אני נוהג לקרוא את הפרק הזה מיום ההולדת שלי כל השנה עד יום ההולדת הבא. בכל שנה אני מתקדם פרק אחד, וזה הפרק שלי לשנה הזו. בכל קריאה אני מוצא הקשרים ורעיונות שקשורים למה שקורה לי ביומיום. והנה הפרק.
תהילים פרק נג
א למנצח על-מחלת, משכיל לדוד.
ב אמר נבל בלבו, אין אלהים;
השחיתו, והתעיבו עול-- אין עשה-טוב.
ג אלהים-- משמים, השקיף על-בני-אדם:
לראות, היש משכיל-- דרש, את-אלהים.
ד כלו סג, יחדו נאלחו: אין עשה-טוב; אין, גם-אחד.
ה הלא ידעו, פעלי-און: אכלי עמי, אכלו לחם; אלהים, לא קראו.
ו שם, פחדו פחד-- לא-היה-פחד:
כי-אלהים--פזר, עצמות חנך; הבשתה, כי-אלהים מאסם.
ז מי יתן מציון, ישעות ישראל:
בשוב אלהים, שבות עמו; יגל יעקב, ישמח ישראל.
אחד הפסוקים שתפסו מיד את עיני היה:
ג אלהים-- משמים, השקיף על-בני-אדם:
השקיף - ראה את הכל שהוא שקוף. הכל שקוף עבורו, אך לא שקוף במובן שאצלנו הוא לא ידוע, נעלם, שאפשר לראות דרכו ולא לשים לב לדבר עצמו.
השקיף על, מתוך ראיה אמיתית של הדברים. שהכל ברור לפניו, אך הוא שקוף ובלתי נראה. נעלם. שקוף, הוא כאן אך אנו לא רואים אותו בשל השקיפות הזו. כאילו כל מה שקורה, מובן מאליו וקורה מעצמו באופן אבולוציוני התפתחותי.
שקוף משום שהוא לא רוצה להיות מובן מאליו. מי שיודע אותו, מבין שזו ידיעה שאיננה מובנת מאליה. היא שקופה כמו אמונה, כמו דעה, כמו דפוס שמפעילים אותנו ואנו לא שמים לב לכך.
לכן המושג "אהיה אשר אהיה" מתייחס למצב הזה. מה אהיה כשלא אהיה שקוף כשלא יהיה מצב שמפעיל אותנו באופן אוטומטי - כפי שאנו פועלים מתוך פחד. אנו מגיבים ולא יודעים שהפחד מפעיל אותנו. וכפי שכתוב בפרק הזה - ו שם, פחדו פחד-- לא-היה-פחד:
לכן הדיון בפרק הזה מתחיל במשכיל. והמילה הזו והמושג דעת וידיעה שזורים כאן לאורך ולרוחב. מה היא ידיעה מה היא דעה והפסוק ה הלא ידעו, פעלי-און:
און הוא כוח יצירה. דעה גם היא סוג של יצירה. את זה אנו יודעים מכך שאדם הראשון ידע את חוה ובכוח היצירה שלו היא כוח הידיעה את אשתו חווה את יכולתו להיות בורא בעצמו.
האם לא לזה היתה כוונת המשורר כשדיבר על השתקפות - השקיף ואפשר להבין זאת במובן של השקפה - שהיא סוג של דעה, שאפשר לראות אותה או לא לראות אותה. דעה היא תמיד רק דעה. היא מוגבלת אם היא לא פועלת מתוך מקום יצירתי. כי דעה יכולה להיות פחד במקום ש"לא היה פחד", כשאנו לא יודעים איזו אמונה שקופה טמונה כאן ומפעילה אותנו. אבל דעה שבאה מתוך יצירה היא אותה דעה שמביאה אותנו בכל רגע נתון לצעד הבא שלנו. מקום שפותח אותנו לשמחה שבנו. לשמחת היצירה והאהבה המתבטאת בסיום הפרק במילים " יגל יעקב, ישמח ישראל."
כי משמעות הצעד הבא הוא התפתחות צמיחה והעצמה. תחושה של שמחה פנימית ואושר גדול שיוצא מבפנים החוצה.
אור ואהבה
יהודה בכר
054-4590578
y_bahar@netvision.net.il
http://hola.yeladudim.co.il/hola/
מחבר הספר "מאסטרים של אור ואהבה" בהוצאת גוונים
054-4590578
y_bahar@netvision.net.il
http://hola.yeladudim.co.il/hola/
יהודה בכר , נשוי ואב, מורה-מאסטר להוראה - RMT לרייקי בכל הרמות, כולל רייקי לייטריאן וכן לקרני לייטריאן ולחיבורים מלאכיים של המכון ללייטריאן בארה"ב. מורה לתיקשור התפתחות והעצמה אישית, מטפל בשיטת האיזון EMF, ובאנרגיות הזהב והפלטינה. מטפל בשיטות עיסוי ורפלקסולוגיה ועוסק ב"חכמת הקבלה", ובדמיון מודרך ומדיטציות בטיפולים ובהוראה.
