"הדרך הישירה היא הדרך הקצרה", לימד מורה הזן דני וקסמן בסדנת זן שנערכה ב- 15.09.2012. משמעות המושג "שיקנטזה", הוא רק זה-זן, רק לשבת זה-זן בלי שום דבר נוסף, בלי לרצות שום דבר. (זן שאלות ותשובות עמוד 69, דני וקסמן).
בזן, ולכל הפחות בגישת הסוטו זן, החץ והמטרה נפגשים ומתאחדים בחלל ובזמן. המטרה היא להגיע לאני האמיתי, או לסטורי או לזנקי (Zenki mode). החץ הוא ישיבת הזה-זן.
דני וקסמן אומר שכשאנחנו יושבים בפעם הראשונה אנחנו כבר בתוך מרחב ההארה, יש לנו הארה קטנה. מורה הזן דוגן אומר שהארה נמצאת בתוך האימון (תרגול הזה-זן) והאימון חובק הארה.
מהניסיון האישי, מהכרות עם עמיתי זן והכרות עם ההיסטוריה של מורים ותלמידים מן העבר, אפשר להיווכח שהדרך הישירה אינה בהכרח קצרה בשנים. תלמיד יכול להתאמן במשך חודשים ושנים לפני שילמד להשקיט את מחשבותיו ויגיע לסוניאטה מינימאלית. גם ההרמוניה שבין הלב, המוח האיברים הפנימיים והנשימה אינה דבר קל להשגה. על כך אמר דני וקסמן באותה סדנה, שבכל זאת הדרך הישירה היא הקצרה גם אם היא ארוכה בשנים. כי כל הפונים לדרכים נוספות וצדדיות מאריכים את הדרך שלרבים כרונולוגית עלולה להיות ארוכה ולהימשך כל החיים.
אם הדרך הישירה היא דרך הזן, ואם הדרך הישירה היא רק לשבת זה-זן, אז כיצד אמור תלמיד הזן לשלב את תרגול הזה-זן בחייו?
נקודות לתשומת לב:
א. אופי ואיכות הישיבה
ב. זה-זן כתרגול יחיד
ג. כמות התרגול
א. אופי ואיכות התרגול
דוגן אמר שעלינו לשבת זה-זן באותו מצב קיומי שנמצא אדם שכובע בוער על ראשו. בפוקנזהזנגי דוגן אומר שכדאי לשבת זה-זן כמו נמר העולה על ההר. דני וקסמן אומר: "כשאתה יושב זה-זן, תעשה לט-גו לכל דבר".
זו עמדת המוצא, מצב האימון "הנכון", אליו חותרים התלמידים ואליו מכוונים המורים. זהו המצב היסודי והבסיסי של אימוני הזן. אם אין מכוונות להגיע ללט-גו בעת הישיבה, אז אין משמעות לדבר על ה"דרך הישירה" בהקשר של דרך הזן.
ב. האם הדרך הישירה משמעותה תרגול זה-זן כתרגול יחיד?
קיימות בזן שתי אסכולות: בית שמאי ובית הילל. גישת בית שמאי לאימונים דוגלת בהתמקדות בלעדית בזה-זן כחץ המוביל להארה. גישת בית הילל לעומתה דוגלת בגישה יותר אקלקטית לאימונים. המאפיין את גישת בית הילל בזן, היא שתרגול הזה-זן הוא חוט השדרה, הליבה של האימונים ובנוסף לתרגול העיקרי ישנם תרגולים משלימים נוספים שמטרתם לסייע לתלמיד ללכת בדרך הישירה ואינם נחשבים כדרכים צדדיות.
כמה דוגמאות למימוש גישה זו הן:
מנזר שאולין בו הנזירים לאורך הדורות תרגלו זה-זן (בעקבות בודהידארמה – ע"פ המסורת הזנית) ואמנויות לחימה כולל צ'יקונג.
