מנהיגות: איך אדם אחד מוביל להצלחה! 

 עם תחילת שנה חדשה מנשבות באויר מחשבות נוגות שכבר הפכו לקלישאות שחוקות כמו: מערכת החינוך היא מוסד יעיל מאין כמותו להנצחת הבורות או מערכת החינוך מצליחה מעל ומעבר בהכחדת יצר הסקרנות הטבעי של האדם וכו'.

כדי לא לשקוע  בעגמת נפש אני נזכר במורה אחד, אדם שלא פגשתי מימי אבל הכרתי אותו בסרט "לסניור באהבה" ("stand and deliver" משנת   1988 במאי: רמון מננדז. נא לא לבלבל עם הסרט "לאדוני באהבה") שעוסק בחמש שנותיו של חיימה אסקלנטה (השחקן אדוארד ג'יימס אולמוס שהיה מועמד לאוסקר על תפקיד זה) כמורה למתמטיקה בשכונת מצוקה היספנית באיסט לוס אנג'לס. סיפור אמיתי. אני נזכר בסיפור מעורר השראה, זה כי הוא מדגים דבר שאני מאמין בו בכל ליבי - האדם גדול מנסיבות חייו. כל אדם! לאדם כאדם יש יכולת להתרומם הרחק מעל ומעבר לסביבה קשה ככל שתהיה, בה התחיל את חייו או בה הוא נמצא! כלומר, יש תקוה גם לבוגרי מערכת החינוך ואלה חדשות בהחלט מעודדות!

הדבר השני הנפלא בעיני בסיפור זה, הוא המחויבות של אדם אחד, המורה אסקלנטה ליצור שינוי חיובי עמוק ומשמעותי בחיי אנשים אחרים. במקרה זה, תלמידיו.ב- 1982 מגיע אותו אסקלנטה לתיכון גארפילד באיסט לוס אנג'לס כמורה חדש למחשבים. אבל המחשבים עוד לא הגיעו לבית הספר אז הוא הופך למורה למתמטיקה. השכונה קשה. רוב תושבי השכונה הם היספנים קשיי יום בתחתית המדרג החברתי והכלכלי. סביבה פוריה לעבריינות נוער, אלכוהול, סמים וזנות. אסקלנטה עזב מישרה מסודרת ונוחה עם משכורת נאה כדי להיות מורה המרוויח משכורת זעומה ונהנה מהערכה חברתית נמוכה. הוא עצמו ממוצא היספני, מהגר שהגיע מבוליביה. פרייער אמיתי אסקלנטה אבל עם חזון. מה החזון? הוא מזדהה עם המצוקות של תלמידיו, בעיקר דעות קדומות כל אמריקאיות כנגד היספנים והציפיות הנמוכות של התלמידים והסביבה הקרובה שלהם לגבי עתידם. אסקלנטה מחליט לחולל שינוי משמעותי בחיים שלהם ולהוציא אותם מהגטו החברתי, הכלכלי ובעיקר התודעתי שבו הם שרויים.

מכאן אנו לומדים על הערכים וסדרי העדיפויות של אסקלנטה. חיים שיש בהם תרומה ונתינה חשובים לו יותר מכסף ומעמד חברתי. אני כבר מאוד אוהב אותו.

"כשאתה לא יודע לאן אתה הולך – כל דרך תיקח אותך לשם" אומר הפתגם אבל אסקלנטה יודע לאן הוא הולך. הוא רוצה שהתלמידים שלו ייגשו בסוף השנה השנייה לשהותו בביה"ס לבחינות ארציות כל אמריקאיות ברמת המתמטיקה הקשה והגבוהה ביותר – חשבון אינטגרלי ודיפרנצאלי (המצאה של ניוטון הגאון). רק 2% מכלל התלמידים בארה"ב מעיזים בכלל לגשת לבחינות אלה. אסקלנטה יודע שהצלחה במתמטיקה הקשה והמורכבת ביותר תעניק לתלמידים אמונה ביכולת שלהם, בכשרונות שלהם , בחשיבה ובאינטיליגנציה שלהם. הבטחון העצמי והדימוי העצמי שלהם יעלו דרמטית והם יהיו מוכנים לצאת לחיים שהם מעבר לשכונה ומעבר לעתיד של עבודות מזדמנות בשכר מינימום.

