אומנויות, התרפיה של הנפש חלק ב' : חלק ג' 

  אומנויות, התרפיה של הנפש חלק ב' : אהבה עצמית כתנאי לגילוי העצמי אהבה עצמית, אינה מילת גנאי וגם לא סוג של אגואיזם המתמקד ב'אני' ומבטל את האחר.                                                                 אהבה עצמית במובנה החיובי, היא היכולת לקבלה עצמית, את מי שאני ומה שיש בי, להרשות לעצמי לעשות דברים שגורמים לי להרגיש טוב. לחיות את הרגע, להחליט גם מהלב ולא רק מהראש, לכבד את עצמי. להפסיק ללחוץ על עצמי בלי הרף ולייסר את עצמי.                                                               אהבה עצמית מבקשת להחליף את תפיסותינו שבוזזות את עצמנו, בכבוד עצמי הכולל התייחסות לרצונותיי המודעים והלא מודעים.                                                                                                                                         זוהי נקודת ההתחלה של שינוי בתפיסה החשיבתית שתאפשר לנו צמיחה, הצלחה, הגשמה עצמית והמון אופטימיות להמשך. פרק ג' : מנפלאות האומנות בנפש האדם יש בנו את הצורך החיי והבלתי רדום, לגוון ולהעשיר את עולמנו החוויתי, להקדיש יותר תשומת לב לפעילויות שאינן חומריות. האומנות היא דרך  שדרכה מוצא האדם שפה אישית ואינטימית להביא עצמו לידי ביטוי ולקבל תחושה מספקת ומתגמלת. הביטוי האישי דרך האומנות, הוא התרגום לקיום. האומנות היא אמצעי המקרב את עצמנו לעצמנו, בסימן של השתנות והתחדשות בלתי פוסקת.                                                                           האומנות היא לא רק ביטוי נפשי, אלא גם ביטוי של האסתטיקה המתבוננת שלנו אל החיים הבריאים והטבעיים. זהו אות חיים, תחיית האומנות, יקיצה מתרדמת, יציאה מהכוח אל הפועל של מושגים רוחניים המוטבעים עמוק בתוך הנפש. השתקפות האידאות הפנימיות, פתיחת שערי הנפש, התעוררות מניוון מקבע ומתסכל, השתתפות במשחק חדש שכלליו היו יודעים לנו תמיד עמוק בפנים.                                                                           אמן, הוא יוצר, אדם חופשי, המבקש את הביטוי האישי שלו ולא בשם צווי החובה החברתיים המצופים ממנו.                                                                                                                             היא מופעלת מתוך התחושות שלנו, לובשת ופושטת צורות וצבעים. נטולת תכתיבים מדויקים, סכמות מקבעת, דרישות חיצוניות. יצירה היא תוצר של צורך אישי, מימוש עצמי, חסר מוגבלות, בעל מרחבים אישיים כמעט אינסופיים ובלתי מוגבלים, המשוחררים מכל תכתיבים חיצוניים וקבלת תעודת הכשר. בכל אחד ואחת מאתנו, קיים נפש של אמן.                                                                                                                           האומנות מאפשרת את הלגיטימציה לצאת מגבולות הנורמה המקבעת, לחרוג מהלך החיים ומהשגרה המוכרת. מעניקה לנו עיסוי טוב לנפש ומשחררת אותנו מהכבלים לכיוון האושר, הסיפוק וההגשמה העצמית. האומנות מאפשרת להוציא דרכה את עצמנו באופן לגיטימי, למרוד, לומר את האמת הפנימית שלנו, האידאות שלנו ומצד שני לא ניתפס כבוגדים בשליחותה.                                                                                                                                                             אנו מייצרים איזון בין חופש ומסגרת, בין מרד וציות לנורמות.                                                                                                      אנו מספקים לעצמנו מזון נפשי, תחושת שחרור לעולמנו הפנימי, יצירה הקרובה לעצמנו במזיגה הרמונית נפלאה. דחף ליצירה פורייה והרמונית בין הצרכים הפנימיים ובין המציאות.