הקואין, מורה הזן הגדול משיטת ריזנאי זן, התאמן שנים בצ'יקונג כדי להבריא וייחס את הצלחתו להגיע להיות מורה זן, לתהליך הריפוי שעבר באמצעות תרגול הצ'יקונג. (מתוך לגט, מערת הנמר).
מורה הזן פרופ' מסונגה רייהו ותלמידו דני וקסמן מלמדים שהדרך הטובה ביותר להגיע לעצמך (ולהגשמת יעדי הזן) היא באמצעות תרגול זה-זן ולט-גו ג'ודו. (זן בדממה – הישיבה, וזן בתנועה – קרב הג'ודו).
ג. כמות התרגול
האם משתמע מכל ההמלצות/הנחיות הנ"ל של גדולי הזן שעלינו לשבת זה-זן כמה שיותר? מעט שינה, צרכים בסיסיים וכל השאר אימוני זה-זן? האם משתמע מההמלצה לשבת רק זה-זן שעלינו לעזוב את חיינו הקודמים יהיו אשר יהיו ופשוט לשבת זה-זן בכל רגע אפשרי?
לכל אדם יש לפי הזן, אני אמיתי המכונה בבודהיזם גם "טבע בודהה" ולכל בן אדם יש את הפוטנציאל להגיעה לסטורי (הארה גדולה) ולממש זנקי. המלצה לשבת זן באופן קבוע לאורך שנים מזריחת החמה ועד צאת הנשמה, שוללת את האפשרות לממש את יעדי הזן לכלל האנושות למעט מס' זעום של אנשים יוצאי דופן שיוכלו לעמוד בתנאים הנ"ל של חיים ואימונים.
במנזרי הזן ישנן תקופות שהתלמידים הקבועים יושבים שעות רבות בכל יום. אך הם גם עוסקים בעבודות שונות (הקרויות ביפנית, סאמו) ובלימוד טכסטים בודהיסטים.
יחד עם זאת, הרוב המוחלט של האנושות לא יחיה ולא יתאמן במנזרים. אם הזן הוא דרך אוניברסאלית, הוא חייב להיות אפקטיבי לגבי כל אחד ובכל תנאי קיום.
מורה הזן, דני וקסמן אמר: "שכמות האימונים (שעות הישיבה ביום) אינה העיקר. שלהתפתחות של האדם המתרגל זה-זן יש קצב קוסמי שאינו תלוי בהכרח בכמות השעות שאדם יושב זה-זן".
חשובה רציפות האימונים ומימוש מתפתח של עקרון הלט-גו בעת הישיבה.
מורה הזן, פרופ' מסונגה רייהו לימד שכל אדם יכול וצריך למצוא את עצמו באמצעות זה-זן. כשקמים בבוקר, יושבים זה-זן חמש עד עשר דקות ואחר כך יוצאים לחיי היום יום.
הוא הזהיר מפני שתי המלכודות היסודיות הצפויות לתלמידי הזן. האחת היא היתקעות במדרגה בשיטת האימון המדורג – אימון בשלבים. השנייה, שקיעה בנטורליזם חסר עומק מתוך בחירה בתרגול ללא בקרה ואימוץ באופן מוטעה של ההנחיה "לשבת רק זה-זן". הדרך להימנע משתי המלכודות הנ"ל היא לאמץ את דרך הלט-גו בכל היבט של חיינו, כלומר לנוע בין הטיפות של היין והיאנג, להבין בכל מהותנו באמצעות הזה-זן את הדרך של "מעבר לעוצמה" ("Beyond Power").
ללכת בדרך הישירה, לעשות רק זה-זן ולפגוש מעת לעת מורה זן אמיתי שעבר וצלח את הדרך הישירה וממשיך ללכת בה, שיסייע לנו בפיתוח הבנת הלט-גו בגוף ובנפש.
בברכה
עופר כהן, תלמיד זן.
