חור שחור 

חור שחור ?.
גרסה 3
ראובן חורש מעוז חיים
הקדמה
דוגמא מס 1
במהלך השנים כמבקר באתרי עתיקות בבית שאן  ובמקומות אחרים ושיחות עם החופרים במקום שמעתי לא אחת  -את תיאורי הממצאים ,לרוב נלווה  להסבר משפט מהסוג הנ"ל:''המבנים שממעל הם מבנים מהתקופה הערבית אותם נאלצנו להסיר לפני התקדמות החפירה" .
דוגמא מס 2
לאחרונה השתתפתי בסיור באום אל פחם.לאחר שמדריך הסיור המקומי תיאר את תולדות עיר זו שגילה
 כ 800 שנה (למי ששכח) הוא הסתפק בתולדות העיר בערך מאמצע המאה ה 19 והתמקד בתיאור ה'נקבה'  ומאורותיה (כלומר  כ70 שנה) .
לשאלתי : מה ידוע לנו מהמחקר על תולדות עיר עתיקה זו - ניתנה תשובה סתמית.
שתי דוגמאות אלו באות להמחיש את מיעוט הידוע לנו על התקופה הערבית מאז הכיבוש המוסלמי  באמצע המאה השביעית לספירה  ועד למאה העשרים כ 1300 שנה (תקופה שאורכה וחשיבותה גדולים להבנת מציאות ימינו ).
מאחר ובבית שאן אנו עוסקים אני יוצא מההנחה כי הדוגמאות שניתנו  תקיפות גם כאן.
אין כוונת הדברים לפתח את רעיון 'ההשכחה ' אשר התנועה הציונית לגווניה חשודה בו .לא פחות מהצד הפלסטיני.
(אם זו הייתה כוונתי לא הייתי משתמש בדוגמא מס 2 .)
 בעוד שלא ימצא ישוב יהודי שאין לגביו רישום 'תולדות ' כזה או אחר .
בענף 'תולדות הישוב ' יש לו חלק וסיפורו כתוב .
המעיין בפרסומי עמותת 'זוכרות' ובקישורי שמות הכפרים  הערביים בגוגל לא ימצא חומר עתיק רב וזאת על אף שהידע המצוי שם הוא  ממקור  ונרטיב ערבי פלשתיני.
דוגמא מס 3 (התיאטרון והשופל).
בתחילת שנות ה60 של המאה הקודמת נערכה עונת החפירות הראשונה בתיאטרון בית שאן ע"י אגף העתיקות (באותם ימים)בראשות פרופ' שמעון אפלבוים מאחר והוא התעניין בתולדות התיאטרון  והתקופה הרומאית ולא בתולדות  מקום החפירה הוא ביקש אישור( וקיבל)מנותני רישיון החפירה לסלק ממצאים 'לא רלונטיים'.
ואכן בביקורי הראשון בחפירה כחודש לאחר תחילתה מצאתי שם שופל אשר מנקה את תחולת מרכז החפירה. לימים -עם חפירת המוסלמים את אורוות שלמה וקולות הזעקה שהשמיעה קהילת חוקרי ירושלים  לא יכולתי להימנע מההשוואה המתבקשת ואם מתקיים בירושלים פרוייקט ניפוי העפר של אורוות שלמה-שמעתי כי פרוייקט זהה התקיים בניפוי העפר של תיאטרון בית שאן (למי ידועים פרטים נוספים? היכן הפרסום - מי החוקר ?).
כלומר: אובייקטיבית  יש בעיה .
וזאת למרות שישנם מקורות רבים המתארים את כפרי הגליל   הערביים כבר בתקופת בית שני כישובים יהודים.  והמשך בכתבי נוסעי ימי הביניים לדורותיהם . והדברים נכונים גם לגבי בית שאן לדורותיה.
בדברים להלן אשתדל לסקור את הידוע לנו ואת מקורות הידע לגבי התקופה הערבית ואשתדל להימנע  מחלוקות  משנה של תקופה ארוכה זו וזאת על מנת שלא לייגע את הקורא .
לצורך תיאור זה שהוא מטבע הדברים תיאור רגיש פוליטית אשתדל להימנע ממקורות בעלי זיקה כזו.
לדוגמא: רשמים של עסקנים ציוניים  ,תיקי כפרים שהוכנו ע"י אנשי הש"י  ואחרים. מקור חשוב נוסף לתיאור תולדות ההגירה הערבית לארץ ישראל המתאר את צמידות ההגירה הערבית לגלי העלייה השונים מאז סוף המאה ה19   וגם בו לא אשתמש.
טענתי: תקופה זו מהווה חור שחור בתולדות ארץ ישראל ובתולדות בית שאן וסביבתה  נכונה לפחות ברמת מספר הפרסומים  ומספר המתעניינים  בתקופה ארוכה זו מקרב אנשי המחקר.ואם אצליח בצניעותי הרבה לתרום מעט לריכוז המידע  הרי שנמצאתי תורם מעט.
למען הבהרה אפשר להוסיף כי  בבואנו לסיור באתר (גן לאומי בית שאן).המוצגים המוגשים למבקר הם פרי השחזור ולא פרי המחקר ועל המשחזר מוטלת האחריות לנאמנות לדוח החפירה . וכידוע יש כאן מרווח גדול של 'חופש ההצגה'..או במילים  אחרות . אותו' חופש ההצגה 'הוא הקובע את ספור ההיסטוריה(הנרטיב) וכאן אולי טמון 'החור השחור'.

