חג הסוכות, והיית אך שמח / מוטי לקסמן, תשע"ג
"ושבחתי אני את השמחה
אשר אין טוב לאדם תחת השמש
כי אם לאכול ולשתות ולשמוח". [א]
כך אמר קהלת, אשר את מגילתו אנו קוראים בחג הסוכות.
ואם הוא אמר, לא "נשבור לו את המילה", נכון?
<>
מאות שנים אחרי קהלת מודיע ר' נחמן מברסלב: "[יש] מצוה גדולה"
מהי אותה מצווה גדולה?
ר' נחמן מברסלב ממליץ בחום "להיות בשמחה תמיד! וצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות ולהרחיק העצבות והמרה שחורה ולהיות אך שמח תמיד."
וכל זאת למה?
"והוא רפואה לכל מיני חולאת. כי כל החולאת באין רק מעצבות ומרה שחורה" [ב].
<>
תמיד רצוי לשמוח.
אחת ההזדמנויות לשמחה היא בחגים.
שלמה המלך חונך את המזבח בבית המקדש ואז "ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול" [ג].
הסופר המקראי קורא לחנוכת המזבח בשם החג, בהא הידיעה! האם זה מקרה?
מבהיר הרד"ק: "חנוכת המקדש קרא גם כן חג לפי שהיתה סמוכה לחג הסכות" [ד].
על יסוד מה קובע זאת הרד"ק?
כנראה הוא שנה זאת מקודמו "רבי יהושע שאומר: שבעה אלו שבעה ימי פסח, שמונה - אלו שמונה ימי החג" [ה].
אכן, סוכות החג היחיד בתורה המכונה "החג" בהא הידיעה.
<>
אבל, תשאלו בצדק, פתחת בשמחה מרפאה מה פתאום "קפצת" לחג, מה הקשר?
<>
ובכן אני אומר, "החג" שהוא חג סוכות ושמחה הם שני מושגים קשורים זה בזה בקשרי צהלה רבים.
לכן, אפשר בהחלט לומר: "החג" שהוא חג סוכות, בא עלינו לשמחה ולששון.
איך אני יודע ששמחה וששון בחג הסוכות?
ראשית, התורה עצמה מספרת לנו על כך:
"חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך. ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך. שבעת ימים תחג לה' אלהיך במקום אשר יבחר ה' [...] והיית אך שמח" [ו].
אכן, חג הסוכות הוא המועד היחיד משלושת הרגלים שהתורה מצווה לשמוח בו באופן מפורש.
הרמב"ם חוזר ומדגיש זאת, קראו: "אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה [...] ומתחילין לשמוח ממוצאי יום טוב הראשון, וכן בכל יום ויום מימי חולו של מועד" [ז].
ולקראת חתימת החג אנו מצווים לשמוח ולהרבות שמחה, הלא היא שמחת בית השואבה עליה נאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" [ח].
אמנם הרמב"ם, אולי בשל מעמדו, אינו רואה בכך שמחה כללית:
"מצוה להרבות בשמחה זו. ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות, אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע" [ט].
כאילו מדובר במופע גרנדיוזי בפני קהל אלפים באיצטדיון טדי בירושלים או אפילו באיצטדיון רמת גן.
קשה לי לקבל את המגבלה הזו של הרמב"ם, כי כפי שהוא עצמו מתאר:
"והיאך היתה שמחה זו? החליל מכה ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו, ומי שיודע בפה בפה, ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע ואומרים דברי שיר ותושבחות" [י].
לטעמי, לא ייתכן, שבנגינה של "אורקסטרה" סוערת ושוצפת כזו הקהל יישאר בבחינת צופה בלבד שרק מוחא כפיים בנימוס, בתום המופע...
אם-כן, שמחה רבתי, אבל, איזו שמחה זו?
אפשר לומר שיש כאן שמחת תודה: "כי יברכך ה' אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח" [יא].
תודה על איסוף היבולים החקלאיים. אכן, חג הסוכות מכונה גם חג האסיף.
אבל, במובן זה, זו שמחת הישג בלבד.
