ניתוקים והתנתקויות רגשיות במשפחה 

במשפחות אוהבות והמלוכדות כמו גם בין חברים טובים, עשויים מחלוקות, מעשים, אמירות, עלבונות והתנהגויות אשר גורמות לכאב. דברים אלה עלולים להביא לניתוק והתרחקות רגשית ופיזית לפרקי זמן קצרים או לניתוק קבוע. מטבע הדברים, ניתוק זה פוגע ומשפיע על הסביבה הקרובה והרחוקה.

לעיתים ניתוק הינו פתרון מיטבי להפסקת כאב, כעס ופגיעה. יחד עם זאת, קורה שבחלוף הזמן הרגשות הכואבים מפנים מקום גם לזיכרונות חיוביים וחוויות משמעותיות אחרון, גם אם כאב הפגיעה לא נעלם. פעמים רבות נוצר מלכוד אשר מצד אחד קשה להתגבר על הקרע שגרם לכאב ופגיעה ומאידך, היחסים עם אדם זה חשובים ומשמעותיים.

היכולת לקבל החלטה באם לנסות לתקן את הקרע ולחזור למערכת יחסים נסבלת, או להרפות ולוותר על מערכת היחסים, תלויה ביכולת האדם לעבד את הזכרונות הכואבים והפוגעים לקחת מהם "מרחק" ולהתייחס למכלול היחסים בטרם פרוץ המשבר.

לעיתים, קשה לחשוב על תיקון, פיוס וסליחה בעיקר משום הפחד שמרגע שנתקן את מערכת היחסים, הדפוסים הישנים יחזרו במהירות רבה לקודמם. דרך חשיבה זו מקשה על חיבור מחדש. ברור שישנם קשרים שעדיף ואף רצוי לוותר עליהם, בעיקר במצבים בהם לאורך זמן מתקיימת מערכת יחסים שיש בה פגיעה, התעללות רגשית או פיזית והשפלה. במקרים כאלה רצוי להתרחק ולהתנתק.

מאידך, ישנם מקרים שאינם מאוד חד משמעיים. בעיקר, כאשר בלב הניתוק עומדים קשיי תקשורת, אי הבנה או תחושה שנעשה עוול מתמשך ארוך שנים. רגשות אלה אינם יוצרים מוטיבציה להשקעה בפיוס וסליחה. תחושת ה"אין דרך חזרה" מלווה, בעיקר, אנשים המרגישים מרומים, נבגדים או שהיו שותפים לקונפליקט קיצוני ובלתי נסלח מבחינתם.

לעיתים, משבר נקודתי חריף, מוחק ומבטל את כל הרגשות החיוביים, המהנים והמפרים שהיו במהלך הקשר. לכן, חשוב לעשות אינטגרציה בין הטוב והרע במערכת היחסים, הכנסת הדברים לפרופורציות מתאימות, ובהתאם לכך להחליט באם להחזיר את הקשר למסלול תקין או שעדיף ניתוק. לעיתים חזרה לקשר איננה בהכרח חזרה לדפוסי הקשר הקודמים, אלא סוג של נורמליזציה בקשר המקנה שקט נפשי יחסי. סליחה איננה מוחקת את כאב העבר. זכרון שנרפא איננו זכרון שנמחק. לסלוח על מה שאיננו יכולים לשכוח, יוצר דרך חדשה לזכור את האירועים באופן סלחני, מתוך חמלה ולא להיות תקועים בעבר. לגיטימי לחלוטין לכעוס על אדם שפגע בך. אך חשוב להבין מדוע אתה נשאר בכעס וכיצד הכעס "משרת" אותך (התקרבנות, האשמה, סחטנות רגשית וכו'). ישנם מקרים בהם אף שהדברים נראים לכאורה מוחלטים ואינם ניתנים לגישור, מתעוררות שאלות וספקות ביחס לניתוק. לכן, חשוב לפתח גמישות מחשבתית אשר מאפשרת לשנות ולהגמיש החלטות שנעשו מתוך פגיעה. פעמים רבות, עצם הנסיון לאחות את הקרעים, גם אם האחר אינו משתף פעולה ומסרב, עשוי להיות מתכון לשחרור והקלה, להניח לנושא ולעבור הלאה בחייך.

חשוב לזכור מה הוא ההבדל בין סליחה לפיוס - סליחה מצריכה אדם אחד סולח ופיוס מצריך שותף/ים.

אנו רוצים להאמין שהאחר סובל גם הוא מהנתק, תוך אמונה שהוא יודע שפגע בנו, ויבוא להתנצל ולתקן את הפגיעה. לצערנו, לרוב, הדברים אינם מתיישבים עם צפייה זו. מבלי לשים לב, עוברים ימים, שבועות, חודשים ואף שנים שהאדם נושא עימו כעס, מרירות וטינה, כאילו הייתה זו שמיכה מחממת ועוטפת של בטחון בצדקת רגשותיו. מדובר בעיקר בהלקאה עצמית אשר רק סליחה, פשרה, וקבלה יכולים להרגיע את רגשות אלה.