התפתחות המושג 'ערבי'  האם מדובר במונח נרדף למוסלימי ?
דוגמא : המושג מופיע כבר בתנ"ך למשל בספר איוב ,
 אימו של הורדוס(קיפרוס) .שהייתה אדומית  מסופר שהייתה ממוצא ערבי.
אחותו שלום אחד מבעליה –קוסטובר היה נבטי ולעיתים נחשב –ערבי.
כלומר למעלה מ 600 שנה טרם הופעת האיסלם.

כמקורות משניים חשובים אשר מאפשרים למצוא בהם את מיטב המקורות אפשר לראות : ראשית בעבודתיו של הגיאוגרף דב ניר כפי שבאים לידי ביטוי בשני מהדורות ספרו 'עמק בית שאן'.עיון בספר זה יכול לעזור בגישה למקורות האוטנטיים 
זיכרונות אישיים של ראשוני ההתיישבות בעמק בית שאן.
מעטים הזכרונות אשר מפורטת בהם בית שאן הערבית אך בולט בהם ספר זיכרונותיו של מוסא גולדנברג איש בית אלפא  אשר במסגרת עבודתו כאיש השטח במחלקת הקרקעות בקק"ל היטיב להכיר את בית שאן הערבית על אישיה ומוסדותיה.

סקירה
סולם התקופות הערביות –מוסלימיות
-
614      כיבוש ססני פרסי
622 הג'רה
628 כיבוש חוזר של הביזנטים
640 הכיוש הערבי של ארץ ישראל
750 הכיבוש העבסי
942 השטלטות הפטימים
1071הכיבוש הסלג'וקי
1099 כיבושי הצלבנים
1187 קרב חיטין סלאח א דין ארץ ישראל מחולקת בין הצלבנים והמוסלימים
1260-1516   הממלוכים, תורכים- מוסלמים,. התורכים – העות'מאנים כבשו את הארץ מידי ממלוכים
640-1071 תקופת כבוש הערבי של ארץ ישראל מסוף התקופה הביזנטית.
1071-1192 תקופת הכבוש הצלבני. מות סלח א דין 1192
1187 קרב חיטין תחילת קץ הממלכה הצלבנית –הסכמים בין הצלבנים למוסלמים עכו חוזרת לשמש בירת הגליל הצלבנית.
1260 -1516 כבוש ארץ ישראל ע"י הממלוכים
1516-1918 ארץ ישראל חלק מהאימפריה העותמנית

הכיבוש הערבי של ארץ ישראל מ- 640 עד 1071  כ400 שנה
614 הכיבוש הפרסי הססני –אין עדויות לחורבן בבית שאן ניתוק ממרכז השלטון הביזנטי בן 14 שנה

ביסן –קורות העיר בין השנים :634-1948
לקראת סוף שנת 634 הטיל עומר בן אל עאץ  על שרחביל בן חסנה  את כבוש העיר בית שאן .שרחביל צר על העיר ימים מספר ובתום המצור ,נכנעה העיר . בחלק מבתי העיר שוכנו מוסלימים ועל תושביה  האחרים הוטל מס גולגלת ,ברובע המוסלימי הוקם המסגד הראשון.

