צעד משמעותי נוסף בדרך לביסוס מקצוע ניהול הסיכונים בישראל 

לאחרונה הופיעו במדורים הכלכלים ידיעה על חברת יעוץ הנמנית עם חלוצות המשרדים לניהול הסיכונים בישראל שהמליצה שלא לאשר עסקת בעלים (הסדר חוב) באחת מחברות הציבוריות במשק. מספר ימים לאחר מכן פורסמה הודעה שזו חוזרת בה וממליצה לגופים המוסדיים כן לקיים את ההסדר. בעקבות הביקורת הציבורית שלוותה את הדברים הודיעו בעלי השליטה כי הם מעמידים את חברת הייעוץ למכירה.

המקרה האמור  ממחיש את החשיבות העקרונית שקיימת בהסדרה של מקצועות כניהול סיכונים, שתכליתם המצאת חוות דעת ודוחות המשמשים בסיס לקבלת החלטות.

למן ראשית ימי התפתחות הכלכלה המודרנית שהביאה להפרדה בין בעלות לניהול, עלה הצורך בקיומם של פונקציות מטה מקצועיות, שיספקו למנהלים מידע אמין ולרלוונטי כדי לסייע להם בקבלת החלטות. ככל שהתפתח הידע כך עלתה הדרישה להתמקצעות, זאת בין היתר עקב הצפייה מצד מקבלי החלטות ובעלי עניין (Stakeholders) שנשענו יותר ויותר על התוצרים של אותם אנשי מקצוע.

ביטוי מובהק לתמורות הללו שהביאה להתמקצעות, הם ההכרה האקדמית והקמתם של לשכות מקצועיות. מעבר ליצירת בסיס ידע והעמדת כלים לבעלי המקצוע, התרומה המהותית שארגונים אלה מעלים היא הסדרת המקצוע, על-ידי קביעת כללי אתיקה ותקנים מקצועיים מקובלים.

נורמות אלה של תקינה מקצועית מהוות למעשה אסדרה עצמית היוצרת מינה וביה רף כניסה למקצוע, שמגן גם על מקבלי השירותים ובעקיפין על הציבור. לדבר חשיבות רבה, בייחוד במקצועות המצויים בשלבי התפתחות בהם המחוקק עדין לא גילה את דעתו.

ביטוי נוסף לחשיבות האמורה הוא בכך שגיבוש התקנים מקצועיים והקוד האתי יוצרים למעשה סרגל  שלאורו ניתן לבחון את התנהלותם המקצועית של אותם בעלי מקצוע. עובדה זו בכוחה להגביר את הפיקוח על בעלי המקצוע, ואף לשמור בכך על הציבור המבקש להישען על פרי עבודתם.

תחום ניהול הסיכונים אם כן, לא נפקד מרשימת מקצועות הייעוץ שייעודם להעמיד לרשות המנהלים מידע שיסייע להם בקבלת החלטות. למעשה תחום זה, אולי אף יותר מכל פרופסיה אחרת, נועד לסייע לארגונים להתמודד עם תנאי האי וודאות בסביבה בהם הללו פועלים; אכן, כתחום חדש יחסית, ניתן לראות כי עם הזמן יותר ויותר גופים, אקדמאים ומקצועיים, חוקרים ומלמדים ניהול סיכונים. ביטוי מובהק נוסף לכך הוא הקמתם של לשכות/איגודים מקצועיים; בעולם קיימים איגודים מקצועיים שונים ובהם לשכת מנהלי הסיכונים הציבוריים ( PRIMA ), לשכת מנהלי הסיכונים ( RMA), והלשכה העולמית למנהלי סיכונים ( GARP). גופים אלה מפתחים את בסיס הידע של הפרופסיה, אך חשוב מכך הם מקיימים מערך של הסמכות, המאפשר את יצירתו של רף כניסה למקצוע, שיכול ליצור הבטחה סבירה בקרב אלה המבקשים לשכור/להעסיק נותני שירותים אלה, כי אלה האוחזים באותן הסמכות יבצעו את העבודה בהתאם לסטנדרטים המקובלים.

בישראל, כביתר מדינות ה OECD, נחשפים ארגונים יותר ויותר ליתרונות שבקיום פרקטיקות של ניהול הסיכונים אליהם הם חשופים. בגופים פיננסים הטילו רגולטורים חובה להעסקת בעל תפקיד בתחום (קצין ניהול סיכונים) ובקיומם של פרקטיקות מקובלות; חברות ציבוריות נדרשות להציג ניתוחי סיכונים בדוחותיהם הכספיים.  חובות אלה בצד העלייה במודעות ליתרונות שבעריכת ניהול סיכונים, יוצרים ביקוש לכוח אדם מקצועי בתחום. אך בצד האמור עולה הצורך בקיומה של הבטחה כי אלה המבקשים להתפרנס מכך אכן מצוידים בידע ובכלים המתאימים. בישראל רק לאחרונה, עם הקמתו לאחרונה של איגוד הישראלי למנהלי סיכונים, ניתנה לכך תשובה. כעמיתיו בחו"ל, האיגוד הישראלי פועל כדי להעמיד לרשות העוסקים במקצוע כלים וידע, בין היתר על-ידי פרסום ידע מקצועי. הוא אף החל לקיים מערך הכשרות המיועד להקנות למנהלי סיכונים (CRO ) ידע וכלים מתאימים.

ללא ספק כינונה של לשכת מקצועית זו מקדם את מקצוע ניהול הסיכונים בישראל. אך לכל הדעות זהו צעד אחד קדימה. כדי להביא את הדיסציפלינה לגבהים לה היא ראויה, נדרש כי כל הכוחות בתחום: רגולאטורים, אקדמיה ובעלי עניין, יכירו בה כאוטוריטה בתחום המקצועי,  וישתפו עמה פעולה. ההיסטוריה הוכיחה כי לא הרגולאטור ולא האקדמיה, אלא רק לשכה מקצועית יכולה לפתח פרופסיה באופן מיטבי. הרי אף אחד אחר לא אוחז בידע הנצבר מניסיון מעשי כמו אלה העוסקים בכך.

יש לקוות שגם בישראל, יחברו כל הגופים הנוגעים בכך ויכירו בכך שהתנאי להתפתחות המקצוע הוא הכרה בגוף המקצועי. ללא ספק תמיכה שכזו באיגוד תסייע להבטיח כי מקצוע ניהול הסיכונים בישראל יוכל לעמוד באתגרים שמציבה לו המאה ה 21.

מאמר זה פורסם באתר של האיגוד הישראלי למנהלי סיכונים http://www.iarm.co.il/

למאמרים נוספים של המחבר ראה גם http://www.grc-c.co.il/