אמש קיבלתי דואל מאיזה תמהוני אחד, הטוען, שהוא יודע מה הפתרון, הנחוץ לישראל וש"עוד לא נולד הבנאדם, שיכול להתווכח עם משפט שלי בלה בלה בלה"... כמובן, לחושך המשפט הנפוח והמפגר דלעיל, לא התייחסתי לזה, ברצינות רבה מדי, נכנסתי לשני המאמרים, שקישר אליהם, שפורסמו באתר J14 (אתר, אשר בינו, לבין המחאה האמיתית, אין כמעט ולא-כלום, כמובן. סתם, אתר חרבשת עלוב ולא דבר מעבר לכך), קראתי - ובעודי קורא, השתלטה עליי התחושה, שמאמרים מן הסוג ההוא בדיוק, כבר יצא לי לקרוא, לצערי הרב. אלה בדיוק המאמרים הללו, אתם יודעים, אלה בסגנון של "רק אני יודע ולמה אף-אחד לא מקשיב לי וזה לקח 200 מיליארד וההוא לקח 100 מיליארד ורק אם נעשה א' ב' ג' אז הכל יהיה טוב וצריך לשנות התרבות אבל אכלו לי שתו לי"....מאמר טרחני ומתבכיין, מן הסוג, שאני אישית משתדל מאד, שלא לכתוב בעצמי (נכון, פה ושם גם אני נופל לזה, אני מודה. בשעותיי הפחות יפות. נו מה לעשות, גם אני בן-אדם....אבל, אני מקווה, שאין זה חלק משמעותי. בחיאת. אתם יודעים שלא. אתם חייבים להסכים. ;-)) אם אני נופל אליו יותר-מדי, אני מתחייב בזאת, לצום ולמלמל "אוינשי טו טדוידהי, ינה סרומידם טטם" מאה פעמים בשעה. או בשנה, מה שיסתדר).
זהו בדיוק הסגנון, שהחרידני כ"כ אצל אדם אחר, מריר להחריד, אשר עורר בי תיעוב; אצל כל-מיני כותבות מאמרים בשבח "שינוי שיטת הבחירות... אה, הממשל....אה, המשטר" חפצות רודן כהניסטי, בתחפושת של "לוחמות בשחיתות" (המציגות עצמן כפעילות חברתיות, עד שמדי-פעם, מתגלצ'ת להן, בהיסח-הדעת, לא-בכוונה, איזושהי אמירה, בשבח הרחקת ערבים מן הכנסת, או בגנות "הקרן החדשה לישראל", או כה); או ששעשעני אצל אותן גזען מטורלל, אריך פון-דניקן, המאמין, שהתרבות האנושית, נוצרה בידי חייזרים בלונדיניים, דוברי גרמנית עילית טהורה לחלוטין, כי איך ייתכן, שלא-ארים, המציאו הגלגל, הפירמידה והכתב? או, לחילופין, אצל אותו טיפוס, "פעיל האינטרנציונל הרביעי, בכבוד רב, יבשושי שוורץ" (אם אינכם יודעים, במי מדובר כאן, ברכותיי: אתם בני-מזל).
והמשותף, לכל הנ"ל כולם: אין להם הומור. בכלל.
אפס הומור - ואפס מודעות עצמית (הולך יחד בדרך-כלל - לא תמיד, אבל לרוב). תספר להם בדיחה - והם רק יבהו בך, המומים שאתה מעז לחייך, בכלל, בימינו-אלה, הקשים כה. פשע נגד האנושות, הוא החיוך אצלם. ועל צחוק - בכלל, אין מה לדבר.
בררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר
Beware the humourless my son,
The look that burns, the words that smash!
Beware the gloomy speech, and shun
The ultra-pathetic, hateful chap.
סופר, משורר, עורך, הוגה-דעות, פובליציסט, אינטלקטואל, פעיל פוליטי, מתרגם, רעיונאי ("קופירייטר"), מעצב והומוריסטן רחובותי מקורי ביותר. בשנים 2005-2007 למדתי, באוניברסיטה העברית - הר הצופים (לימודי הודו, בורמה, רוסיה, פולין ואוקראינה, לשון עברית ומעט בלשנות כללית). יליד-רחובות (1975) והתגוררתי גם בתל-אביב (1998-1999 ו-2001), בבודאפשט (1998), בחיפה (2004-2005) ובירושלים (2005-2007). טבעוני, מרקסיסט, אנארכיסט, נודיסט, דאואיסט, רומנטי מאד, מחבק-עצים ומבטל-מגדר. מאמין בדת הפרדס.