כבר בתקופה המוקדמת הפכה בית שאן לעיר מיוחסת בגלל העובדה שהיה בה קברו של אחד מחבריו הקרובים של הנביא –אבו עוביידה בן אל חראג'  . יתכן שגם שרחביל קבור בה.
רבים מן הגיאוגרפים  המוסלימים מזכירים ומציינים את חשיבותה בגלל היותה חולייה מקשרת בין דמשק ורמלה ובין ההמשך לחיג'ז.בגין זאת התפתחה והצטיינה במטעי התמר שנטעו בה  וגדולי הקנה לאורך הנחלים שהביאו להתפתחות  תעשיית המחצלאות.שטחי המזרע של העיר השתרעו הרחק מן האזור  המיושב  בגלל רבוי המעיינות באזור.
 
רחוב הגיא (מבט לצפוני) מבנים אומיים ע"ג הרחוב העמודים הקודמים שנפלו עליהם. משמאל כפר אומיי ע"ג החנויות הביזנטיות

  הכיבוש הערבי לא הביא לתקופה של יציבות בארץ. השלטון הערבי- מוסלמי עבר מיד ליד. תחילה שלט בארץ בית אומיה. ב- 750 השתלט בית עבאס על הארץ
 ב- 942 השתלטו על הארץ הפאטימים .
 הסלג'וקים נאבקו בפאטימים והארץ עברה מיד ליד.
שנוי בתפיסת העיור בין התקופות שלפני הכיבוש הערבי ולאחריו מאופיין  בכך שלפני הכיבוש היה 'תכתיב' תכנוני של השלטון המרכזי  ולאחר הכיבוש נעלם גורם השלטון המרכזי בתכנון ונוצר תכנון 'מרושל',  הבניה התפתחה  בצורה אינטואיטיבית ,נעלמו מבני הציבור ,מרכז העיר איבד מחשיבותו ,הרחובות הישנים הפכו לרצפות של מבני מגורים שהוקמו על גביהם 
 נוסף על המאבקים בין משפחות ערביות לבין עצמן על השליטה בארץ, סבלה הארץ לאורך כל תקופת הכיבוש הערבי, מפשיטות של בדווים מחצי האי ערב, סיני, עבה"י והמדבר הסורי למטרות שוד וביזה ומפשיטות של הצי הביזאנטי על ערי החוף. שבטים בדווים השתלטו לסירוגין על חלקים מהארץ והמצב הביטחוני של האוכלוסייה היה חמור. הארץ הייתה שדה קרב מתמשך לאורך תקופת הכיבוש הערבי.

תקופה זו מאופיינת בהמשך שיטת האדמיניסטרציה הביזנטית (פלסטינה סקונדה) ובכך שלמרות הכיבוש המוסלמי –הפטימי לא התחלפה  האוכלוסיה המקומית ותרבותה הנוצרית ביזנטית. זאת מאחר ומדובר היה בכיבוש של נוודים שהסתפקו בפשיטות שוד.
כיבוש סקיטופוליס והאזור 635 - הביא עמו שינוי אבולוציוני במידה מסויימת  כך שהתאור בשורות הקודמות התרחש תוך כדי השנים ובתוך כך ירידת ההשפעה הביזנטית . לא נמצאו כל שרידי הרס ושריפה היכולים להעיד כי העיר נהרסה והוקמה מחדש ע"י הכובש כפי שקרה בתקופות אחרות.
תקופת חילופי השלטון  בשנים 635-640 לא לוותה בסימני משבר חד פעמי והרס.

