בזמן הפציעות הכנתי הכול מבעוד יום. שתי בירות, פיצוחים לרוב, צעיף של ברצלונה, רעשן קטן וכמובן שלבשתי את חולצת המזל שאיתה חוויתי השנה עד עכשיו מאה ששים ושמונה גולים של ברצלונה שלדעתי היא הקבוצה הטובה בעולם. התיישבתי כשעה לפני בעיטת הפתיחה למשחק החשוב ביותר העונה מול קבוצת צלסי מלונדון שהם חבורת בריונים על גבול הפשיעה. עברתי על מחברת הסטטיסטיקות שפורטות כול משחק לאלפי נתונים וניסיתי להיכנס לאווירה הכללית של המשחק שאמורים לצפות בו שתי מיליארד איש בכול רחבי הגלובוס. את אשתי שלחתי לשכנה כדי לצפות "במסטר שף" על מנת לנסות לשדרג את התפריט בביתנו ורק דבר אחד שכחתי לעשות והוא ניתוק הטלפון. המשחק החל עם לחץ מסוים של האורחים מלונדון אך מייד כבר מהדקה הרביעית השתלטו הספרדים על המשחק , התרווחתי בכורסה והתחלתי להרגיש כמו בקונצרט עם תזמורת שמנגנת בהרמוניה ומפיקה ביצועים שלא מהעולם הזה. לפתע בדקה התשיעית הטלפון צלצל וקטע באחת את החוויה השמימית. בתי דיווחה לי בהתרגשות שמירי נכדתי בת השנתיים בלעה אבקת כביסה והיא מודאגת בגלל ששפתה התחתונה התנפחה. היא הוסיפה שלא תוכל להיעזר בבעלה להגיע לרופא היות והוא נסע ליומיים למירוןי, אמרתי לבתי להתקשר לנייד של אימה היות ואני עסוק בדברים הרי גורל. תוך שנייה שכחתי מאבקת הכביסה והתמסרתי כול כולי לקונצרט בניצוחו של מסי. בדקה השלושים ושמונה למשחק אשתי פרצה כרוח הסערה לחדר, נעמדה ביני ובין המסך והכריזה בהיסטריה: "עזוב הכול! נוסעים לירושלים, מירי במיון בביקור חולים ועל שרלה הוטלה המשימה להחזיר את כולם הביתה מהחיידר והגן." תוך כדי הבחנתי בזוית העין שבוסקט הכניס גול והעלה אותנו ליתרון של אחד אפס על האפסים האנגליים. השאגה ששחררתי שכנעה את אשתי שאין לה עם מי לדבר והיא בצעה נסיגה שקטה. סגרתי את הדלת ושמתי אוזניות לשמוע טוב יותר היות ואשתי השאירה קו פתוח עם בתנו וקולה הרם התערבב בקולו של השדר הספרדי. בדקה הארבעים ואחת, השופט הרחיק את אחד השחקנים האנגליים והשאיר אותם עם עשרה חוליגנים. עוד לא התאוששתי מההרחקה אשתי פרצה שוב לחדר עם הידיעה שבזמן שבתנו הייתה במיון, פרצו לביתה וגנבו את כול התכשיטים. ממש לא עניין אותי הפריצה מכיוון שבדיוק באותה דקה פרץ אינייסטה מאגף שמאל והשחיל להם את הגול השני.נוצר מצב שמצד אחד אנחנו מובילים שתיים אפס ומצד שני ראיתי את אשתי מחפשת את הכתובה. ואז לפתע משום מקום קרה אסון מחריד כאשר בזמן הפציעות של המחצית הראשונה אחד מהנבזים הצליח בדרך לא דרך להכניע את ברצלונה קבוצתי ולרדת להפסקה עם יתרון. הייתי באמצע בדיקת לחץ דם כאשר אשתי נכנסה פעם נוספת עם ידיעה שנפתולי בן השש נעדר ובתי לא מצליחה לאתר אותו למרות מאמציה. שרהלה הבכורה ונחמן נשלחו בראש משלחת החיפוש. לפתע הבחנתי אצל אשתי בסימני מצוקה אמיתיים ואיבוד עשתונות כללי, אך באותו רגע חשבתי שאני הוא זה שנימצא במצוקה אמיתית ומה שיכול להחזיר לי את הדופק זה גול אחד קטן אפילו מפנדל. ואז בדקה הארבעים ושמונה, בדיוק כפי שרציתי נפסק פנדל לטובת ברצלונה ומסי ניגש לבעוט. ביום כזה כשהכול הולך הפוך, גם הדביל הזה שמרוויח עשר מליון יורו לעונה לא הצליח לכבוש. ( נתן הנכד הצדיק שלי היה מצליח יותר). בינתיים אשתי צלצלה לטובה רופאת המשפחה כדי לברר את מידת הנזק שעלול להיגרם מאבקת הכביסה. לאחר מכן שמעתי שיחה עם המכון הטוקסלוגי שבבית החולים רמ"בם בחיפה. זוגתי נרגעה כמעה אך המשיכה לחפור באינטרנט ואילו אצלי לחץ הדם השתולל וזה לא בגלל אבקת הכביסה. מהדקה החמישים המשחק הפך למרדף של חתול ועכבר כאשר האנגלים הסתגרו ועשו בונקר. אשתי שפחדה להפריע לי פעם נוספת הכניסה פתק מתחת הדלת עם הידיעה שצוות החיפוש מצאו את נפתולי משוטט בחנות "הכול בדולר". תוך כדי יודלה ששיחק עם הגז קיבל זפטה רצינית מנחמן מה שגרם לו לחתך בפה ולדימום רב. הזמן הלך ואזל כבר דקה שבעים וחמש ועוד לא כבשנו. בדקה השמונים של המשחק בתי שבינתיים גמרה להניק את אודל התינוקת במיון, שוחררה עם מירי ולמזלה לא התממשו חששותיה שתיעצר ותחקר על ידי העובדת הסוציאלית מאחר שרק לפני שבועיים הייתה שם כאשר תפרו למירי את המצח. בדקה התשעים ניסיון נוסף שלברצלונה נכשל ובערך באותה דקה הגיעה בתי הביתה, עשתה ספירת מלאי והחלה את ההכנות להאכיל את ההמון המורעב. במהלך נטילת הידיים לפני הסעודה בתי הבחינה בתכשיטים שבצבצו מכיסיו של ארהלה. מסתבר שהילדים האחרים בחיידר לא התלהבו במיוחד מהצעצועים החדשים ולכן החליט להחזירם. דקה לאחר מכן גם יודלה קיבל זפטה מנחמן בגלל שניסה להכניס את תקע המגהץ לחשמל. ואז ורק אז בתום זמן הפציעות קיבלתי הארה והבנתי שאני צריך להעריץ את בתי הווינרית ולא את הלוזרים של ברצלונה.
גבי רמני
