בדידות, סיבותיה, השלכותיה ותוצאותיה 

בדידות, סיבותיה, השלכותיה ותוצאותיה  

הרמן הסה כתב: "בתוך עצמך קיימים השלווה והמקדש, לתוכם תוכל לפרוש בכל זמן ולהיות אתה עצמך".

אדם בודד החי לבדו, בחברת עצמו, נמצא עפ"י ההגדרה, 'בריחוק מסביבה אנושית ללא תחושת השתייכות לאחרים'. בדרך כלל חברה היא תנאי חיוני, קיומי לחיים בעלי משמעות. חברה מהווה מעין מראה המשקפת אותנו, את כישורינו, את מראנו, את התנהגויותינו וכדומה. לעומתה, עומדת הבדידות בגלמודה, ונתפשת כסוג של עונש.                                                                                                                 

סיבותיה של הבדידות הנן מגוונות וקשורות זו בזו ולכן קיימים סיבות וסוגים שונים של בדידות.                 חלק מהסיבות נובעות מריחוק פיזי-נפשי שיכול לנבוע מתוך בחירה רצונית סובייקטיבית של האדם : להתבודד, להיות עם עצמו, עם תכניו הפנימיים המספקים אותו. סיבות אחרות נובעות מתוך קושי וליקוי ביצירת יחסים חברתיים. חסך במיומנויות חברתיות, הנובע מאי ידיעה כיצד פותחים שיחה, איך מנהלים 'סמול-טוק', קושי ביצירת קשר עין, אי נוחות מוטורית כמו מבוכה שגורמת לחוסר נוחות עם תנוחות הגוף. לעיתים אדם אינו מיטיב להיות חבר של עצמו בבדידותו, הוא מפנה אצבע רגזנית ומאשימה כלפי עצמו ובכך הוא מגדיל את החסרים שהוא חש. יש כאלו המתרגמים בדידות כסוג של "רווח", כי לאדם אין צורך להתאמץ ולהתחייב בעת מגע עם האחרים. כמו כן, לא מצפים ממנו והוא לא מאכזב את עצמו ואת סביבו.                                                                                          במקום זה, הפרעות רגשיות מוצאות קרקע פורייה להתפתחות.

אדם יכול להרגיש בודד למרות שהוא מוקף בסביבת אנשים, כמו למשל בתוך מערכת יחסים של נישואים, בקשרים חברתיים אחרים, במערכת משפחתית עם בעיות תקשורת או מתוך איבוד אנשים משמעותיים בחיים. 

לבדידות יש השפעות פיזיולוגיות ורגשיות שליליות על גופנו ונפשנו כאחד, שהמוכרת בהן היא מחלת הדיכאון. מחלה זו אינה עונה על שאלת הביצה והתרנגולת, אם כי בשלב מסוים נהפכים החיים למעגל סגור, שקשה לפרוץ אותו. הכוחות הנפשיים נחלשים, האנרגיות הנפשיות נמוכות וישנה שקיעה כללית במצב ובתפקוד. תחושת הדיכאון, הריקנות, העצב, מייצרת ריחוק הן שלנו מעצמנו והן של החברה מאתנו, מה שהופך את הבדידות לבלתי-נסבלת. במילים אחרות, הרפלקציה שאדם בודד השרוי בדיכאון חש, מושלכת על סביבתו ומרחיקה ממנו אנשים.

לכן, לאור הקושי וירידה באיכות החיים, יש לבחון את סיבת הבדידות.                                                     אבחר 2 סוגי סיבות לבדידות החובקים הרבה מצבים אלו בחובם : בדידות שהיא "מצבית" ובדידות שהיא "תכונתית". סיבות המהוות מפתח להבנת מקור הבדידות.                                                                                   