כבוש חוזר זה לא מביא את קרנה של השלטון המרכזי לקדמותה. מביא לירידת השפעת השלטון המרכזי מחד ולעליית חשיבות השלטון המקומי מאידך.בתקופה זו מואץ תהליך השתלטות פרטיים על שטחי הציבור.מכאן תופעת  הבנייה הפרטית על הרחובות והצרתם .והשענות בתים פרטיים על קירות לדוגמא:  המונומנט המרכזי (אנטוניוס) .מדד טוב לתופעת ירידת השלטון המרכזי  יכול להיות הירידה בתחזוקת הביוב העירוני.
ב- 750 השתלט בית עבאס על הארץ .
אספקת המים  כידוע היה נחל עמל על אפיקו הקדום המפרנס העיקרי של סקיטופוליס  שכן ההפרשים  הטופוגרפיים איפשרו. אך היו בעיר הערבית עוד שתי מעיינות אחד במזרח העיר והשני במערבה נראה שמקורות אלה יבשו יחד עם שאר מעיינות מפלס הביניים כאשר הוסדרו מקורות המים באיזור בתחילת שנות ה50 של המאה הקודמת.

 שנת 635 –שנת הכיבוש האומיי ידועה לעומת זאת כשנת הרס החקלאות באיזור בית שאן ,הרס תעלות ההשקייה והצפת השטחים כמכשול להתקדמות צבאות המוסלמים(יום אל רדע'ה) יש הקובעים יום זה לשנת 636.ניתן להוסיף כי פרשייה זו מיוחסת גם לעיר פלה הסמוכה עובדה זו מנוגדת למציאות הבלתי הרסנית שלוותה את כיבוש העיר . בשונה ממקרים אחרים ההרס נגרם ע"י מגיניה ולא ע"י הכובשים.

לאחר נפילת העיר הכיל כתב הכניעה לעיר דמשק סעיף המחייב  מסירת מחצית מבתי העיר לכובשים מעשה שהיגדיל במהלך תקופה זו יורדת חשיבות סקיטופוליס שהיתה בירת 'פלסטינה סקונדה' מרכז השלטון עובר לטבריה(לא ניתן לקבוע את הזמן המדויק בו התרחש מעבר זה  ואת שעור תושבי העיר בני תרבות המערב).ואילו הפרובינציה היורשת של פלסטינה סקונדה היא ג'ונד אל אורדון.

על המציאות  בתקופה האומיית ניתן ללמוד מערים אחרות לאורך בקעת הירדן, אודות מפעלי בנייה אומיים.
כגון :ארמון אל הישם,חאן מינייה,חמת גדר,הפוגרות בפצאל ומצודות המדבר בעכה"י .
בביסן נמצאו מתקופה זו מספר בתי יוצר ומצבעות בד אשר עשו שימוש בברכות בית המרחץ המזרחי ובחומות התיאטרון כדרך לשימוש  פונקציונאלי בממצא שהורישו קודמיהם.
הממצא בשטח הקשה על החוקרים להבחין בין מבנים אומיים ומבנים ערביים קודמים יותר.שכן הקרמיקה לא השתנתה והמטבע הביזנטי המשיך להלך לצד המטבעות מתקופת המעבר לאחר ההג'רה.
כך שהתקופה הוגדרה בהתאם לידע הקיים: 'ביזנט ערבי קדום' אך ניתן להבחין בשקיעת המעמד העירוני של ביסן הסימנים לכך הם: בנייה פרטית בשטחי צבור,תחזוקה גרועה של תעלות הביוב הביזנטיות(הפניית שפכים מבתים,בתי מלאכה  וכבשני יוצר ישירות לרחוב (איך יודעים ???),יש לציין כי בתי המלאכה שמקומם הראוי הוא בשולי העיר נמצאו בתקופה זו בלב העיר הביזנטית במקומם של המבנים הרומאיים הביזנטיים המרכזיים,סימן נוסף הוא מציאת אשפה רבה בבתי המגורים רמז להעדר איסוף אשפה עירונית וסחף .עדות נוספת נמצאה ברחוב החנויות אשר הוקם בתחילת הכיבוש האומיי  ונהרס בבוקר 18.1.749 מתברר כי ההרס האיטי וההזנחה החלו עוד בטרם הרעש. נמצא כי רעפי המדרכה השלמים לא נמצאו ע"י החופרים אלא רק שברים וכן מרצפות השיש ניתן ללמוד מכך על לקיחת חומרי בנייה אלה מרשות הכלל לרשות הפרט. חנויות הרחוב  תפקדו עד ליום הרעש למרות הירידה במצב התחזוקה.
עם הכיבוש המשיכה העיר לתפקד  לצד המונומנטים הרומי ביזנטיים אשר לא נהרסו שהחלו לתפקד לפי צרכי התושבים כרצפות וקירות .

