התמכרויות 

כשאנחנו שומעים על מכורים- מיד עולה בנו המחשבה על סמים ואלכוהול, ופעמים רבות מצטרפת לזה מעיין ביקורת שלנו על המכור- הוא בטח אדם חסר עמוד שידרה וחסר אופי.. לכן הגיע למקום הזה.. ולעיתים יכולה לעלות בנו התחושה ש- מגיע לו ! הרי ידע שאם יגיע לזה- כך יראה הסוף שלו !

למעשה אפשר להתמכר למגוון רחב של דברים ולפתח תלות נפשית וחברתית בחמרים כמו סמים, סיגריות, כדורי שינה, אלכוהול וכו' , או תלות חברתית כגון בהימורים, קניות, סקס, מערכות יחסים בעיתיות, ועוד.

פעמים רבות אנחנו שומעים על אנשים מעולם הבידור ועל הקושי שלהם להיגמל מהתמכרויות שונות. על הטרגדיות האנושיות והאישיות שלהם כשהם אינם מצליחים להיגמל. על המלחמות הפרטיות שלהם, ועל הכישלונות. לדאבוננו- על מעט מידי הצלחות..

לעיתים אנחנו מתרחקים מאנשים כאלה מפני שזה נראה לנו עולם צללים חולני. ואפילו מלווה אותנו הרגשה של משהו מאיים ולא נוח... - בידיעה שישנן התמכרויות גם לדברים נורמטיביים לכאורה- סיגריות, אוכל, מערכות יחסים הרסניות.. - ולא רק לסמים. או אולי אנחנו מתרחקים מאנשים ש"נגועים" בזה, כי בינינו לבין עצמנו אנחנו פוחדים להיות במקומו של האדם המכור - פוחדים מהמחשבה שהוא הגיע לשם ממקום של קושי ומצוקה... ומי לא חווה קשיים ומצוקות - עד כמה זה עלול לגעת בנו ?... הרבה נקודות למחשבה.

במסגרת עבודתי הכרתי את אלכס. פגשתי אותו במסגרת של קבוצת תמיכה, כחלק מתהליך הגמילה שלו. אלכס הגיע לארץ עם הוריו כשהיה בן עשר. בן יחיד. מוצלח של אמא. מנגן מגיל צעיר- מוסיקה קלאסית כמובן. מנומס. שקט. מוצלח של אמא- אמרתי - ולא רק שלה. בבית- שם רחוק מעבר לים, הוא נחשב לילד מתוק וחביב. עם העליה לארץ הגיע המהפך אליו לא היה מוכן. הכל השתנה. ממש הכל. בהתחלה הוא היה די בהלם. השפה, הריחות, קצב החיים, מזג האויר, הבניינים, הבתים... אמנם היו להם מכרים ומשפחה כאן בארץ, אשר הכירו עוד מהעבר ואשר דיברו בשפה המוכרת להם, אך היו גם הרבה מכרים חדשים. האנשים והילדים מהשכונה ומביה"ס- שאת שפתם לא הכיר ולא הבין. לא הבין, אך גם לא ישכח את מבטיהם. את הלעג והגיחוך שעוררו בהם הבגדים שלבש, הדיבור שלו ואפילו הסנדביץ' המושקע שאימו הכינה לו לארוחת 10. עם הזמן, גם כשהתחיל להבין את השפה העברית ואפילו לדבר בה, עדיין הרגיש שונה ובודד. הוא אמנם לא הסתבך בתגרות, אבל הפך מהר מאד להיות הילד ששולחים אותו לשליחויות ומנצלים.

ואלכס לא סיפר דבר וחצי דבר להוריו בכדי שלא להוסיף על הקשיים בבית, ולא להעציב אותם. קשה היה לו במיוחד עם זה שכבר לא הרגיש מוצלח ואהוב בכל מקום, כפי שהיה רגיל לחוש בביתו הקודם. בחייו הקודמים.. וככול שחלף הזמן- הצטברו בו יותר עצב ותסכול, והוא הפך להיות יותר מופנם, מרוחק ובודד.

