הפור נפל, ההודעה נמסרה, הברברת הפוליטית מתחילה.
אם ניקח ברצינות, את הצהרות הסרק של המנהיגות הפוליטית וחישוביהם למנדטים – נגיע ל-150 ח"כים.
מה שברור, כנראה, גוש הימין – שוב יוביל את המדינה בשנים הקרובות.
"משיחי שקר", פוליטיים יצוצו, כמו לפני כל הבחירות.
החגיגה הגדולה - לעיתונאים, סוקרים, דוברים, פנלים בטלויזיה.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
"הבחירות מוכרעות ע"י גברים ונשים בעיקר משום שרוב האנשים מצביעים כנגד מישהו, יותר מאשר בעד מישהו. (פרנקלין פ.אדמס)
תקופה קשה מצפה לנו– הפוליטיקאים הישנים והשחוקים לצד החדשים הרעננים, יטמטמו לנו את השכל, עם הצהרות של יחצנים ודוברים שהם לבד לא מאמינים בהן.
הנה לדוגמא, הצהרות ראשונות, מיום ההכרזה על הבחירות.
שאול מופז (קדימה) – אני האלטרנטיבה היחידה לנתניהו. אני אחליף אותו. יש להחליף את הממשלה הרעה הזו. נו באמת – שאול מופז וקדימה, מצחיק – 6 מנדטים בסקר האחרון.
שלי יחימוביץ– אנחנו המפלגה הגדולה השניה בישראל. אנחנו – נשתווה לליכוד – הסקר האחרון בקושי 17 מנדטים.
ציפי את רמון– אנחנו המרכז החדש.
יאיר לפיד– צריך לשנות את שיטת הממשל ואת הממשלה. הבחירות – הוכחה לכישלון. זהו – רק כישלון.
אריה דרעי– אם אני אהיה יו"ר ש"ס, אוכל לקשר/לגשר,למתן, בין הקצוות, רק בתנאי, שהרב עובדיה יחליט.
בנימין נתניהו– מנהיג גוש הימין, ישמיעו את הסיסמאות הישנות ששירתו אותו בעבר. ביטחון – יש! כלכלה יציבה – יש. השקעות בחינוך ובתשתיות – יש, אז תנו לנו מנדט לקדנציה נוספת.
בכל מערכת הבחירות– מחפשים כוכבים חדשים או מעין "מושיע פוליטי" – שישנה את המפה המקומית ויפרח תקווה לעתיד. אז מי יהיה הפעם?
יאיר לפיד– צעיר נחמד (עם שיער שיבה עוד לפני סיום הבחירות), הצהרות נחמדות, חסר ניסיון לחלוטין בכל התחומים, שיאסוף סביבו מספר מועמדים שעצם הליכתם עם לפיד, מורידה אוטומטית מערכם הסגולי, בשל הסכמתם לתקנון מפלגה טוטליטרי. בסקר האחרון 17 מנדטים וזה לא ריאלי וקצת מוגזם.
התקנון הסטליניסטי– של מפלגת לפיד צריך להבריח כל מועמד רציני, כי מי שמסכים לתקנון זה על המפלגה, בו היו"ר שמינה עצמו משריין את בחירתו ל-15 שנה הבאות – הוא לא מועמד רציני אלא בובה.
הסיכויים של לפיד למפלגה– עם מספר מנדטים דו-ספרתי, לדעתי לא ריאלית והיא תוצאה רגעית ראשונית של התלהבות שמלווה כל מפלגה חדשה.
אהוד אולמרט– במידה ויחליט לשוב לפוליטיקה, יעשה את שגיאת חיו – ולמרות שמשפטית יבשה יש לו אפשרות כזאת, מבחינה מוסרית, חברתית הציבור לא יתן לו את המנדט פעם נוספת - ראה הסקר האחרון.
אסור לשכוח– אמנם אולמרט זוכה חלקית מהמשפט המתוקשר שלו – אבל הקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי, על התנהלותו האישית, קשריו עם טלנסקי, מעטפות הכסף שכן קיבל ממנו, הנסיעות והכספים מגורמים משולשים על אותה נסיעה – לא יעברו בשקט ובהסכמה.