התיאטרון מבואה מזרחית רצפת בית יוצר אומיי  פתח צינור מים

עדות נוספת היא שרידי החנויות שנהרסו ברעש של שנת 749 ובהם שרידים תרבותיים ביזנטים ,יהודיים,יווניים לצד ערביים. כלומר מדובר בערוב תרבויות .הכתובת הערבית המתוארכת היחידה נמצאה בקיר המסגד האומיי  והיא משנת 754 שלש שנים לאחר הרעש(בשימוש מישני כנראה). כלומר היא אינה משתייכת לתקופה הנדונה האומיית.
שנת 635 –שנת הכיבוש האומיי ידועה לעומת זאת כשנת הרס החקלאות באיזור בית שאן ,הרס תעלות ההשקייה והצפת השטחים כמכשול להתקדמות צבאות המוסלמים(יום אל רדע'ה) יש הקובעים יום זה לשנת 636. עובדה זו מנוגדת למציאות הבלתי הרסנית שלוותה את כיבוש העיר . הייתכן כי ההרס נגרם ע"י המגינים ולא ע"י הכובשים.
לאחר נפילת העיר הכיל כתב הכניעה לעיר דמשק סעיף המחייב  מסירת מחצית מבתי העיר לכובשים מעשה שהגדיל את שעור תושבי העיר בני תרבות המערב.
במהלך תקופה זו יורדת חשיבות סקיטופוליס שהייתה בירת פלסטינה סקונדה מרכז השלטון עובר לטבריה(לא ניתן לקבוע את הזמן המדויק בו התרחש מעבר זה).ואילו הפרובינציה היורשת של פלסטינה סקונדה היא ג'ונד אל אורדון.
.
שילוב תרבותי.בניגוד לתרבויות המערביות שקדמו לתקופה הערבית אשר פעלו להכחדת התרבות אשר על חורבותיהם קמו  ופעלו להשכחתם במודע או שלא במודע .הרי שהשלטון הערבי פעל בצורה ברורה להשתלבות החדש בישן (לא בדרך של כור היתוך-אם להשתמש במונחים מודרניים) 
למרות שינויי התפקוד לא השתנה קו הרקיע של  העיר. כך שהעיר האומיית שנהרסה ברעש  החלה לאכלס מחדש את פליטיה .
ביסנ העבסית חיה בתוך ולצד שרידי העבר המפוארים אך ללא כל שימוש באותן פונקציות להן שימשו.ללא כל רצון או יכולת או צורך לשקמם .רחוב פלדיוס כוסה בסחף,עמוד שנפל ברחוב –נבנה רחוב מעליו. כתבים מתקופה מאוחרת מהרעש ומהתקופה האבסית מזכירים את ביסן כעיר תמרים קטנה  וחקלאית.
המבנה העבסי הציבורי היחיד שנמצא עד כה הוא מסגד קטן שבקירותיו נמצאה אבן כתובת משנת  753 (4 שנים לאחר הרעש-כנראה משמוש מישני ).
 