עם הזמן המצב הכלכלי בבית רק הפך קשה יותר. ההורים עבדו בכל עבודה שמצאו, ובלי כל קשר להשכלתם והכשרתם. מידי פעם היה מתפרץ ממנו כעס שגאה בו- "בגללכם !! הכל בגללכם !! למה באנו לפה ?!" אבל אח"כ היה מצטער. אלכס החל לעבוד לאחר שעות הלימודים במכולת השכונתית בכדי לא לבקש כסף מההורים. ביה"ס כבר לא ממש עניין אותו. הוא הכיר חברים חדשים שנהגו להיפגש בכיכר. רובם דיברו את שפתו. שם למד לעשן. בהתחלה השתעל ונחנק וכולם צחקו, אבל לא כמו הילדים מביה"ס- כאן צחקו איתו ולא עליו. וכשהסיגריה כבר הפכה מובנת מאליה- נוסף גם האלכוהול. והיה לו כייף ! מדליק! מצחיק ! הוא הרגיש מקובל בחברה. מלך העולם. כי מי יוכל עכשיו להציק וללעוג לו - הרגיש שייך...

הכרתי את אלכס כשכבר היה מכור לאלכוהול ולסמים, ואחרי שכבר נעצר עקב התפרצויות לבתים והשתתף במספר קטטות אלימות. הוא היה אז בשלב שבו ניסה לצאת ממעגל האימה אליו נכנס- בשלבים שלא ידע איך לשקם את ההריסות ולצאת לדרך חדשה ומיטיבה. זו נראתה לו משימה קשה עד בלתי אפשרית. הוא כבר עבר גמילה פיסית, אך הגמילה הקשה עדיין הייתה לפניו- הגמילה הנפשית. אלכס היה מוצף בחששות מפני ההתמודדות עם החיים שבחוץ. החזרה הביתה- לפגוש בעיניה של אמא.. אבא.. רק לא לראות את האכזבה במבטם... ואיך יגיבו החברים מפעם ?

במצב של התמכרות יש למכור תחושה של בדידות איומה. תחושה של: מי שלא היה שם לא יבין לעולם ! לכן בטוח שלא מבינים אותי !! האדם שמכור מרגיש כאילו נשללה ממנו זכות הבחירה, ומשהו חיצוני שולט בו ומנהל אותו. האלכוהוליסט למשל מרגיש שלאלכוהול יש כח אדיר עליו, מפני שבלי אלכוהול הוא מרגיש את כל הקושי, הכאב הרגשי והאפסיות שמתלווה לחוויה הקשה הזו. האלכוהול עוזר לו לעמעם את הכאב, ואיתו- המכור מרגיש חזק יותר, שמח יותר, צוחק יותר ולפעמים אפילו שר.. כשהוא שותה עם חברים- הוא אינו בודד עוד, אלא חש אהוב רצוי ומקובל.

ההתמכרות מגיעה ממקום קשה של חוסר. ממקום שיש בו תחושה של חוסר אונים. תחושה ש: אני חייב לעשות משהו עם החוסר הזה- חוסר האונים- חוסר השקט- חוסר השייכות, ואפילו החוסר בשייכות חברתית. ומבחינתו- כשיצית סיגריה / ייקח לגימה של צ'ייסר ... - כמו כולם, אז אמנם בהתחלה הטעם לא משהו.., אבל הוא מרוויח את תחושת ה"ביחד"! הוא כמו כולם! אח"כ תגיע גם העליזות. ותוך כדי- מטשטשת התחושה הקודמת של "לבד וחלש". וגם הג'ויינט שעובר בין כולם- נותן לו תחושה של חלק מהחבר'ה.

כל שימוש בסם וכל התמכרות מתחילים בהרגשה טובה. הרגשה של "לעוף". אבל לאחר זמן מה זה כבר לא מספיק וטעימות מזדמנות הופכות לטעימות קבועות. עוד קצת. רק עוד קצת. רק לא לחזור לתחושה הקשה שהייתה לו לפני כן. ומתפתחת הרגשה של תלות קיומית בחומר, כי רק איתו ובזכותו - כאילו בזכותו- החיים הופכים להיות נסבלים יותר ואפשריים. ההתמכרות היא לא רק לחמרים אלא גם לפעילות והתנהגות כמו קניות, הימורים, אכילה, סקס ומערכות יחסים בעיתיות. בכל התמכרות קיים גרעין של חסרים שלא הצלחנו למצוא להם נחמה ורוגע. כשלא הרגשנו שלמים. כשהיו חסרים לנו אהבה ,חמימות ותשומת לב. אם היו חוסר שקט, חרדות, מצוקה, ריק, נטישה, דימוי עצמי נמוך ועוד ועוד חסכים, אז יש בנו כמיהה מאד גדולה - שהצורך הזה יתמלא בהרגשה טובה, מספקת ומפצה. אנחנו מתמכרים לאשליה של רוגע ושלווה. לאשלית הסיפוק שמעניק השימוש בחמרים מסוימים, או מעניקה אותה פעילות ממכרת. זה הופך להיות הזמן היחיד שבו המערכת הפנימית שלנו נמצאת בשלווה וברוגע. המערכת הזאת- פתאום מסופקת.

