף הישראלי למשל.
ד"ר בר חיים