מסגד עבסי ע"ג הבסיליקה הרומית (מבט לצפון מזרח) ברקע רחוב החנויות הבינטי

כאמור עיירה שלווה וחקלאית אמידה שירדה מגדולתה
התקופה הצלבנית  החל משנת 1099 שנת הכיבוש הסלג'וקי
=העברת המרכז המנהלי לטבריה תרמה גם היא להידלדלות היישוב ביסן. הצלבנים הגיעו לביסן אחרי כיבוש ירושלים, ובמקום התיישבה משפחת דה-בוטון, שהקימה מצודה קטנה - שרידיה נמצאים בעיר העתיקה. זהו מבנה בגודל 50 X 50 מ' לערך, שנדבכיו התחתונים עדיין נותרו מן התקופה הצלבנית
 הסלג'וקים נאבקו בפאטימים והארץ עברה לידיהם ב- 1071, אם כי המאבק בין הסלג'וקים לבין הפאטימים לא תם,         הארץ חזרה לידי הפאטימים זמן לא רב לפני הכיבוש הממלוכי.

רמז לישוב יהודים בביסן בשנת 1214 מצוי בתעודה הבאה אשר נמצאה בגניזה הקהירית ופורסמה ע"י חוקר הגניזה הנודע שלמה דב גויטן.  (אשר צילומו המוקטן מופיע מלמטה ואת הפסוק הרלוונטי בחרתי לצטט)

"אבו אלרצ'ה הכהן מטבריה אל אחיו סעדיה :לאחר שעשה עסקים בנבלוס ובביסן.
 

ביסן  ב'כפתור ופרח'-אישתורי הפרחי.
כפתור ופרח אישתורי הפרחי
התקופה איובית (1187-1260). בשנת 1313 מתיישב כאן אישתורי הפרחי (אשר נהג להתרחק מהערים הגדולות ) וכפי שהעיד על עצמו –לאחר מספר שנות שוטטות בארץ ישראל ושורת בקורים בבית שאן למרות שרבו המפקפקים אם היא בכלל כלולה בארץ ישראל המקודשת .ומזה כ100 שנה נתונה במצב ירוד (כנראה עקב הרס מערכות ההשקיה אשר לא שוקמו מאז המפלה הביזנטית) הוא רואה בה עיר קטנה מאד-ולא עיירה אשר בה נמצאת תחנת דואר סוסים המהיר בקו דמשק –קהיר(פעמיים בשבוע הלוך וחזור)  שהוקמה ע"י השולטן הממלוכי ביברס בשנת  1261.מכאן ניתן להסיק על המשך חשיבות דרך הים .לאורך התקופות. מתקופה זו נשמרה לנו עדותו של אישתורי הפרחי
'בבית שאן למנשה ישיבתי בחרתי
יושבת על מים רבים,מי מנוחות.
ארץ חמדה .מבורכת ושבעת שמחות ,
כגן אלוהים תוציא שמחה וגן עדן פתחה.
ספרו כפתור ופרח שהוא כידוע ספר 'ידיעת הארץ ' ובו זהויים רבים ולא נרחיב כאן  נכתב בבית שאן כיצד נדע זאת - בתיאורי המסעות הוא חוזר ומשתמש בתיבה 'נחזור לבית שאן....'

הכיבוש המונגולי.הקרב היותר ידוע הוא הקרב שהתלקח באזור המישורי שבין מעיין חרוד לשיפולי רמת יששכר ולמורדות גבעת המורה.ובמסורת המוסלמית מוכר כקרב עין ג'לוד.חשוב לציין כי מדובר בקרב נסיגה של המונגולים כנגד ברית 'מוזרה' של הצלבנים והממלוכים. הכוחות היו שקולים למדי, הן באיכותם ובשיטות הלחימה שלהם והן בכמותם, אם כי לממלוכים היה יתרון מספרי קל. המונגולים ערכו את המתקפה הראשונה וכמעט מוטטו את האגף השמאלי של אויביהם. אולם הממלוכים התאוששו והקרב נמשך בהסתערותם של שני הצדדים זה על זה. לאחר לחימה קשה וממושכת הובסו המונגולים וברחו משדה הקרב. במהלך הקרב נהרג מפקד המונגלים ,כתבוקא,
בשורת מקורות בני התקופה מזכירים את התנפלות המונגולים על בית-שאן, על בקעת הירדן, על רמלה, על עזה, על חברון וגם על ירושלים. מקור אחד, ההיסטוריון המצרי מפצ'ל (קרי: מפדל) אבן אבי אלפצ'איל, מתאר את כניסתם של המונגולים לירושלים: "הם הרגו גם מוסלמים וגם נוצרים,