בתחילת ההתמכרות תמיד נדמה לנו שהדברים בשליטה. ההתמכרות הופכת להיות קשה יותר כאשר המכור ממשיך לצרוך גם כשהוא לבדו, את מה שהתחיל כהתמכרות חברתית. למשל : פעם היה שותה רק בחברה. היום הוא הולך לבדו, קונה בקבוק ומתיישב לשתות לבדו. עד הסוף. כל הבקבוק. זהו מצב שבו ההתמכרות הופנמה והפכה לדרך חיים בה המכור מנסה לשחזר שוב ושוב את התחושה הטובה שקיבל בהתחלה באותם מפגשים חברתיים- גם עכשיו כשהוא לבדו.

התמכרות יכולה להתחיל במקום הכי תמים לכאורה. כמו למשל במקרה של עמית. עמית- הנער שתמיד התבייש. זה שבמסיבות לא מצא לעצמו פינה להתחפר בה. שלא היו לו די מילים כדי להתחיל עם הבנות. לעניין אותן. אבל עכשיו- כשהוא יושב לו - מעשן באיטיות..נראה קצת אדיש ומתוחכם שכזה... - עכשיו הוא מסקרן אותן בבדידותו המזהרת.

התדמית ששיווה לעצמו- מושכת לפתע את הבנות והן מוצאות בו עניין. הוא עדיין נבוך, אבל לא מראה.. ולוקח לעצמו גם כוס וודקה. ושנים אח"כ עוד מלווה אותו ההתמכרות לסיגריות. גם כשהוא כבר איש משפחה בוגר. לא יכול להפסיק.

או למשל אותה בחורה מקסימה שהפכה את הסקס לצורך קיומי (ולא במובן המיני- היפה של המילה). אצלה זה נובע מהצורך הנואש לחוש נאהבת. שמישהו יגע בה בחום. שמבחינתה גם חום גופני נטול רגש- הוא חום מספיק. מישהי שחייתה בניכור רגשי והסקס מעניק לה שוב ושוב את האשליה שהיא נאהבת... שהנה- כבר מגיע האביר על הסוס הלבן שאצלו תמצא אהבת נצח. הסקס מבחינתה הוא אמצעי כדי להשיג את המטרה- למלא את החסך, של לחוש אהובה, רצויה ושווה. פעמים רבות זה לא נעשה אפילו במודע. ובכל פעם שהאשליה מתבדה- מתגברת תחושת הריק. תחושת החסך. ואיתה- גם הצורך למלא מתעורר ביתר שאת, כי הפעם- היא ממש בטוחה שמצאה את האדם הנכון שיממש עבורה את החלום של בניית מערכת יחסים טובה, יציבה ומלאת חום. ובמקום זה תופס אצלה הסקס את המקום המנחם. ומתפתחת תלות בבן הזוג (זמני ככול שיהיה) והתמכרות לצורך במגע.

ולגבי התמכרות לקניות : כולנו אוהבים קניות ופינוקים. אוהבים להתחדש. מתי זה הופך להתמכרות - - כאשר הקניה עצמה מנהלת את תחושת המלאות. כלומר: כשהשקית מלאה- אני בפנים חשה מלאה. וכשלא- אני מתרוקנת. אם אלה הם פני הדברים- יש פה בעיה. כמו בכל התמכרות- קיימת תחושת ריק גדול ויש צורך עז למלא אותו. ונדמה לרגעים שעם מילוי השקית- נמלא גם אותו ריק, אך ברגע שהסתיימה הרכישה- שוב מתפתחת אותה תחושה והראש כבר עסוק ברכישה הבאה..

זו מעיין נוסחה : ישנו חסך אשר גורם לצורך עז במילוי החסך ובפיצוי- הפיצוי לא מספיק,וחוזר חלילה. שוב מתעורר החסך אשר גורם לצורך......

ובהתמכרות לאוכל : האוכל מקבל ביטוי של משהו מנחם ומרגיע. לעיתים משחזרים בעזרתו מקום חם, תומך ואוהב מן העבר. האוכל יכול למלא במקרים מסוימים גם מקום של קור ועצב. כשברגש יש ריק גדול- האוכל יכול לספק תחושת אשליה זמנית של מלאות ושובע.