מבחינה מדינית– אולמרט ולבני ניהלו דיונים עם אבו-מאזן 3.5 שנים, הבטיחו לו הסדר "חלומי", אבל אבו-מאזן סירב, ולא יקבל הצעה דומה בעתיד.
אז מה יש להתלהב– מאולמרט, לבני או רמון?
קדימה על הפנים, לבני מקרטעת בחוץ, מופז מגמגם מבפנים ואולמרט – מסובך עדיין במשפט הולילנד. אז איזה סיכוי יש למפלגה כזאת בבחירות.
שלי יחימוביץ– חזקה את מפלגת העבודה, לא בגלל אישיותה ומנהיגותה, אלא בזכות הנוטשים שחוזרים לספינה, מקדימה, ממרץ, מהגמלאים וחלקם מהמקורות.
האג'נדה הכלכלית של יחימוביץ, היא תכנית נוסח אירופה המזרחית שלאחרי התמוטטות ברית המועצות, לאמור: הלהבות חברתית כלכלית, של חלוקת המשאבים בצורה יותר הוגנת, "צדק חברתי" – נוסח סוציאליזם חברתי סוציאלי – שכשל בכל העולם שניסה לאמץ אותו.
האג'נדה של "סוציאל דמוקרטי"– בו מנפנפת יחימוביץ היא מתכון לכישלון של הכלכלה, כפי שניסו באירופה בכמה מדינות – וגם אלה שלא ניסו אבל לא ניהלו "כלכלה חכמה", הביאו את ספרד, איטליה, יוון, אירלנד, פורטוגל – לעברי פי פחת – ולא לשכוח מדובר במדינות חזקות וגדולות יותר מישראל.
ועל כל אלה יש להוסיף – אין לגברת שום ניסיון, בשום תחום, ולא לחלום – יחימוביץ לא תהיה גולדה מאיר, לא תאצ'ר ולא אינדירא גנדי.
ולסיכום: אומר זאת כך יונית– הולכת להיות תקופה מעניינת וטובה, לעיתונאים, פרשנים, סורקים, יח"צנים, שידורי טלויזיה, ראיונות בלי סוף, ברברת שגרתית שחוזרת על עצמה, כוכבים חדשים – שמציעים הצעות להצלת האומה, הכלכלה ופתרון מתוחכם להסדר עם הפלסטינאים. נשמע שוב ושוב, קלישאות נוסח הסדר מדיני, אופק מדיני, צריך להניע את המהלך, מדינה דו-לאומית, וכמובן משמיצי ישראל ומסיתים נגדה ירימו ראש בארץ ובעולם.
התוצאה הסופית– הוצאה של מיליונים בבחירות והסיום צילום המצב הנוכחי עם שינויים קוסמטיים, בנבחרים ובמפלגות.
הערות והרהורים בענייני דיומא ופוליטיקה:
1. שלא תהיה אי הבנה – שינוי שיטת הממשל ו/או שינוי שיטת הבחירות ו/או הגדלת אחוז החסימה ל-5-4%, ו/או השיטה הנשיאותית, ו/או מעבר ל-3-4 מפלגות גדולות –הוא עניין ראוי ורצוי, אך לא מציאותי בחברה הישראלית.
2. כל השיטות הנ"ל, לא מתאימות לחברה היהודית היושבת בציון. הבדיחה שאומרת שמקום שיש בו שני יהודים, יש שלושה בתי כנסת, נכונה גם לפוליטיקה.
3. לא נצליח להפוך את החרדים/דתיים לחילוניים ולהיפך. לא נצליח לאחד את כל החילוניים ולא את כל הפלגים הדתיים. לא נצליח להקים מנהיג אחד או שניים שיהיו מקובלים על כל הציבורים.
התוצאה– חוליי הקואליציה ימשיכו לרדוף אותנו.
4. לעדכן את הציבור– הפרסומים שהממשלה מתנהלת ללא תקציב - לא נכונים.אין תקציב לשנת 2013, לכן תקציב 2012 בעינו עומד עד לתקציב החדש.
5. נביאי השקר החדשים, שיצוצו לקראת הבחירות, ייעלמו לאחריהן, כפי שקרה בעבר, לליפקין-שחק, יצחק מרדכי, רוני מילוא – מפלגת מרכז שקמה, נפלה ונעלמה.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
