אסתטיקה והחוש השישי
אסתטיקה הנה מלה עמומה, חסרת הגדרה חד משמעית אחת. הגדרות מתהוות כתוצאה מניסיון אנושי כלשהו. עם זאת, החשיבה הרציונאלית המבוססת ניסוי מתגלה כמדע בעייתי על כן נוצר המחקר האיכותני.
למעשה החשיבה היצירתית מעמידה את המדע ואת כל הנילווה אליה בעמדה חדשה. מסתבר שיש שאלות רבות שהמדע אינו יכול לתת להן תשובות.
למעשה, החינוך האסתטי המכוון להעשרה והפעלת מנגנוני החשיבה, התגלית והיצירה, נחשב ככלי לטיפוח הכשרים הרוחניים.
ההתנסות האסתטית היא סוג של ידיעה סמויה, מעורפלת, שלא ניתן למודדה, למרות היותה נטולת מרכיבים ברורים הניתנים לתיאור מדויק, היא מהווה גורם מהותי וחשוב להפעלת מנגנוני החשיבה והיצירה.
חינוך אסתטי מיועד לפיתוח יכולת קליטת נתונים חושיים מורכבים, פיתוח יכולת שיפוט אומנותי והרחבת מעגל ההעדפות האסתטיות.
המלה תענוג היא מלה נדירה בספרות הדנה בחינוך האסתטי ובחינוך בכלל. ואף על פי כן, הרי זוהי מטרתה המובהקת של החינוך האסתטי. המתחנך אמור להנות במהלך הלימוד ולרכוש כושר להנאה בעתיד, ממושאים המכונים אסתטיים.
הידיעה והחוויה האסתטית מיוחדים בהיותם לא חברתיים, לא מוסריים ואפילו אנטי מוסריים. מה שהוא אסתטי אמור להיות בדרגות שונות, בלתי תועלתני, נטול מעורבות בחיים, חסר מחויבות מוסרית או אינטלקטואלית.
התחום האסתטי הוא רק משחק. אפשר שהוא המשחק החשוב ביותר בעולם, העולה על כל תחום אחר שאיננו משחק.
רגישות אסתטית מפלסת דרך ליצירת רגישות מוסרית, רגישות הנוצרת על ידי חשיפה לחוויות עזות וסלקטיוויות שרק אומנות מסוגלת לייצר.
חינוך אסתטי מעצב אדם שלם, מעמיק את ההבנה האנושית ומעורר תודעה של אחווה אנושית. חינוך אסתטי מכפר על חסרונותיו של החינוך הטכני, המקצועי והספציפי, מרחיב את קשת הרגישויות הנפשיות ומפתח את היכולת לאמפטיה.
מתבטא ביכולת ועניין בקליטת נתונים חושיים מורכבים. מפתח אהבה לאומנות. אמור לפתח דרך לרגישות מוסרית, על ידי פיתוח האופי.
החינוך האסתטי מעניק את החוויה הבלתי תועלתנית, את הרשות לחוות תחושות סובייקטיביות, עם מגע אנושי שמאפשר לחיות בצורה נינוחה יותר את הניכור והקושי שמכיל העולם המתועש, החומרני, התועלתני האובייקטיבי. הוא מעצב אדם בעל קשת רגישויות נפשיות. הוא כלי להעמדת משקל נגד החינוך השגרתי, המתבסס על חשיבה לוגית, אנליטית, מתכנסת, אובייקטיבית ובלתי אישית.
התפיסה האסתטית הינה:
• הסתכלות בתמונות, צלילים, פסלים, ועוד. ההסתכלות מבודדת אותן מיתר המרכיבים המצויים בשדה זה, לשם התבוננות מרוכזת.
• התבוננות זו בחלקה מודעת ובחלקה לא. יש בה מן הריגושי והקוגניטיבי כאחד.
• האובייקט להתבוננות אסתטית נתפס כתבנית או מבנה, העשוי מחלקים. לחלקים אלו אין משמעות בהיותם מבודדים. הם מובנים רק כחלקי התבנית כולה. האובייקט עצמו הוא בעל משמעות כאשר יש בו תחושת אחידות ושלמות בין חלקיו השונים.