או המכורים להימורים : ההתחלה היא קטנה. מהנה. קצת טקסס הולדם. טיול נחמד לחו"ל. עם האישה ועוד זוג חברים. קזינו מפואר. הפסד קטן. רווח קטן. ופתאום גילה שגם בשכונה יש מועדון הימורים פיראטי. וממש נדמה לו שהפעם הוא "יביא את המכה". ובכלל- אחרי מספר חדשים של ביקורים שם- הוא כבר חייב להצליח, כי כבר השאיר שם סכום לא מבוטל. וגם אשתו כבר שואלת שאלות. לאן הוא נעלם כל הזמן... לאן הכסף נעלם... ואחרי תקופה- הוא יוצא משם יותר ויותר שפוף ומוכה. ופעם אחת אפילו הוכה ממש. והחשש מהמשטרה. וההלוואות. והחובות. ואיומים מהשוק האפור. ונדמה לו שאשתו אמרה משהו על גירושים.. אבל הריגוש הגואה בו יחד עם התחושה שאו-טו-טו הוא יצליח.. בטוח שהפעם ייקח את כל השולחן ויסדר את כל מה שהתקלקל לו. יחזיר את הדברים לקדמותם... מה יחזיר- ישפר את המצב עשרת מונים !! ואז כולם כבר ידעו שהוא שווה ! הוא לא יהיה בינוני כמו קודם, ולא "לוזר" כמו עכשיו- הוא יהיה מצליחן אמיתי !! ושוב ושוב- מנסה למלא חוסרים- ושוב ושוב מתרוקן....

חסך רגשי או חסך בביטחון העצמי יכולים לייצר אובססיה למילוי החסכים. מקום ריק יכול להוביל לצעדים דראסטיים ממש כמו ניתוחים פלאסטיים. כמובן שאין מדובר במי שבחר לעבור ניתוח בכדי לשנות או לתקן משהו בגופו אשר גרם לו לאי נוחות מסוימת. הכוונה לאנשים שמכורים לניתוחים פלאסטיים. אנשים שעוד בעודם בשלבי החלמה- כבר יש להם עוד ניתוח או שניים על הכוונת. שאף פעם לא נמלא אצלם הצורך בתיקון גופם. כאשר שוב ושוב הם מוסרים את גופם ומיטב כספם בידי מנתח, בידיעה שהדבר כרוך בכאבים עזים. אך הכאב שהם חווים בעצם ההמצאות במצב של חוסר שלמות עם עצמם- רב וחזק בהרבה עבורם. הצורך לתקן את גופם אינו נמלא.

במערכת יחסים הרסנית קיימת תחושה שאנחנו מאבדים את זכות הבחירה והופכים להיות תלויים במערכת הזאת - למרות שהיא אינה טובה לנו. אנחנו נשארים באותה מערכת בידיעה שהיא מעוותת, מפני שלפחות שם יש לנו תחושה של שייכות ומשמעות מסוימת. וזה עדיף לפעמים מאשר התחושה שאנחנו כלום. חסרי משמעות. אמנם מערכת היחסים אינה טובה אך כאילו קיימת הבטחה מבן הזוג- בע"פ או סמויה- שיהיה טוב. עוד קצת ויהיה טוב. אם רק תהיי ככה וככה..... או ככה וככה..... - כמו פעם- יהיה טוב. והיא נשארת במערכת הזאת. וזה תמיד כמעט. רק כמעט. והיא משוועת להגיע למקום הנפלא בו תרגיש רצויה ואהובה. והיא מכורה לאשליה ולתקווה שיהיה להם טוב ביחד. הוא מבטיח והיא מאמינה. הצורך והחסך של להיות נאהבת הוא שמשאיר אותה בתקווה שרק עוד קצת והכל יסתדר. והיא ממשיכה לצרוך את ההבטחות שהוא מבטיח לה. כשתחושת הריק מתפשטת- אנחנו מתכחשים למקומות של ההרס שזורה אותה מערכת יחסים בחיינו, והתוצאה היא כמובן חמורה.

העניין המרכזי בהתמכרויות הוא שהצורך אף פעם אינו נמלא ונרגע. ממש כמו חבית שבתחתיתה יש חור. בפעם הראשונה שממלאים את החבית מתקבלת תחושה שמתמלא הריק. תחושה ראשונית טובה ומזככת. אך בחבית הזו יש דליפה, ובהרגשה הטובה אינה נמשכת לאורך זמן. ושוב מתעורר הצורך למלא, והפעם- מתחדד גם החשש מתחושת הריקנות שעלולה לשוב. כך מתפתחת התלות וגורמת למרדף אובססיבי אחרי הגורם להרגשה הטובה ותחושת המלאות. התחושה היא שרק בזכותם- בזכות החמרים, או בזכות הקניות, או בזכות בן הזוג שמאמלל וכו'..- רק בזכותם אני מסוגל להיות מאושר, להרגיש רגוע ומלא. כלומר- הכח נמצא אצלם, ואם "הם" לא יספקו לי את כוחם- אני אהיה אומלל מאד.