תחושה טובה איננה קשורה בהכרח לאיחוי הקרע באופן מושלם. תחושה חיובית נובעת מעצם הנסיון להרפות מכאב הפגיעה כתוצאה מהקונפליקט.

הושטת יד לשלום הינו תיקון לכשעצמו. אינך יכול לשלוט כיצד נסיון פיוס יתקבל על ידי האחר, אך העובדה שעשית נסיון כזה עשויה לשכך את המתח ולאפשר חזרה לאיזון רגשי.

מספר רעיונות אשר עשויים לסייע לך לאחות קרעים, גם כשהדברים נראים בלתי ניתנים לגישור:

•  להיום היוזם. קשה מאוד לעשות צעד ראשון. מאידך, יש לזכור שבמקרה והינך הראשון להתנצל, אתה כנראה אדם עם בשלות רגשית טובה יותר, זה המסוגל לתקן את מערכת היחסים ולחזור לקשר. לך אחר נטיות לבך ואל תחכה שהאחר יזום. המתנה לאחר לא תקדם לשום מקום. ביוזמה ישנה חוזקה ולא חולשה.

•  בדוק עם עצמך את חלקך במשבר. למרות שאנו בטוחים בצדקתנו והאחר הוא האחראי לקונפליקט, קיים סיכוי סביר ששני הצדדים תרמו להיווצרותו. בכדי לאחות קרעים, יש צורך לעיתים לוותר על הפגיעות. לא למחוק את זיכרון הפגיעה אלא לראות גם את תרומתך למצב שנוצר.

•  אפשר לאחר לומר מה שהוא מרגיש. חשוב להכיר בכך שגם לאחר יש כעס שמבקש לבוא לידי ביטוי. לא תמיד קל לשמוע מה יש לאחר לומר. לכן, חשוב לפנות מקום רגשי להקשבה לא הגנתית ולא תגובתית. כאשר אנו מתחילים להסביר או להגן על העמדנו במקום ובזמן הלא נכונים, הדבר איננו תורם לאיחוי הקרע אלא להעמקתו, קיבועו והצתה מחדש של הקונפליקט.

•  המשך לנסות. ישנם מצבים בהם ניתן לסלוח ולא חייבים להתפייס. ככל שהקרע, בעיקר במשפחה, מתמשך יותר - כך לוקח זמן לאחות אותו. לעיתים יש צורך בנסיונות, סבלנות והתמדה כדי להגיע לסוג של איחוי ופיוס. אם החלטנו שתיקון הקרע חשוב, יש צורך להמשיך ולנסות עד שהדברים יקרו. במידה ובסופו של דבר ניסיונותיך לא צלחו, אתה יכול להיות גאה בעצמך על ההשתדלות. עצם הנסיון הבלתי פוסק הוא תיקון לכשעצמו. הידיעה שעשית ככל יכולתך (גם אם האחר איננו משתף פעולה), היא ידיעה קיומית חשובה.

•  עשה זאת עכשיו!!!! אם החלטת ליזום פיוס, עשה זאת עכשיו, כדי לא להמשיך לשאת את הקונפליקט ולהניח, עד כמה שניתן, את הדברים מאחוריך. וכן על מנת שלא תפגוש בו בפעם הבאה ותרגיש שוב את הכעס, הבושה והמבוכה.

•  לא תמיד ניתן להתפייס ולסלוח, לפעמים נכון יותר להגיע להחלטה לוותר על היחסים. ישנם אנשים השואבים ממך את המשאבים החיוביים, הם מעלים בך אוטומטית את המפלס השלילי - כאב, פגיעה, עלבון, ביטול וכן תחושת חוסר לגיטימציה של מחשבותייך ורגשותייך. כל מפגש עמם משתק אותך ולפעמים יש לוותר על המקום המשמעותי שנתת להם בחייך, לפחות באופן זמני.

קשה מאוד לוותר על מערכת יחסים עם אנשים משמעותיים גם אם הם פוגעניים, באותה מידה שלפעמים קשה לוותר על מערכת יחסים שאיננה מתפקדת. לכן, ניתן לנסות לצמצם את המפגשים למינימום הכרחי ולא לשתף במה שקורה בחייך. אנשים אלה לא תמיד יכולים לעשות שינוי משמעותי בתפיסתם אותך. חשוב להכיר בכך ולהפוך את מערכת היחסים לקורקטית יותר. אין זה אומר להתנתק מהם לחלוטין, אלא לצמצם את הקשר להכרחי בלבד, על מנת לא להרגיש אי נוחות או מבוכה כשפוגשים בהם באירועים משפחתיים או חברתיים.

תהליך הפיוס והסליחה עשויים להיות חלק מתהליך ארוך, מפרך ולעיתים בלתי אפשרי. מאחר ובסליחה התהליך תלוי אך ורק בך, למד לסלוח לעצמך ולאחר. בריאותך הרגשית והפיזית ראויים לכך.