להביא את האימון לדרגת אומנות 

מה מאפיין רקדנים מופלאים? מה גורם לנו להבחין באיכותם יוצאת הדופן? מה שמייחד אותם זה שהם נפרדו מהטכניקה וגופם רוקד מתוך ההקשבה למוסיקה. גופם מתמזג עם המוסיקה ולכן גם אחרי אימונים של שעות ושבועות וחודשים, בהופעה, הם משוחררים מהטכניקה, הם בחופש מוחלט ממנה, אינם עסוקים בצעד הבא, בתנועה או בסנכרון עם המוסיקה. הם אחד עם המוסיקה - ולכן במרחב הזה יש להם את חופש היצירה והביטוי הגדול ביותר.

כך המצב אצל יוצרים מופלאים בכל התחומים. בזמן העשייה, הם בחופש מהטכניקה, מהידע שצברו. הם עטופים בתוך העשייה.

כל היצירות החדשות נוצרות מהריק. מתוך חופש מוחלט מהידוע, חופש מהטכניקה, מהלימוד, מהחומר, מהידע שנרכש במהלך החיים. רק בתוך הריק קיימת יצירה חדשה, מגיעים לגילויים נפלאים, להמצאות גאוניות, לחידושים מרגשים.

החופש שמביא אותנו לסמוך על עצמינו

במהלך החיים אנחנו לומדים, רוכשים כלים וטכניקות ומתרגלים אותם. חופש מתאפשר כשהמטרה לא מתמקדת בלימוד הטכניקות, בתרגילים ובשאלות. לטכניקה ולדרך חשיבות משנית. בהדגשת יתר של הטכניקה וכשאנחנו סומכים על הספרים, על הידע ועל הסמכות אנחנו הופכים להיות אנשים שסומכים על אחרים, על ההבנה של האחרים ועל כלים, יותר מאשר על עצמנו ועל ההבנה שלנו. טכניקה לא מביאה להבנה יוצרת, לכן חשוב ללמוד ולתרגל, כאשר המטרה היא להיות בחופש מהנלמד, כי החופש הזה מאפשר לנו יצירה.
כשאנחנו משוחררים מטכניקה זה אומר שבזמן פעולה אנחנו לא חושבים על הכלי או על הטכניקה אנחנו לא עסוקים בחשיבה - מה יהיה נכון לשאול עכשיו, אם זה בסדר, אם זה מתאים למה שלמדנו, אנחנו פועלים כלוח חלק, אין לנו דעה על הדרך, אין לנו דעה על התהליך או על הלקוח. הראש נקי ממחשבות. אנחנו מכילים את הנאמר, לא מתרגמים או מציעים הצעות. יש רק הכלה וקבלה. כמו ריקוד הרמוני בו אף אחד לא מוביל, כל אחד תורם את צעדיו להמשכיות. לא חושבים על הצעדים. הצעדים קיימים בתוכנו, והנשמה נמצאת עם בן הזוג בהקשבה גבוהה. אין קדימה ואין אחורה. יש הקשבה והרמוניה ותנועה.

הקשבה שיוצרת מציאות

כשאנחנו בחופש, יש התמסרות לרגע. יש התעניינות בלתי מותנית וקבלה מוחלטת. יש הקשבה להדרכה הפנימית, לאינטואיציה שמדריכה אותנו לשאול שאלות שעולות מתוכנו. שאלות שלא תמיד יש להן הסבר, שלא תמיד קשורות אסוציאטיבית או לוגית למה שנשאל לפני רגע. שאלות שלפעמים לוקחות את השיחה לכיוונים חדשים ולגילויים חדשים. השחרור מהטכניקה יוצר מרחב שיש בו קבלה ואהבה בלתי תלויים והם שמעצימים את הלקוח להיות עם כל מה שקיים במציאות שלו ולבחור את הבחירות האותנטיות והאמיצות ביותר.
רק כשאנחנו בחופש מוחלט אנחנו נמצאים בהקשבה מוחלטת לצד השני ומאפשרים חופש מוחלט לאחר. אחד הצעדים לפיתוח תודעה של חופש הוא במודעות שלנו: היכן התודעה שלנו בזמן אימון? האם אנחנו חושבים על השאלה הבאה? על דברים שיש לעשות? על שיחה שהתקיימה? האם אנחנו דואגים למה שקרה או למה שיכול לקרות? היכן תשומת הלב שלנו? האם אנו בתשומת לב לשיחה? האם אנו בעבר או בעתיד? האם אנו נוכחים, בהווה? כמה זמן אנחנו נשארים במצב הזה?

להיות בהקשבה לאינטואיציה

עבודה רוחנית מרגילה אותנו להיות בהקשבה לאינטואיציה שלנו, להדרכה הטובה ביותר הקיימת ומעצימה אותנו לסמוך על עצמנו, על האחר, על הבריאה ולהיות בשלום עם המציאות.
התפתחות רוחנית היא לחיות בערות למה שמנהל אותנו, לאמונות, לדפוסים, להרגלים, לרגשות, לפחדים, לבחור מי אנחנו רוצים להיות ולשחרר אחיזה ממה שמעכב אותנו.
תהליך צמיחה רוחנית מעצים אותנו לראות תמונה גדולה יותר של החיים ולכוון את חיינו בבהירות ובביטחון גבוהים יותר וממלא אותנו אהבה ואומץ לאפשר לאנשים להיות מי שהם ולהעצים אותם להתפתח דרך השיעורים שלהם.

להביא את האימון לדרגת אמנות זה ליצור מרחב שיש בו חופש מוחלט ליצירה חדשה, שאינה תלויה בעבר ואינה נאחזת בעתיד. מרחב שמעצים יצירת חיים. התפתחות רוחנית מעצימה אותנו להיות המרחב הזה.