בג"צ בראשות הנשיא גרוניס דחה את העתירה נגד דורס הילדה שחר גרינשפן, בטענה השבלונית, המיושנת והלא יצירתית של סופיות הדיון, הסדרי טיעון יש לכבד ויציבות הפסיקה.
החלטה מקוממת, מרגיזה, שבלונית, לא אמיצה, לא חדשנית, אפורה, חסרת מעוף, לא מרתיעה ודי דוחה (מחק את המיותר).
בשביל מה קיים בג"צ, אם לא כדי ליצור סטנדרטים חדשים, שינויי פסיקה, גישה ויצירת נורמות שיפוטיות חדשות
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
"ההצדקה הסופית לכל עונש –הוא הגינוי המודגש של הפשע ע"י הקהילה". (לורד דנינג)
"מי שמעניש בשכל טוב, אינו מתנקם על הפשע לשעבר, שהרי אין להשיב הנעשה, אלא למען העתיד, כדי שאותו פושע לא יפשע שנית". (פרותגוראס)
בג"צ 681/12 גרינשפן ואח'נגד היועץ המשפטי לממשלה, לא יכנס לרשימת פסקי הדין הנבחרים, המובילים של בית המשפט העליון בראשות הנשיא גרוניס.
צדק והגיון לא היה כאן. הרתעה לא היתה ולא הוראה עתידית מעשית. מילים חסרות מעש, כמו עונש קל, היה ניתן לפעול אחרת, הן חסרות משמעות לאור התוצר הסופי, המאכזב המשאיר את המשפחה עם ילדה משותקת לכל החיים, ללא מענה משפטי הרתעתי עתידי מספק ומנחם.
האמת ניתנת להיאמר–שאין מנחם ואין מרפא למשפחה על אבדן ילדה/פרח בגיל כה צעיר לעתיד של סבל אישי ומשפחתי.
כאשר טוענים או מצהירים ש"הצדק ייצא לאור", לא לצדק הזה שקיבלנו מבית המשפט ולאחרונה בחותמת של בג"צ, האינסטנציה המשפטית הגבוהה, לא לכך התכוונו, ציפינו וחיכינו.
עונש מגוחך, בהסדר שערורייתי, שעבר את כל האינסטנציות המשפטיות עד לצמרת, ונשאר על כנו –קנס כספי קטן, עבודות לשירות הציבור ושלילת רישיון.
בג"צ אמנם התייחס להסדר ולעונש, וקבע שמדובר בהסדר לא נאות, עונש קל ואפילו ביקורת על בית המשפט שאישר את ההסדר השערורייתי, אבל כל זה נשאר בגדר הצהרות מהפה והחוצה ולא צעד מעשי לשינוי פסק הדין.
לאור כל מהלכי המשפט, החל מההצעה להסדר הטיעון המקל, ע"י התביעה המשטרתית, דרך אישור בית המשפט, דרך האישור של התביעה המשטרתית והממונים, נעשו שגיאות חמורות, שלא עומדת במבחן ההיגיון המשפטי ומדיניות אכיפת החוק.
התנהלות מעין זו של זרועות החוק, היא שמביאה לענישה מקלה מחד, וריבוי עבירות מסוג נהיגה בשכרות, נהיגה בחוסר זהירות והחמורות שבהן, עבירות "פגע וברח" עם נפגעים.
רק לאחרונה נחשפנו–לשלוש נשים שנדרסו ע"י מכונית דוהרת בנתניה; שתי נערות שנדרסו ע"י טרקטורון; רוכבי אופניים שנדרסו בדרך יבנה-אשדוד; רוכב אופניים, בנו של השופט חשין, שנדרס ליד צומת "קסם", והרשימה הנוראה הזאת הולכת וגדלה.
הפתרון שהצעתי במאמר שהתפרסם באתר זה, תחת הכותרת "עת לכל דבר ועת לעונשי מינימום", בו המלצתי לחוקק חוק עונשי מינימום, כדי למנוע את הפסיקה הלא מאוזנת, לא מרתיעה של שופטים שונים, שכנראה הזילות בחיי אדם, עדיין לא חלחלה דיה לתוך הבנתם ופסיקתם.
בג"צ גרינשפן–לדעתי אסור שירד מסדר היום הציבורי. על שכת עו"ד, עמותות כמו "אור ירוק", עמותות לתקינות שלטונית, חייבות להירתם למסע ציבורי, נגד ענישה מקלה, נגד התופעה של פגע וברח, ובעד אכיפה הרתעתית ממשית כשמדובר בזילות של חיי אדם.
משפחת גרינשפן–הצהירה כי לא תמשיך במאבק משפטי. אפשר להבין אותם, הם עייפים, שחוקים מאוכזבים מהצדק של בתי המשפט ומערכת אכיפת החוק.
לדעתי–חייבים להרים את הכפפה של המשך המאבק ולשכנע אותם שמדובר במסע לאומי ולא רק אישי.
משפט חוזר–לטעמי יש לדרוש משפט חוזר, בהסתמך על נימוק בסיסי לטענה והוא "עיוות דין". אין ספק שהיה כאן עיוות דין, בהליך קלוקל והליך המנוגד ל"כללי הצדק הטבעי" –נימוקים שהביאו בעבר להחלטות על משפים חוזרים כמו ב"פרשת ברנס".
רישיון למכונית –כמו רישיון לאקדח–אמרתי את זה וכתבתי את זה, במספר מאמרים בנושא תאונות דרכים,והגיע העת להבין זאת ולפעול בכיוון זה.
תפקידו של בג"צ
בפסיקה הנוכחית –בג"צ מעל בתפקידו העיקרי, להורות להנחות, לשנות, להכתיב מדיניות של התנהלות משפטית, של ענישה הולמת ופריצת דרכים חדשות.
לפסוק שהסדרים צריכים לכבד, יציבות הפסיקה וסופיות הדיונים –בשביל זה מספיק בית משפט שלום ואולי מחוזי.
אנו מצפים מבג"צ–להיות פורץ דרך, להוביל ולא להשלים עם עיוותים קיימים.
בג"צ גרינשפן–ירשם ככתם בפסיקה של העליון,וחבל - היתה הזדמנות –ואיננה.
הערות:
ראה מתוך מאמרי בנושא את אלה:
1. כמה שווים חיי אדם –בבית משפט.
2. רישיון לרכב –כמו רישיון לאקדח.
3. בג"צ גרינשפן –לבקש משפט חוזר.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
