גל המחאה החברתית ששטף את המדינה לא פסח על הנושא של "חינוך חינם לכולם". הקריאות ל"חינוך חינם" מוצדקות וראויות, אולם מה לגבי איכות החינוך? ישנה ירידה מתמדת ברמת הלימוד, והאלימות בכיתות גואה. האם יש קשר לכך שהשימוש בריטלין נעשה נפוץ יותר ויותר?
בעשור האחרון השתכנענו שכדי לקבל חינוך טוב צריך כיתות קטנות. מצד שני הבנו שכיתות קטנות דורשות יותר מורים ולכן גם יותר תקציבים. הסכמנו להשלים עם "מגבלות מערכת החינוך". אולם "מגבלות מערכת החינוך" הביאו בשנים האחרונות לכמה תופעות חמורות, שלא לומר פושעות כלפי ילדינו:
"הילד לא יכול להמשיך כאן אם לא תעשו לו אבחון".
"הילד לא ייכנס לבית הספר אם לא יקבל ריטלין".
"הילד מושעה עד לשיפור בהתנהגותו".
המשותף לכל ההתבטאויות הללו הוא הרעיון הבלתי חינוכי שהילד שלנו הוא הלקוי, ושאין ביכולת המערכת לטפל בו עקב חוסר בכוח אדם ומשאבים, ואם לא יאובחן ויקבל תרופות או טיפולים שונים, הוא לא יוכל ללמוד בבית הספר. כיצד מרגיש ילד כאשר דלת נסגרת בפניו בדיוק כאשר ביקש להיכנס, או יותר גרוע, כאשר כבר נכנס פנימה ולפתע הוא מתבקש להשאיר את חבריו ולעזוב את המקום?
רבע מליון אבחונים בשנה!
מנכ"ל משרד החינוך, ד"ר שמעון שושני, אמר עם פתיחת שנת הלימודים הנוכחית: "לא צפינו את הגידול העצום במספר לקויי הלמידה. אם יימשך התהליך הנוכחי, בתוך חמש שנים 70% ממערכת החינוך תהיה חינוך מיוחד. ("קו לחינוך", 1.9.11). במילים אחרות: בתי הספר הממלכתיים לא מצליחים לטפל בעצמם בתלמידים. כרבע מליון תלמידים נשלחים לאבחונים מדי שנה. בתי הספר תלויים בצבא אדיר של יועצות, פסיכולוגים, מורות סייעות, מורות מתקנות, מעצבי התנהגות, קלינאיות תקשורת, עובדות רווחה, קצינות ביקור סדיר, מאבחנות פסיכודידקטיות, נוירולוגים, פסיכיאטרים ותרופות, תרופות, תרופות.
כל מערכת נבונה הייתה מחפשת את הטעות. אולם תקציב החינוך השנתי כבר "מונח בכיס", כיון שהוא מגיע ממילא מכספי משלם המיסים. דווקא מסיבה זו על הציבור להתעורר ולדרוש חקירה והפקת לקחים.
קרוב לשלושה טון כדורי ריטלין או קונצרטה בשנה!
אם ננתח את השינוי, שקרה במערכת החינוך, נגלה שכמות האבחונים, התוויות, ההגדרות והתרופות שניתנות לילדינו עלתה למימדים מבהילים. הנחת היסוד שהובילה לאסון הזה היא: "הילד לא מתאים". כדי למצוא את "הבעיה" הוא נשלח לאבחונים וחוזר כמעט תמיד עם תוויות ועם תרופות.
ההנחה היחידה שיכולה לחלץ אותנו מהאסון היא: "שיטת החינוך הקיימת לא בנויה להתחשב בשונות האישית ובקצב ההתפתחות האישי השונה בין תלמידים". כיון שכך, קרוב לחצי טון של החומר הפעיל שבריטלין (כשלושה טון, אם נשקול את הכדורים בשלמותם), סם מסוכן בפקודת הסמים המסוכנים, נרשם מדי שנה לתלמידים בעידוד חברות התרופות ושליחיהן במערכת הבריאות. הגיע הזמן להפסיק את הטירוף הזה! הגיע הזמן לאבחן את שיטת החינוך הממלכתי, ואת התכניות להכשרת מורים ופסיכולוגים חינוכיים, שמבוססות גם הן על מחקרים שתעשיית התרופות בישלה בשלושים השנים האחרונות. הגיע הזמן להפנות גב לרשימת הליקויים, ההגדרות, ההפרעות וההשמצות שהגו הפסיכיאטרים, ושמדביקים אותן היום כמעט לכל ילד. הביטו וראו לאן כל זה הוביל אותנו!
פתרונות לימודיים טובים יותר
בתי הספר צריכים לדעת להתאים את חומרי הלימוד להתקדמותו האישית ולרמתו העכשווית של כל תלמיד, כמו לדוגמא לעבוד לבד בעזרת חוברת עבודה או תכנת מחשב מתאימה.
הם צריכים לעודד יותר למידה אישית בקצב אישי (אין מורה אחד. כל אחד מורה לעצמו, ומחויב להיבחן על החומר). תלמידים שעברו את המבחן יכולים לבחון תלמידים שטרם עברו. אין גבול לאפשרויות השיפור! יש לתגמל בתי ספר שלא שולחים תלמידים לאבחונים, ושמתנגדים להוראה תחת השפעת ריטלין, כיון שזו ההוכחה שיש להם פיתרונות לימודיים טובים יותר.
בתי ספר עצמאיים ? תחרות בריאה לחינוך הממלכתי
יש לעודד הקמת בתי ספר עצמאיים כדי ליצור תחרות וחדשנות חינוכית מקורית. שר החינוך מתקן תקנות שמערימות קשיים על הקמת בתי ספר עצמאיים, ואף תקנות שמונעות הזרמת תקציבים לבתי ספר עצמאיים. זאת למרות שהורי התלמידים אמורים להיות זכאים כמו כל אזרח, לפחות לסבסוד המינימלי שמשרד החינוך אמור להעביר על פי חוק חינוך חובה. בדרך זו שומר השר על המונופול של החינוך הממלכתי. בתירוץ של למנוע "חינוך לעשירים" המערכת מספקת "בינוניות לכול". אין שום תחרות חינוכית, ולכן אין תמריץ למערכת לשפר את עצמה. הקריאה לצדק חברתי קוראת לפיזור מונופולים ? יש לטפל גם במונופול הענק והנכשל הזה של מערכת החינוך הממלכתית.
כיון שלא מאפשרים לציבור להקים אלטרנטיבה הוא אינו יודע שאלטרנטיבה היא אפשרית. הוא נוטה להאמין שלבעיות אלה אין פיתרון ומשלים איתן.
הכותב, אילן סלומון, הינו רוקח בוגר האוניברסיטה העברית.
