כאשר בן או בת הזוג מסרב ללכת לטיפול 

משך השנים ראיתי יותר מידי גרושין ופרידות. אני תמיד סקרנית מה עוזר לזוגות להישאר יחד למרות הקשיים, הפיתולים והתסכולים במערכת היחסים.

תרחיש חוזר בו אחד מבני הזוג מזהה קשיים במערכת היחסים  ורוצה לפנות לטיפול זוגי, בעוד האחר מסרב לקחת חלק בטיפול כזה. מה קורה ומה אתה יכול לעשות בקשר לכך?

חשוב להזכיר כי בן זוג המסרב ללכת לטיפול אין זה אומר שאינו רוצה לשנות דברים במערכת הזוגית, אלא שיש לו קושי לקחת חלק בטיפול. להתנגדות של בן הזוג לטיפול יכולות להיות מספר סיבות:

• חשש מפני הרס מערכת היחסים ופירוק הזוגיות: כאשר אחד מבני הזוג להוט לפנות לטיפול זוגי, הפרשנות עלולה להיות סימן לכך שמערכת היחסים בסכנה. התנגדות לטיפול,  היא הגנה מפני חרדה והכחשה של הקשיים הזוגיים.  השלב הראשון בטרם פונים לטיפול זוגי הוא ההכרה שיש קושי בזוגיות, ללא הסכמה כזו יש קושי בטיפול והתועלת מוטלת בספק.
• פחד. הפחד מפני שינוי. מיתוסים רבים נקשרו לטיפול, אחד מהם שהאדם עובר שינוי מהותי וחלילה יהפוך ל"אדם אחר", פוחדים שהמטפל עלול להשפיע על אחד מבני הזוג או על שניהם להיפרד, פחד מפני תלות במטפל, השפעת המטפל על אחד מבני הזוג כדי לפגוע באחר ועוד.
• חשש מהאשמה: בן הזוג עשוי לחוש מאויים מהאפשרות שהוא יואשם בכך שהוא זה הגורם לקשיים ולקונפליקטים במערכת היחסים. הוא מדמיין את המפגש הטיפולי ככזה שבו בן הזוג ישכנע את המטפל לנקוט בעמדה חד צדדית ויהיה מוטה לטובת בן הזוג המתלונן. מתקשה לתת אמון באובייקטיביות של המטפל.
• חשש מחוסר יכולת לבטא עצמו: אפשרות נוספת היא שבן הזוג מרגיש פחות מוכשר ממך בהצגת עמדותיו. אחרי הכל, בן הזוג המבקש לפנות לטיפול מונע על ידי כאב וכעס מסוג כזה או אחר. יתרה מכך, ישנם אנשים החוששים שלא ידעו לתקשר את הקושי והכאב שלהם ולדבר את הכאב האמיתי. כמו כן, בטיפול עולים "פצעי ילדות" שמשך שנים הודחקו והם עלולים לצוף בתהליך הטיפולי. שוב, סרוב ללכת לטיפול הוא דרך להפחית את החרדה, לפחות לטווח קצר.
• בושה וחוסר יכולת לבטוח באנשי טיפול: ישנם החוששים מלתת לגורמים חיצוניים להתערב בבעיות הזוגיות. רואים פניה לטיפול כאוזלת יד ובושה להודות בפני אדם זר שהם אינם שבעי רצון בזוגיות, שאינם מאושרים, שיש קשיים. בושה מפני חשיפתפרטים אינטימיים, אישיים  ומביכים ולהרגיש חשופים ופגיעים.

אם אתה מזהה עצמך במצב זה, רצוי לבחון את העמדה הרגשית שלך במערכת היחסים. האם מערכת היחסים מאופיינת בחוסר כבוד, שיפוטיות והאשמה.

הבעיה בהאשמה שהיא משמשת לשליטה באחר, משמרת סוג של איזון בו האחד מקרבן והאחר קורבן ומקופח. אם בן הזוג שלך הוא זה המאשים ושופט, ומסרב להצטרף לטיפול, ייתכן והוא מרגיש חוסר תקווה לגבי האפשרות לשינוי. אפשרות נוספת שהוא פגיע מידי מכדי לוותר על תפקיד המאשים ומתקשה להתמודד עם תרומתו לקשיים במערכת היחסים.

לחמלה כח מרפא. פתרון לקושי כזה הוא שימוש בחמלה. לא תמיד קל לנו למצוא בתוכנו חמלה בעיקר כשמדובר בעיצומו של כאב, תסכול וכעס, שהם תוצרים של אכזבה מקשר. חשוב לתת מקום לחששות ולפחדים, לנסות להרגיע ואף להציע שיחה עם המטפל, צפיה באינטרנט או בתוכניות טלויזיה העוסקות בטיפול זוגי וכו'.

פעמים רבות, יש בכוחה של חמלה לצמצם את התנגדות להליכה משותפת לטיפול. שיתוף פעולה,עשוי להעניק תחושה שבפעם הראשונה, מזה זמן רב, בן/בת הזוג מקשיב, שומע ומרגיש. לחלופין, בן הזוג עשוי לחשוב מחדש לגבי התנגדותו, כאשר לא ממהרים לשפוט ולבקר אותו. אחרי הכל, הוא יודע היטב מה אינך אוהב בהתנהגותו. במידה ויזהה שאינך מנסה לזכות ב"נקודות", אלא באמת איכפת לך ממנו/ממנה, יכולה להתפתח הסכמה לקראת הליכה לטיפול זוגי.

ההבנה שיש בכוחנו לשנות, היא חשובה. הבנת והכרת הדינמיקה שהוצגה כאן עשויה לשמש מסגרת לעיצוב מחדש של גישתך ביחס להתנגדות בן/בת הזוג לטיפול. כאשר מסוגלים להקשיב באופן מכיל ואמפטי לחששות בן הזוג מפני טיפול, גם התהליך הטיפולי יהיה מושפע מכך. בשיחות בהן נימת הדיבור רכה יותר, פחות מאשימה ושופטת, מתוך הבנה לחששות ולקשיים ? לפעולה זו יש פוטנציאל מרפא, בונה אמון ותחילת תהליך שינוי, עוד בטרם החל הטיפול.

בכל מקרה, יש להזמין את בן הזוג להצטרף למפגש עם המטפל. ההזמנה צריכה להיות כנה, אמיתית, ללא איום ואולטימטום. הפניה לטיפול וההזמנה להצטרפות משקפת רצון לשינוי ונסיון לתיקון היחסים.

לסיכום, ללכת לבד לטיפול עדיין יכול להיות מועיל. במידה ולמרות הכל, בן/בת הזוג שלך מסרבים ללכת לטיפול זוגי, כדאי ואף רצוי לפנות לבד לטיפול. ישנה עבודה רבה ומועילה שניתן להשיג בהבנה כיצד אתה מתנהל בתוך מערכת היחסים, להתחזק, להתעודד, להיות בטוחים יותר ברצון לשינוי ובהעלאת המוטיבציה להביא גם את בן הזוג להצטרף. להליכה של אחד מבני הזוג לטיפול יש  השפעה על המערכת הזוגית. כמו אדוות הנוצרות על ידי אבן הנזרקת למים, האנרגיות החיוביות שמביאים הביתה עשויות להיות מועילות לשני בני הזוג, עם או בלי השתתפות בן הזוג. 

כמו כן, ניתן להציע לבן הזוג להצטרף לפגישה אחת או יותר ולאפשר לו להחליט לאחר מכן לבחור.