בהתמכרות יש שקר גדול. בהתחלה יש תחושה כאילו ואנחנו מצליחים למלא את כל החסרים ולפתור את כל הבעיות. לעמוד על הרגליים. עוד רגע וזה קורה ... ממש- הנה זה בא ... עוד שנייה- ואני מסודר ... יופי- עכשיו אני מלא ורגוע, אבל- הופ, ושוב ריק ושוב אכזבה. ומפעם לפעם האכזבה קשה יותר והקושי מתעצם. ומתמלאים ומתרוקנים וחוזר חלילה.

המשותף לכל ההתמכרויות היא התלות בכח שמגיע אלינו מבחוץ. שהכח לא נמצא אצלנו אלא במקום אחר וכשאנחנו משתמשים בו- הוא "מציל" אותנו. כח "החיזוק והחילוץ" מגיע מן החוץ אלינו פנימה ורק בזכותו אנחנו מרגישים את עצמנו חזקים ומלאי כח ומסוגלות.

הגמילה היא תהליך ארוך שמצריך אורך רוח וכח רצון עצום. התהליך מלמד אוותנו למצוא את הכוחות בתוכנו. לאורך תקופה ארוכה נתנו את כוחנו בידיים אחרות וחיצוניות- חמרים שונים, התנהגות מסוימת- ועתה עלינו למצוא ולבנות אותם בתוכנו. אנחנו נוגעים בסיטואציה מפחידה עבורנו כיוון שאותו חסך וחוסר שברחנו ממנו, אותו מקום ממנו צמחה ההתמכרות- היה ונשאר מקום רגיש וכואב. ועכשיו- בתהליך הגמילה- אנחנו גם לא מאפשרים לעצמנו לברוח מהקשיים אלא מתעמתים איתם, וגם צריכים למצוא, ללמוד ולטפח כח מתוכנו, במקום כח שעד היום היה חיצוני. אין יותר לאן לברוח. אנחנו נאלצים להתמודד עד אשר נמלא בכוחות משלנו את החור השחור הפעור בנפשנו- ונביא את עצמנו למקומות של רוגע ושלווה ללא עזרת גורם חיצוני.

נכון- תהליך הגמילה הינו תהליך ארוך ומורכב. תחילתו בגמילה פיזית ואח"כ גם גמילה נפשית והתנהגותית. פעמים רבות בתהליך הגמילה מחליפים התמכרות אחת בתלות אחרת שהיא משקמת. למשל : שימוש בסם מוחלף בתחליף סם שנמצא בפיקוח. אכילה כפייתית תוחלף בהשתתפות קבועה במפגשים של אכלנים כפייתיים. שימוש באלכוהול יוחלף בהצטרפות לקבוצות של אלכוהוליסטים אנונימיים , וכד'. בתהליך השיקומי יש ניסיון ללמד את המכור לעבור בתור התחלה להתמכרות טובה יותר ותוך כדי- ללמוד להפנות את מקור הכח אל האדם פנימה. השאיפה היא שבשלב מסוים הוא יוכל לגייס מעצמו את הכח להתמודד ולבנות לעצמו עוצמה פנימית, תוך כדי שהוא נעזר בתמיכה ובכח שנותנת לו הקבוצה. וכמובן שאין ספק שיש תלות בקבוצה מספקת מענה חברתי, ובעצם מהווה תחליף ל"קליקה" שהמכור היה שייך אליה בעבר, עכשיו- כשהוא מוותר על החברים הישנים לטובת השיקום והחברה החדשה שהוא בונה לעצמו. אך זו עדיפה. הקבוצה מעניקה מענה לשינוי במכלול של הרגלים חברתיים קודמים, ועוזרת להתמודד גם עם האכזבה,עם ההבנה שגרם לנזקים כספיים ורגשיים לעצמו ולסביבה. עם הבושות ושאר הקשיים בהם העמיד את הקרובים והיקרים לו ובכלל מי שהיה בסביבתו.

כל מי שמתמודד עם התמכרות מכל סוג שהיא- נמצא בתהליך שיקום ארוך ומייגע אשר מלווה וילווה אותו בכל יום ובכל צעד בחייו. כוחות הנפש להם הוא נזקק הם אדירים. ומותר להעריך אותו על כך.

שאפו למתמודדים.

כל הזכויות שמורות למישל קמחזי .