• במשך תהליך ההתבוננות, גוברת המודעות לאובייקט ולרכיביו. נוצר מרחק בין האדם לסביבתו, דבר שיוצר בו ניתוק מסוים מעולמו היומיומי.
• מן האובייקט האסתטי נובע הלךרוח מסוים של רוגע, נועם, סערת רגשות, סלידה, חיוך, תחושת עוצמה וכדי לזכות בו שואף האדם לפגוש באובייקט.
• הלך רוח זה מתעורר לרוב באמצעות אשליה: שכן צליל האבוב אינו נוגה, ההרים אינם מחבקים את העמק – אלא ברוחנו. התמונה, שבה מובל מבטנו למבוך עמוק, אינה אלא פיסת בד דו ממדית. התכנים האסתטיים, המתגלמים בתופעות, הם מה שחושינו בוררים, על פי חושיו וצרכיו המיוחדים של האורגניזם האנושי.
• החוויה האסתטית נעה בין התפעמות ריגושית לבין התבוננות תוך בקרה. בין הפעלת אוצרות ניסיון החיים האישי, לבין הניסיון להבין את המשמעויות, הכלולות באובייקט. כלומר בין האסוציאציות שעולות כתוצאה מהקשר עם האובייקט לבין מה שהאובייקט מנסה להביע כמסר חיצוני, או תוכן מובלע.
• האובייקט האסתטי נתפס על ידי בני אדם שונים באופן שונה: תכניו אינם חד משמעיים בלבד. הם ניתנים לפירוש מגוון, משום שקיימים בו רבדים אחדים של הבעה. בכך קשורה במידה מסוימת העובדה, המתמיהה כשלעצמה, שאדם מעוניין לשוב אל האובייקט הידוע לו ולהתרשם מחדש.
• היא סובייקטיבית
10. התבוננות אסתטית מרחיקה את האדם מהיבטים תועלתניים ומאפשרת לו לקלוט רשמים הנובעים משירים, מקטעי פרוזה, מקטעים מוזיקליים, מציורים וגם ממראות טבע מרשימים.
הסיפוק והרגשת השמחה, שהנם חלק מן החוויה האסתטית האמיתית(גם כשהיא באה לזעזע), נובעים מן השחרור מהעולם המציאותי. שחרור זה נוצר מההתבוננות האסתטית הקולטת ומכילה את האובייקט האסתטי כתופעה בעלת תכונות ייחודיות ואינדיווידואליות.
היכולת האנושית קולטת גירויים חושיים מסויימים, שתכונותיהם העיקריות הן סדר, צורה, איזון, ריתמוס, וקצב. לגירויים אלו אין תפקיד מוגדר מעבר לקיומם. היכולת האנושית מתרגמת את האשליות שהם יוצרים לתכנים הבעתיים כתנועה, התפתחות, מתח, הרמוניה, עצב והתלהבות. היא מפיקה מהם הנאה מרבית ויותר מזה סיפוק עמוק ואושר רוחני עליון- יכולת זו היא אוניברסלית. מדעי החיים מאשרים את הצורך האוניברסלי של האדם לניסיון אסתטי וכן את חשיבות תשומת הלב הממוקדת המהווה עניין מרכזי באסתטיקה.
אחת היכולות שנוצרו תוך כדי פיתוח ההבנה האסתטית הנו הטעם. איש מדע שאינו יודע להסביר את גילויו אינו אלא שרלטן. לעומת זאת, האומן החדשן אינו חייב להיות מסוגל להסביר כיצד הגיע לאותו יסוד ביצירתו, שעשה אותה ליצירה גדולה. תכונות של שיפוט עוברות במהרה אל הקולט המתבונן. המרכיב האינטואיטיבי מתבטא לא רק ביצירת היצירה המעולה, אלא, בהבנתה ובהנאה מיופייה. מרכיב זה, אצל המתרשם, המעריך גאוניות קרוי "טעם". הטעם אינו מודרך על ידי כללים, אלא, הוא מין אינסטינקט של תבונה, הפועל ביתר זריזות וביתר ודאות מכל שיקול דעת אחר.
פיתוח הטעם והחושים מוביל לפיתוח החוש השישי שהינו בעל יכולת לזהות ולנתח דברים במעמקי תודעתו של האדם שרכש לעצמו את הכלים האסתטיים במהלך זמן ממושך.