בית שאן בספרות הנוסעים במאות ה 18 וה 19 
יש הבדל בולט בין תיאורי הנוסעים במאה 18 לבין אלה שבקרו בביסן במאה 19 .התיאורים מהמאה ה18 מדברים על מקום מוזנח ומדכא אשר יש ספק לגבי קיומו כישוב קבע- כפר ספר מדבר  מוזנח הנתון לניצול ומעשי שוד בדואיים מתמשכים. 
בורקהרדט -1812. מציין שביסן הוא כפר הרוס בחלקו ובו כ 70-80 בתים ותושביו חיים תחת איום מתמיד של השכנים הבדואים תושבי הע'ור וזה התאור הכולל העובר בין הכותבים השונים  ללא יוצא מן הכלל .
 ואילו אלה שביקרו בביסן במהלך  המאה ה19 מתארים עיירה מטופחת ונאה המשמשת מרכז שלטוני לאזור.
 כאן היא כבר עיר מחוז מודרנית הכוללת בניני ממשל .

ויקטור גרן ביקר בביסן: במהלך המאה ה 19 (1850). ביומנו מופיעים פרטים רבים על ביסן והבקעה   בין השאר על התיאטרון,התל,נחל חרוד,אישים ואתרים ביזנטיים .
בית שאן כפי שהיא זכורה מתקופת המנדט הבריטי קיבלה את עיצובה זה בסוף המאה ה19.

החפירות הארכיאולוגיות בתל בית שאן-החלו לפני החפירות בא"י –בחסות אוניברסיטת פנסילבניה  (1922-1933).
העיר החדשה התפתחה מ 1905 הודות למסילת הברזל חיפה דרע'ה  שעברה בה .
התיישבות בידואים מן הסביבה יחד עם התושבים הוותיקים היגיע לכדי 1000 בשנת 1914.

נסיונות התיישבות יהודים בתקופה העותומנית בבית שאן.
בשנת 1882 ביקש שמואל שולמן, אמן וספר סת"ם מצפת, להקים יישוב על אדמות הג'יפתליק בעמק הירדן. הוא נפגש בקושטא עם הסולטן, כמזכיר ועד חלוצי יסוד המעלה והציע לו לקרוא למקום "עיר חמדה" על שם הסולטן. שולמן קיבל את הסכמתו העקרונית של הסולטן בתנאי שיימצאו 500 משפחות שיהיו מוכנות להתיישב ביישוב החדש. הוא חזר לארץ ישראל והדפיס חוברת המספרת על תוכניתו, אך לא נמצאו 500 משפחות והתוכנית נגנזה.
ב-1908 בעקבות מרד הטורקים הצעירים הולאמו האדמות מרשות הסולטן ונרשמו כקרקעות מדינה.
בתחילת השלטון הבריטי בארץ ישראל היה על השלטונות להחליט מה לעשות באדמות הג'יפתליק.
בית שאן בתקופת המנדט הבריטי.
.בקור הנציב העליון בבית שאן באפריל 1921 נתקל בהפגנות  אי אמון מצד בעלי הקרקעות  המקוריים והסרים למשמעתם.
ב1921  נמסרו רוב הקרקעות ממערב לירדן לבעלותם של ערבים תושבי טובאס, בית דג'ן ושכם, שטענו כי האדמה הייתה שייכת להם קודם שעברה לידי השלטון העות'מאני. שטחי הג'יפתליק ממזרח לירדן נמסרו לאמיר עבדאללה. מלבד זאת הוקצו אדמות לקיבוץ איילת השחר וכן שטח ליד ערד שיועד להתיישבות של חיילים יהודיים ששירתו בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. בהמשך נרכשו אדמות בג'יפתליק בית שאן על ידי הקרן הקיימת לישראל, והוקמו עליהן יישובים עבריים. מרבית ישובי עמק בית שאן הוקמו על אדמות ג'יפתליק.
לאחר מינויו של הנציב העליון הרברט פלומר, דרשה ההסתדרות הציונית מממשלת המנדט למלא את מחויבותה על פי כתב המנדט לסיוע בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, ובכלל זה הקצאת קרקעות מדינה להתיישבות יהודית, "במיוחד את יתרת הקרקע מאדמות הג'יפתליק של בית-שאן, לצורכי התיישבות היהודים, כמתחייב מסעיף 6 של כתב המנדט. הקובע כי על הממשלה לעודד 'התיישבות צפופה של יהודים על הקרקע, לרבות אדמות המדינה ואדמות שוממות שאינן דרושות למטרות ציבוריות'. ממשלת בריטניה ידעה, שההסכם משנת 1921, בענין אדמות הג'יפתליק של בית-שאן היה נדיב מדי בהקצותו שטחי קרקע נרחבים לערבים".‏[3]
לאחר מלחמת העצמאות עבר רוב האזור לשליטתה של ממלכת ירדן, כחלק מהגדה המערבית. בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוקמה באזור תחנת ניסיונות חקלאית ירדנית.

