דמוקרטיה ישירה באמצעות האינטרנט - איך וכמה 

בעתון ידיעות אחרונות מתאריך 9.9.2012 הופיע מאמר בשם "מצביעים בעכבר" המספר על דוד אלכסנדר ומרק ולצר, אשר הקימו את התנועה לדמוקרטיה ישירה. מהמאמר ניתן להבין שהמסר של שני האנשים המוזכרים הוא   שבטכנולוגיות הנוכחיות ניתן לשמוע את דעת הציבור הרחב ותוך כדי כך ליישם את עקרון הדמוקרטיה הישירה. ארנון מרקוס במאמר בפורום של התנועה לדמוקרטיה ישירה

(https://groups.google.com/forum/?fromgroups#!topic/israeli-direct-democracy-open-forum/z1GxG71fW0w )

 מצביע על כמה חסרונות בהפעלה של דמוקרטיה ישירה בהיקף יותר מדי מעמיק. נשאלת איפוא השאלה מה כדאי לעשות בנדון כדי שמה שייעשה יהיה לטובת הציבור.

כיום אנחנו נמצאים בנקודת עבודה שבה הפעילות של אנשי המימשל המיצגים את האזרחים רחוקה מאוד ממה שהאזרחים היו רוצים שייעשה, ולכן חשוב להגביר את השפעתם של האזרחים על נציגיהם. השימוש בטכנולוגיות המחשב והעברת המידע מאפשר לעשות זאת. מצד שני לא טוב לתת לאזרחים יותר מדי כח השפעה מכמה סיבות ולהלן כמה מהן:

1. אסור לחנוק את יכולת השליטה של המימשל, אחרת שום דבר טוב לא ייעשה בכלל ופעילות המימשל תשותק.

2. רוב האזרחים אינם רוצים להיות מעורבים יותר מדי בניהול ( מתחייבת מכך גם אחריות )

3. רוב האזרחים אינם מכירים את הנושאים בעומק מספיק ( וגם אינם מעונינים להעמיק בכל נושא ) ואיכות החלטותיהם לא בהכרח טובה יותר מהמצב הקיים על כל מגרעותיו, שבו החלטות מתקבלות על ידי נציגים ( שחלקם מחליטים על פי אינטרסים שונים ומשונים ).

לפיכך שיתוף מלא של כלל האזרחים בכל החלטה אינו בהכרח לטובת הציבור, והמודל של דמוקרטיה בשער העיר, גם אם מתאפשר באופן טכני, אינו רצוי מבחינה חברתית. גם קשה וגם לא כדאי ליישם עקרון של דמוקרטיה ישירה מלאה.

אז מה כן כדאי לעשות כאשר יש אי שביעות רצון מהמצב הנוכחי. אולי כדאי ליישם עקרון של הגברת הדמוקרטיה הישירה בהדרגה, במדרגו לא יותר מדי גדולות, ולאחר כל מדרגה רצוי לבחון אם נקודת העבודה שהתקבלה משופרת יחסית לעבר . אם יתברר שכן, אז כדאי להמשיך ביישום של מדרגה נוספת ואם יתברר שלא אז כדאי לעצור ( כמאמר חכמינו "תפסת מרובה – לא תפסת" ). דוגמא ליישום שיפור הדמוקרטיה בהדרגה היא ענין הבקורת. במודל הקלסי של דמוקרטיה ישנן שלוש רשויות: מחוקקת, מבצעת ושופטת. כאשר הרשות המחוקקת והרשות המבצעת נבחרות אחת לכמה שנים. במהלך השנים התגבשה ההכרה כי לא כדאי להשלים עם טעויות ולחכות עם בקורת עד לבחירות הבאות ובהדרגה נוצר המוסד של מבקר המדינה שקרוי לעתים הרשות הרביעית.

כדאי לשים לב לכך שהפעלת בקורת ענינית מצריכה מאמץ רב ( ומשאבים ) ולכן מנגנון מבקר המדינה הוא מנגנון גדול יחסית (ביוני 2010 מנה תקן המשרד 575 משרות ). קשה לצפות להכרה ויכולת ניתוח דומה של נושאים שונים מצד הציבור הרחב.

