האמת
הביט סביבו האדם,מיצחו במאמץ קימט,
ויצא בדרכו לחפש את האמת.
חצה גשרים,טיפס הרים,עיניו אל המרום הרים,
נדד ביערות,נכנס למערות,עבר גם בבתי קברות,
לרגלי איזה הר,בין סלעים וטרשים,שכן לו כפר ובכפר אנשים,
שאינם ששים לספר לאומה היכן שוכנת האמת העירומה,
בליל סערה, פגש נערה, ליטף שיערה וביקש עזרה:
?היכן נמצאת האמת המרה? האם חמה היא או קרה"
האם מוכרת או זרה ?האם מתוקה היא או מרה?"
הנערה את פיה פערה והצביעה ברטט לעבר מערה,
ראשה ניערה ופרעה שיערה,הצטערה לרגע על מה שאמרה,
והאיש בצעד נמהר דילג בלהט למערה שבהר.
נכנס בלאט,נוקשות השיניים,מגשש דרכו ממצמץ בעיניים,
לא ידע הוא מה יראה,לפתע היכה בפניו המראה,
זקנה בלה ומגעילה יצאה מתוך האפלה,
ביד אחת אוחזת מוט וביד השנייה החזיקה שוט,
לא תואר לה ולא צורה,זרקה שיבה בשיערה,
גופה העירום מלא סדקים,ורידים ירוקים ונימים דקים,
שיניים רובן ככולן רקובות,ארובות העיניים נבובות,
גבה שפוף,צפודה ומקומטת,את מקל ההליכה אינה שומטת,
בקול צרוד את פיה פתחה ומגרונה נשמעה אנחה...:
"מעט היו פה לפניך, חזור כמותם על עקבותיך,
היו שראו אותי וברחו,אחרים אותי מרחו,
צקצקנים בי גערו, שקרנים עלי גברו,"
כשמצא את קולו שאל בפליאה:"מדוע את במערה כלואה?
איך זה שידך כל כך קצרה מלהושיע בעת צרה?
"?ומה זה השוט?" שאל בקול נרעד,"למה שוט את מחזיקה ביד
כי האמת כואבת בדרך כלל ומי לא נופל לרגליה חלל,"
השקרים הם רדודים,אנשים אינם מודים,
יוצאים משקר באמצעות שקר,ולדמיון פשוט אין חקר,"
נשענה הזקנה על מקל הנדודים,התקרבה אל האיש בצעדים מדודים,
הסתכל עלי טוב!" פקדה בלחישה,"לחיות לצידי זו ממש בושה,"
אני חיה בקרב הרבה בני אדם וזורמת אצלם בתוך הדם,
קצרה ידם,קולם נדם מלכנות אותי: "מאדאם",
אני נקייה ואין בי מום,בכל זאת גורלי עגום,
אותם שקרים שמזיזים הרים,פותחים שערים משיקולים זרים,
בני אדם מבלפים מעמידים פני פוקר,לא מבינים שאני ה"ג'וקר",
אותי מעל גגות רעפים,יירטו ברובים של צלפים,
מאז אני מאד נזהרת וחיה חיי בדידות במחתרת".
לפתע פנתה האמת ובגרון ניחר:" בקשה לי אליך אדון יקר,
אל תספר עלי את האמת לאחרים,פשוט רובם זרים ומנוכרים,
תגיד שזו היתה רק הצצה ותתאר אותי כ"פצצה",
יודע מה? יותר בטוח תגיד: שהאמת נישאת ברוח,
ואין לה מקום עלי אדמות,לכן היא מסתתרת בין ארבע אמות,
בנינו המיתוס עלי די רופס,אז תן לכולם להמשיך לחפש...."
אפרים יעיש