בדידות 'מצבית', היא תחושה אובייקטיבית, לא תמיד תלויה באדם כמו בסיטואציה בה הוא נמצא. לאדם באמת אין קשרים חברתיים באופן מתמשך או זמני. תחושה זו יכולה להיווצר בעקבות חרם חברתי, בעת תחילת עבודה חדשה, בעקבות מעבר לעיר אחרת ועוד. האדם מרגיש שונה ונבדל בחוסר תחומי עניין משותפים.                                                                                                          הבדידות המצבית היא סוג של בחירה שלנו, אך אנחנו יכולים לשנותה, כשם שביכולתנו לשנות מחשבות שליליות לחיוביות. במקרה כזה, טיפול מקצועי בפסיכותרפיה, יעזור לאדם לבחון אפשרויות שעומדות על הפרק ומובילות לפתרון, במקביל לתמיכה ועידוד. לדוגמא : עזרה בבחירת דפוסי חשיבה חיוביים ומתפקדים, מציאת חברה חדשה עם שפה משותפת, תחומי עניין ועוד.                                           שיחות בין מטפל למטופל, יוכלו להוריד את מפלס תחושות הבדידות ולחבר את האדם לפאזת חיים פעילה ויצרנית המתאימה לו, כשבצידה מלווה תחושת סיפוק, מימוש ומשמעות.                               ההתנהגות והחיים. פסיכותרפיה מכירה בכך שלכל אדם ישנה אפשרות לעבור שינוי ו'להשתמש' בקושי כמקפצה של הזדמנויות לגדילה ולצמיחה עם כל הרווחים שבצידה.                                                                                                                                       

הבדידות ה'תוכנתית' הינה מאפיין אישיותי. מדובר על תחושה שאינה קשורה לאירועים חיצוניים, אלא לתחושה סובייקטיבית בלבד. ייתכן שהאדם יהיה מוקף בחברים רבים או במשפחה מורחבת וקרובה ועדיין יחוש לבד. בדידות זו, מורכבת יותר ונובעת מסיבות אישיות מגוונות כמו, הערכה שלילית מוגזמת של ה'עצמי' ושל אחרים, קושי לבטוח באחרים, ולעיתים האדם מאמין שאחרים אינם בוטחים בו. אדם המשדר לסביבתו רגישות ופגיעות, ריחוק וקור, על מנת להגן על עצמו מהפגיעה, מקבע את הסבל. התרפיה תבוא במקום של הדימוי העצמי, שיפורו, חיזוקו מתוך התבוננות של האדם הבוגר וזניחת ראיית האדם ה'ילדי' שבתוכנו.  

להיות בקצוות של הבדידות, הן בדידות מרצון, והן בדידות כפויה, מעצם היות האדם בקצה, ההוויה מוקצנת ולרוב לצד לא חיובי. יש למצוא את שביל האמצע, הנורמטיבי. לצורך כך יש לערוך שינוי. כל שינוי הוא מפחיד. לשנות הרגלים, דורש מאתנו אומץ, אנרגיה ובפרט עשייה. לא פחות קל לנו  להודות בפני עצמנו כי יש לנו בעיה. לשם כך, עלינו לשנס את מותנינו כדי  להתגבר על מכשולים לא מעטים.

לצקת לחיים מעשיות, לאפשר לעצמנו לממש חלומות ושאיפות ששמנו בצד, או שעדיין לא מצאנו, זה משהו ששווה לחיות בעבורו. אם המטרה שלמענה השינוי הינה חיובית, ניתן לעבוד על בעיות, בעזרת טיפול מקצועי המאבחן את התחלת השינוי בהגדרת קשיים שמעכבים התנהלות 'נורמטיבית'. משם הדרך מתחילה. מאחר ורובינו לא צדיקים מובהקים, מלאכתנו לא תעשה בידי אחרים. יש לקחת את החיים בידיים, לבחור עזרה מקצועית מתאימה ואין ספק שהתגמול משתלם. שנה טובה לכולם בסימן של שינוי והתחדשות.

ליאורה צ'אפל                                                                                                                                M.A.Sעבודה סוציאלית                                                                                                                   פסיכותרפיסטית - מתמחה בבעיות דיכאון, חרדה                                                                                                                   בשיטה קוגניטיבית-בהביזיוריסטית, התנהגותית- חשיבתית

מטפלת פרטנית, זוגית ומשפחתית