סיפור על "פריצת דרך" בטיפול, בזכות השימוש בפסיכודרמה.
הפסיכודרמה - הורתה בימיו של פרויד, מפתח התפיסה הדינמית האנאליטית ככלי טיפולי ואבחוני. מפתח המתודה הוא מורנו שהיה מתלמידיו אך "מרד" ברבו ואיתגר אותו באמצעות חשיפת התהליך הטיפולי למרחב של חוויה תרפויטית המכריחה את המטפל והמטופל "להיות בתוך המצב הנפשי" לא רק באמצעות התובנות אלא באמצעות העשיה הפסיכודרמטית החושפת את צפונות הנפש הכלואים בתוך הפנמות לא מודעות. היום, כאשר הפסיכותרפיה צועדת בצעדים גדולים לקראת ההבנה שהתהליך התרפויטי נעוץ בחווית היצירה המשותפת של שניהם, ובריאה של אטמוספירה המאפשרת לחלקים עלומים להתגלות באמצעותה - ה"פסיכודרמה" הופכת להיות רלבנטית מתמיד. המתודה הזאת בנויה באופן חד משמעי על חווית היצירה המשותפת של המטופל ("הפרוטגוניסט") עם המטפל ("הבמאי") והקשר המיוחד הנוצר ביניהם ("הטלה").
מבלי להכנס לעוביה של המתודה על הגלוי והנסתר שבה, הנה סיפור המראה באופן קטן ועדין, איך מהלך פסיכודרמטי מאפשר סוג של "פריצת דרך" בטיפול:
ל. מטופלת צעירה. בת 32, אינטליגנטית, משכילה ורגישה מאד, נשואה ואם לילדה בת 4 שהגיעה עם תלונה עיקרית שהיא חווה את עצמה כחסרת יכולת להנכיח את עצמה ולמצוא לעצמה מקום בטוח, מזין וקבוע, גם בבית וגם מחוצה לו, גם מבחינה משפחתית, וגם מקצועית וחברתית. ל. החליפה הרבה מקומות עבודה וסגנונות עבודה (מתעשייה וניהול, עבודת מזכירות להוראת מתמטיקה בבי"ס תיכון).
לאורך השנה האחרונה, עברנו יחד כברת דרך שבה חשפנו את קשייה בקשרים המשמעותיים בחייה (אבא, אימא, בעל, סבים מדור השואה) וחוויות חרדה עם סימנים של אירועים טראומטיים בעברה כילדה קטנה. עם זאת, ובאותה רמת עוצמה – נחשפה היכולת היצירתית הנסתרת שלה ליצור לעצמה עולם פנימי עשיר, צבעוני ורב פנים, שיש בו הכל: גם שדים ומפלצות, וגם צבעים ואור. במשך שנה שלימה ניסינו לתרגם או לחפש דרך להביא לידי ביטוי וחשיפה של כל אלה בחיי היום יום שלה, אך חווית הפיצול נשארה בעינה, כמו גם תופעה של ניתוק תחושתי ורגשי.
יום אחד הגיעה ל. עם סיפור מרגש וקשה שבו תיארה מפגש שלה עם תלמידתה לשעבר, ששירתה אותה כמלצרית במסעדה. אותה תלמידה כעסה עליה כשהייתה מורתה באופן בוטה ,ישיר ובלתי מתפשר - כדרכם של צעירים משולחי רסן.
החוויה הייתה עבורה מטלטלת עד דמעות וחוסר אונים. היא לא הצליחה להבין מדוע היא כל כך מתרגשת ומה הביא לה את חוסר השקט הקשה הזה.
במפגש הבא, הסכימה להיכנס ל"תפקיד התלמידה"(תפקיד פסיכו דרמטי) ונתנה ביטוי בוטה וחריף על ראייתה את המורה שלה ואת החיים בכלל! החלק התוקפני שלה נחשף במלוא הדרו! בהמשך המפגש לקחתי על עצמי להיות התלמידה המתקיפה תוך התעמתות עם השתיקות של מורתה ונתתי דרור למחשבות הכמוסות שלי אודות הביקורתיות והתוקפנות המוסווית שלה. כשהחלפנו שוב את התפקידים, ועברתי לעמדת הבמאי המראיין, ביקשתי מהתלמידה לבחון באומץ ובחוצפה את מערכות היחסים של "המורה" ובני ביתה. המילים שנולדו מתוך התפקיד הזה היו חדשות ואחרות ופרצו דרך להסתכלות מחודשת על עצמה כמישהי נוכחת, גם אם בוטה וחדה. התלמידה, בפגישה הבאה ,הפכה להיות "האש הפנימית הכלואה" שבתוכה – כך התבטאה. נראה שנפרצה הדרך למישהי שחיכתה בפנים לאות מבחוץ.
במפגשים קודמים, כשחוויתי ופרשתי לה את היכולת הנוקבת שלה לראות את הוריה על יחסיהם הסבוכים, ואת אביה, בפרט, כדמות מורכבת וקשה, ולהתבטא מתוך חווית "הכפיל" הפסיכו דרמטי כמישהי שמכילה בתוכה גם את דמות הקורבן וגם את דמות התליין – היא הסכימה , כמו גם הצליחה, להתגלות בפני שוב עם כל יכולת היצירה המופלאה שלה. יחד עם זאת, לא הצלחנו לשנות באמת, את הדיאלוגים האמיתיים מחוץ "למעבדה הטיפולית" שלנו.
יתכן שכל העבודה הפסיכודרמטית והפרשנית שלנו הייתה הכנה לקראת אותו מפגש מטלטל עם תלמידתה לשעבר שבאמצעותה יכולנו ליילד חלקים עלומים בתוכה.
בכל מקרה, המתודה הפסיכו דרמטית אפשרה התגלות אותנטית שבאמצעותה יכולנו, גם אני וגם ל. להלך בתוך התפקידים השונים, כמו גם להחיות את קשר היצירה המבורך והעשיר שאפשר התגלות – הכלה - הבנה - פרשנותוחוזר חלילה ...
מיכל א. עומר פסיכותרפיסטית, מדריכה ומורה בשיחה ויצירהלמבוגרים, זוגות וקבוצות.