מחבר הספר "מאסטרים של אור ואהבה" בהוצאת גוונים
תהילים פרק נג
א למנצח על-מחלת, משכיל לדוד.
ב אמר נבל בלבו, אין אלהים;
השחיתו, והתעיבו עול-- אין עשה-טוב.
ג אלהים-- משמים, השקיף על-בני-אדם:
לראות, היש משכיל-- דרש, את-אלהים.
ד כלו סג, יחדו נאלחו: אין עשה-טוב; אין, גם-אחד.
ה הלא ידעו, פעלי-און: אכלי עמי, אכלו לחם; אלהים, לא קראו.
ו שם, פחדו פחד-- לא-היה-פחד:
כי-אלהים--פזר, עצמות חנך; הבשתה, כי-אלהים מאסם.
ז מי יתן מציון, ישעות ישראל:
בשוב אלהים, שבות עמו; יגל יעקב, ישמח ישראל.
אחד הפסוקים שתפסו מיד את עיני היה:
ג אלהים-- משמים, השקיף על-בני-אדם:
השקיף - ראה את הכל שהוא שקוף. הכל שקוף עבורו, אך לא שקוף במובן שאצלנו הוא לא ידוע, נעלם, שאפשר לראות דרכו ולא לשים לב לדבר עצמו.
השקיף על, מתוך ראיה אמיתית של הדברים. שהכל ברור לפניו, אך הוא שקוף ובלתי נראה. נעלם. שקוף, הוא כאן אך אנו לא רואים אותו בשל השקיפות הזו. כאילו כל מה שקורה, מובן מאליו וקורה מעצמו באופן אבולוציוני התפתחותי.
שקוף משום שהוא לא רוצה להיות מובן מאליו. מי שיודע אותו, מבין שזו ידיעה שאיננה מובנת מאליה. היא שקופה כמו אמונה, כמו דעה, כמו דפוס שמפעילים אותנו ואנו לא שמים לב לכך.
לכן המושג "אהיה אשר אהיה" מתייחס למצב הזה. מה אהיה כשלא אהיה שקוף כשלא יהיה מצב שמפעיל אותנו באופן אוטומטי - כפי שאנו פועלים מתוך פחד. אנו מגיבים ולא יודעים שהפחד מפעיל אותנו. וכפי שכתוב בפרק הזה - ו שם, פחדו פחד-- לא-היה-פחד:
לכן הדיון בפרק הזה מתחיל במשכיל. והמילה הזו והמושג דעת וידיעה שזורים כאן לאורך ולרוחב. מה היא ידיעה מה היא דעה והפסוק ה הלא ידעו, פעלי-און:
און הוא כוח יצירה. דעה גם היא סוג של יצירה. את זה אנו יודעים מכך שאדם הראשון ידע את חוה ובכוח היצירה שלו היא כוח הידיעה את אשתו חווה את יכולתו להיות בורא בעצמו.
האם לא לזה היתה כוונת המשורר כשדיבר על השתקפות - השקיף ואפשר להבין זאת במובן של השקפה - שהיא סוג של דעה, שאפשר לראות אותה או לא לראות אותה. דעה היא תמיד רק דעה. היא מוגבלת אם היא לא פועלת מתוך מקום יצירתי. כי דעה יכולה להיות פחד במקום ש"לא היה פחד", כשאנו לא יודעים איזו אמונה שקופה טמונה כאן ומפעילה אותנו. אבל דעה שבאה מתוך יצירה היא אותה דעה שמביאה אותנו בכל רגע נתון לצעד הבא שלנו. מקום שפותח אותנו לשמחה שבנו. לשמחת היצירה והאהבה המתבטאת בסיום הפרק במילים " יגל יעקב, ישמח ישראל."
כי משמעות הצעד הבא הוא התפתחות צמיחה והעצמה. תחושה של שמחה פנימית ואושר גדול שיוצא מבפנים החוצה.
אור ואהבה
יהודה בכר
054-4590578
y_bahar@netvision.net.il
http://hola.yeladudim.co.il/hola/
מחבר הספר "מאסטרים של אור ואהבה" בהוצאת גוונים
054-4590578
y_bahar@netvision.net.il
http://hola.yeladudim.co.il/hola/
יהודה בכר , נשוי ואב, מורה-מאסטר להוראה - RMT לרייקי בכל הרמות, כולל רייקי לייטריאן וכן לקרני לייטריאן ולחיבורים מלאכיים של המכון ללייטריאן בארה"ב. מורה לתיקשור התפתחות והעצמה אישית, מטפל בשיטת האיזון EMF, ובאנרגיות הזהב והפלטינה. מטפל בשיטות עיסוי ורפלקסולוגיה ועוסק ב"חכמת הקבלה", ובדמיון מודרך ומדיטציות בטיפולים ובהוראה.
מחבר הספר "מאסטרים של אור ואהבה" בהוצאת גוונים