רעיון ענק שנולד מהתובנה שהתלמידים אינם מאותגרים מספיק. כהיספאנים בשכונת מצוקה עושים להם הנחות ולא מצפים מהם להרבה. ואכן, התלמידים עצמם הם ברמת חשבון בסיסית ביותר – כפל, חילוק, שברים והדבר האחרון שמעניין אותם בחיים זה לימודים בכלל ומתמטיקה בפרט. גם ראש מחלקת המתמטיקה וצוות המורים לא מבינים מאיפה הגיע אליהם המורה המטורף הזה עם רעיונותיו ההזויים. אולי הוא דמות שלא שמו לב אליה ברומן של סרוונטאס "דון קיחוטה"?  הרי צוות המורים  מכיר היטב את החומר האנושי שמגיע לבית ספר, והם יודעים בדיוק למה ניתן לצפות מהתלמידים שלהם. מבחינתם יום ללא אלימות ןבעיות משמעת יוצאות דופן הוא יום מנצח. על רמת אקדמית סבירה אין מה לדבר. יוצא דופן הוא מנהל ביה"ס שמאמין באסקלנטה ותומך בו. אלה תנאי הפתיחה.

נגיע לשורה התחתונה: בתחילת הקיץ של שנת 1982 ניגשים 18 תלמידים מתיכון גארפילד באיסט לוס אנג'לס לבחינה הארצית בחשבון דיפרנצילי ואינטגרלי. יותר תלמידים מבית ספר אחד שניגשים לבחינה מכל בתי הספר בקליפורניה! כעבור כשבועיים מגיעות התוצאות בדואר. שמונה עשר המופלאים עברו את הבחינה בציונים הגבוהים ביותר. או אז מתעוררת מערכת החינוך: זה לא יכול להיות! לא יכול להיות ש – 18  תלמידים מתיכון גארפילד באיסט לוס אנג'לס יעברו בהצלחה את הבחינה. מישהו גנב את הבחינה ופתר אותה מראש. שולחים חוקרים. לא מגלים דבר  אבל המערכת בשלה – פוסלים את תוצאות הבחינה. התלמידים, מתוסכלים וכועסים, בדלית ברירה מסכימים לגשת לבחינה חוזרת. יש להם רק יום אחד להתכונן אבל  ההצלחה חוזרת על עצמה והפעם אפילו מערכת החינוך משתכנעת שמשהו טוב קורה באיסט לוס אנג'לס.

קצת מספרים: בשנת 1982 עברו את הבחינה 18 תלמידים מגארפילד, ב1983 עברו אותה 31 תלמידים, ב- 1984 63 תלמידים, ב – 1985 77 תלמידים, 1986 – 78 תלמידים וב – 1987 87 תלמידים! מעצמת מתמטיקה בתיכון גארפילד בלב גטו היספאני! מעצמה שהקים מורה אחד עם חזון!

איך מחוללים ניסים כאלה? 1. אסקלנטה היה מחוייב לשינוי שהוא עומד לחולל. הוא ראה את השליחות, את הייעוד שלו ליצור עתיד טוב יותר לתלמידיו ממה שהם האמינו שאפשרי להם. הוא לא לימד רק מתמטיקה, הוא לימד את תלמידיו להאמין בעצמם ואין מתנה גדולה יותר שאדם יכול להעניק לזולתו מאשר לגרום לאדם להאמין בעצמו! 2. מכשולים ומהמורות בדרך (והיו כאלה הרבה – בין היתר התקף לב שלו) לא הרתיעו אותו ולא עצרו אותו כי תמונת החזון היתה חזקה יותר. 3. היתה לו תכנית פעולה: להגיש תלמידים לבחינה הקשה ביותר כדי שהם ישתכנעו כמה הם מוכשרים, חכמים ואינטיליגנטיים. 4. היה לו דחף ואנרגיה שסחפה את התלמידים  ובעיקר 5. הוא שיכנע את התלמידים שיש להם בחיים אפשרויות מרחיקות לכת שתלויות רק  בשני דברים: האמונה שלהם בעצמם והמחויבות שלהם להצלחה שלהם, מחויבות שבאה לידי ביטוי בשעות לימוד אינסופיות בשבתות, בחגים ולפני תחילת יום הלימודים הרגיל. אותם תלמידים מגרפילד לא איכזבו. הם המשיכו לאוניברסיטאות ולקריירות במיינסטרים של החיים באמריקה.

הסיפור (בעזרת הסרט) עורר התלהבות גדולה בארה"ב ובבתי ספר רבים התחילו בתכניות לימודים בהשראת התקדים של אסקלנטה. לא ברור אם משהו מהתלהבות זו שרד עד היום.הרחקתי עד לוס אנג'לס אבל אני יודע שגם בקרבנו, בארצנו מורים יקרים ומופלאים, מעוררי השראה  שמחוללים פלאים בכיתות שלהם. עם תחילת שנה חדשה, זה הזמן להוקיר אותם.