ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה בראשית תשעג 

ערש"ק פרשת בראשית תשע"ג

ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה.

מהות חיותו של האדם הינה היותו נפש חיה.הקב"ה בבוראו את האדם אומרת התורה  ויפח באפיו נשמת חיים,נשמת החיים שנפח הקב"ה באדם היא המאפשרת היותו אדם, היותו נפש חיה.נשמת חיים זו היא המהווה את חיותו של האדם.

הקב"ה נופח באדם נשמה אשר ענינה, מהות קיומה הינו נפש.חיות האדם תלויה בהיותו נפש, היותו ממשיך ומקיים את נשמת החיים אשר נופחה בו.נשמה זו הינה חלק אלוה ממעל.אומר הזהר "מאן דנפח מתוכו נפח" מי שנופח, הנפיחה באה מתוכו, מתוך הנופח.בהיות הקב"ה נופח אזי האדם מקבל בנפיחה זו חלק אלוה ממעל.היינו האדם יש בו חלק מבוראו, הקב"ה, חלק זה הינו הנשמה אשר נופחה בו.

כדברינו.האדם, לצורך המשך חיות קיומו, נצרך להמשיך להחיות ולקיים את אותה נשמת חיים.קיום זה ענינו, עשיית מעשים, הנהגות ומילוי צורכי הנשמה כמהותה הרוחנית.הגוף תפקידו היות עובד הנשמה.עשיית מעשים והנהגות התואמות מהות נשמתית זו.

ר' נחמן מכנה הנשמה כבן מלך והגוף כבן עבד.בן המלך ענינו לעבוד לשרת ולמלאות צרכי בן המלך.הנהגה זו מאפשרת קיום הנשמה, קיומו של האדם.בהתהפך מצב זה, בהיות בן המלך משרת בן העבד, זוהי גזירת המיתה.מציאות זו איננה מאפשרת קיום וחיות האדם.קיום וחיות הנשמה, חלק אלוה ממעל, בן המלך אשר אינו יכול להיות משרת של בן העבד.

הצורך הנשמתי הינו עץ הדעת טוב ורע.

צורך הנשמה, בהיותה בגוף,הינה הבאת הקדושה הנשמתית לגוף הפיסי.חיבור של הקדושה, הנשמה לעשייה.הטוב והרע.לא רק הלימוד אלא הבאתו אל המעשים.קידוש המעשה הינו תפקידו של האדם בחייו.קידוש זה יכול להעשות רק  ע"י החיבור בין הנשמה, נשמת חיים אשר נפחת בי, אל הגוף והפיכתו לנפש חיה.נפש ממללא.כאשר אין קישור ישיר בין הרוח אל הגוף, גם בהיות הרוח במעלה גבוהה עד מאוד, לא תוכל להישאר במדרגתה.נשמה זו תלך ותדעך שכן אין מקום להכילה.אין קיום לנשמה ללא גוף וכמובן לא לגוף ללא נשמה.שניהם צריכים להיות ברמת קדושה זהה, רמת קדושה אשר נובעת מהיות הנשמה חלק אלוה ממעל, שכן משם מקורה הוויתה. עץ הדעת טוב ורע, מהותו הינה טובה והינה רעה אך הכל מאיתו יתברך.דברי התורה ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע.היינו שני העצים מהווים מהות וסוד הקיום.ידיעת טוב ורע היא שתביא לידי החיים, לידי החיות.בשל חטאו של האדם הראשון, באוכלו מעץ הדעת טוב ורע, הרי הוא מגורש מגן עדן. ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן-ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם.הקב"ה מגרש האדם מגן עדן, מחשש  פן-ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם.היינו ידיעתו תביאהו להכרה שאכילה מעץ החיים משמעותה עבורו וחי לעלם.הקב"ה מגרשו ושולחו לעבוד ולדעת בין טוב לרע.

ובחרת בחיים- בטוב

שבת שלום

דויד לקס _אמת