 מס בתים נוצרים יהודים מוסלימים
1914-18 600 20-25 15 השאר
1918 1914 נפש  41 נפש 
1922 3101 נפש  88 נפש 
1931 5180 נפש  20 נפש 

 תקופת המנדט הבריטי. ביסן ידעה תקופת פריחה נוספת  ובגלל מיקומה קם בה מרכז שלטוני לכל מחוז בית שאן (בגלל היותה ספר שבין עבה"י המזרחי והמערבי).
בשנת 1945   הוכרזה העיר וקמה בה עירייה ,הוחל בסלילת הכבישים ניטעו עצי האיקליפטוס ,יובשו הביצות  שגרמו לקדחת .
תקציב העיריה בשנתה הראשונה היה 1653 לירות פלסטיניות.
בתקופה זו צומצם השטח הנקרא בשם ג'יפתליק - לחלקו שבשפך נחל תרצה. אזור זה שימש אתר התיישבות עוד מהתקופה הכלקוליתית בגלל אדמתו הפוריה. בנוסף, קיימת לפתחת נחל תרצה חשיבות בטחונית, בהיותה מקשרת בין מעבר הירדן בגשר אדם לבין אזור שכם.כיום אזור מחנה גדי ליד צומת אדם.
הסכם זור מודוארה(מועברות)   1921( הסכם למכירת אדמות המדינה בבית שאן למעבדיה ) הסכם זה היה כרוך ברפורמה אגררית שהתבססה על הסדר חדש ומיפוי כל שטח ארץ ישראל.הסדר זה היווה חלק הסכם זה היה מלווה ברשימות מפורטות של כפרים נפות המשנה שטחי קרקע שמות מוכתרים ומכאן חשיבותו לידע האזור.

מההבטחה לערבים במסגרת הצהרת בלפור(בערבית זו אינה הצהרה אלה הבטחה-(בערבית וועד בלפור)). עם סירוב ההנהגה הערבית להשתתף בסדרי המנהל הבריטי חיפש הנציב העליון דרכים אל לב האוכלוסיה הערבית  וחלוקת אדמות בית שאן לערבים הייתה חלק מרעיון זה . העמק שהיה דל בתושבים היווה מטרה לתושבי כפרי השומרון ונפת שכם אשר לטשו עיניהם  משכבר הימים על אדמות האזור ולא אחרו להושיב את אריסיהם על קרקעות אלו וכך מצאו ראשוני המתיישבים ואנשי הקקל שרכשו את אדמות האזור את הכפרים פרוואנה,חמידיה,ג'בול ועוד.

שנת ביסן שנת 1932 היתה שנת בצורת קשה בנגב .שלטונות המנדט העבירו את עדרי הבדואים ברכבות מיוחדות לאזור בית שאן .שנה זו זכורה כשנת בית שאן.

מקורות נוספים
הקרן עודנה קיימת-מוסה גולדנברג
חיי- יוסף ויץ (מסיל אל ג'יזל,אדמות אום ע'גרה)
טמפלרים ערידה
טירת צבי- חלבוני
עקיל אגא