להלן כמה מחשבות על נקודת מדרגה ראשונה:

א. הגברת השליטה של הציבור במימשל באמצעות בקרה ( לא בקורת ):

כנראה שלא יהיה זה לטובת הציבור לתת לאזרחים יכולת השפעה יותר מדי גדולה על החלטות אופרטיביות מהסיבות שנמנו לעיל. יחד עם זאת רצוי להתקדם קצת בהגדלת ההשפעה החוקית של הציבור על אנשי המימשל הנבחרים גם בין הבחירות התקופתיות. בהקשר זה מענין  להכיר יישום שקיים בכמה מדינות בצפון מזרח ארה"ב והוא מתן זכות חוקית לציבור לאשר את התקציב ( או לדחותו ). שם דחית התקציב שלוש פעמים משמעה בחירות חדשות, וזה שוט חשוב על אנשי המימשל. אמנם שם הפתרון מיושם רק ברמת עיר או מחוז אבל התפתחות טכנולוגית התקשורת הממוחשבת המאובטחת מאפשרת יישום דומה גם בהיקף של מדינה כמו מדינת ישראל. אפשר למשל לחשוב על מתן זכות כזאת במחצית הקדנציה של הכנסת ולראות את השפעתו של צעד כזה על החיים הציבוריים.

אפשרות אחרת היא בחירה של חלק מחברי הכנסת ( למשל שליש ) לפי אזורי בחירה ומתן זכות לציבור לדרישה לבחירה חוזרות באיזור בחירה מסוים על פי איסוף מספר חתימות מינימלי. צעד כזה ינתב את נבחר הציבור באיסור הבחירה להיות קשוב יותר לציבור באיזור הבחירה שלו.

ב. מתן זכות חוקית לציבור להשפיע יותר על צורת ההתנהלות של המימשל:

ההחלטות הנדרשות בענינים כאלה הן בעיקרן ערכיות, והידע הנדרש להגיע להחלטה טובה אינו מעמיק מדי עבור האזרח הממוצע, ולכן אפשר להתחיל בעניני מוסר. להלן שתי דוגמאות של נושאים אפשריים:

ב.1 גיזרת הכנסת: מתן זכות חוקית לציבור להצביע על ניטרול מוחלט של היכולת של הכנסת לתת טובת הנאות חמריות לחברי הכנסת והעברת הסמכות לכך לגוף אחר שמאושר ישירות על ידי הציבור. יישום זכות כזאת בצורה חוקית ישדר לכנסת שעליה להיות קשובה יותר לרצון הציבור הרחב.

ב.2 גיזרת הממשלה: מתן זכות חוקית לציבור להצביע על חיוב הממשלה לפרסם בציבור את כל המינויים שאינם על פי מכרז בצורה מפורטת: דהיינו דרישות המשרה, כישורי המועמד והתגמולים החמריים הניתנים לנושא המשרה. יישום זכות כזאת בצורה חוקית ישדר לממשלה שעליה להקפיד יותר על צורת התנהלותה, ושעליה להיות קשובה יותר לרצון הציבור הרחב.

כל צעד של הגברת דמוקרטיה ישירה כנראה יתקל בהתנגדות של הכנסת והממשלה, ולכן כדי שהוא יצליח נדרשת פעילות של לובי ציבורי לכך בתוספת גב ציבורי חזק ורחב מלווה בלחץ ציבורי קולני. התנגדות המוסדות הנבחרים והעדר מוטיבציה למאבק מצד הציבור הרחב מייצרים נקודת פתיחה קשה יחסית. לכן, כדי שהתנועה תמריא היא צריכה

א. להסכים לקדם דמוקרטיה ישירה בהדרגה במדרגות לא גדולות מדי

ב. להתמקד בעיקר בנושאים שיש עליהם הסכמה רחבה מאוד ( 80-90% מהאוכלוסיה ).

בנושאים אופרטיבים קשה לגבש הסכמה רחבה כי יש לציבור דעות שונות בכל ענין. למשל לא כדאי להעלות נושא   כמו "האם כדאי להחזיר את המסתננים למצרים" זה לא נושא שיהיה בקונצנזוס מספיק חזק ברמה של סחיפת אנשים להצטרף לתנועה. כדאי להתרכז יותר בנושאים ערכיים שאינם שנויים במחלוקת ציבורית ( כמו דת ומדינה למשל ). נושאים ערכיים כאלה ניתן למצוא בהתנהלות המימשל ויש להם סיכוי טוב לסחוף אחריהם ציבור רחב מאוד וליצור לחץ ציבורי על המימשל.