למה אני אומר בלבד?
כי שמחה על הישג, היא אכן שמחה, אבל היא מותנית בהישג בלבד, ולכן זו שמחה מוגבלת.
לדעתי השמחה שאנו מצווים היא לא בשל מה שהיה אלא דווקא לקראת המחר.
בחג הסוכות אנו עומדים בפני החורף, והתופעה המרכזית החשובה ביותר היא הגשמים.
אפשר להיערך בחששות, בחרדה ואף בפחד (תהיה שנה גשומה? אולי תהיה בצורת?).
אבל אפשר להיערך גם בשמחה.
כך אני קושר זאת גם ל"שמחת בית השואבה".
זו הפרשנות שאני מאמץ ב"והיית אך שמח", כלומר היה רק שמח, תמיד שמח!
שמחה אולי אינה מגבירה את כמות הגשמים, אבל היא מעוררת באדם כוחות ליצירה ולהתפתחות, ולחיים טובים יותר, גם אם ירדו פחות גשמים.
שמחה כזו יכולה רק להביא לטוב, למנוע פגע ולהמעיט רע.
שמחה כזו נראית כחיוך, כעיניים זוהרות ובורקות [יב].
לשמחה כזו, כיוון, לדעתי, רבי נחמן מברסלב, שדבריו פתחו את הדיון הנוכחי: "להיות בשמחה תמיד!"
ואם תגידו שזה לא קל, נכון זה לא קל.
אבל, תמיד, זה אפשרי.
איך?
הסכיתו ופעלו.
<><><>
א. צעד ראשון, היה בפיוט בערב יום כיפור
"לברית הבט ואל תפן ליצר"
אמירה זו אינה תחינה לאלוהים, אלא התחייבות אישית, התחייבות המכוונת אלי, אליך, אליך.
אחד ההיבטים הבסיסים למימוש "לברית הבט" במובן זה, היא בראיית האדם, כל אדם כמטרה, כיעד ולא כאמצעי להשגת מטרות אחרות אפילו הן נתפסות כ"מטרות קדושות".
<>
ב. צעד שני לשמחה, לשיר יחד באמונה
האדם קדוש הוא, מוטי לקסמן, תמוז תשע"ב
לשיר לפי הלחן, "שלום עליכם מלאכי השרת..."
<><><><><>
שלום עליכם בני אדם, בני אנוש
חסד, רך וחמלה
לב אדם, אלהים, מלא גם בטוב,
לנסות אני חיב.
בני אדם, בנות חוה בכל מקום
התקוה, בידינו היא,
אם נפעל, לא נפסיק
ונמשיך למרות הכל
האדם ברוך הוא.
לא תמיד זה נוח, לא תמיד זה קל-פשוט
אבל, תמיד זה אפשרי
באמונה ובמעשה נצר
עולם חדש, עולם יפה
בואכם לשלום, אנשי השלום
יחד נגשים חלום
כל אדם כל אשה חסד, טוב ואמת
האדם קדוש הוא.
אם נתפוס את האדם כקדוש, ונפעל כך,
לא יחסרו סיבות לשמוח.
<>
"ושמחת בחגך" "והיית אך שמח": אשרינו שנזכה לשמחה כנה ואמיתית בחג הסוכות לנצח ובכל ימות השנה.
אמן, כן יהי רצון.
הארות ומראה מקום
[א] קהלת ח, טו.
[ב] מליקוטי מוהר"ן.
[ג] מלאכים א ח, סה.
[ד] רד"ק למלכים א ח, סה.
[ה] בבלי, עירובין מ, ב.
[ו] דברים טז, יג–טו.
[ז] רמב"ם, הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה יב.
[ח] "החליל חמשה וששה זהו החליל של בית השואבה [...] אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" (מסכת סוכה, ה, א).
[ט רמב"ם, הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה יד.
[י] שם, הלכה יג.
[יא] דברים טז, טו.
[יב] הדגמה מצוינת איך לצחוק ולעורר שמחה, בלי סיבה אפשר לראות ב – YouTube
בקישורים: Bodhisattva in metro, Bodhisattva by Bus
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
