אפשר להוריד את מחירי הדירות בחצי . ההחלטה בידי הממשלה! 

לא, זה לא בשמיים. ממשלת ישראל יכולה מחר, בהחלטה אחת מיידית, להוריד את מחירי הדיור למחצית ממחירם כיום. המרכיב העיקרי של מחיר הדירה, זה לא סוד, הינו הקרקע. בתל אביב ויתר ערי איזור הביקוש אין שום סיכוי שמחירי הקרקע יירדו. להיפך. רמות הביקושים רק ייעלו, וכל הסיכויים שמגמת עליית המחירים רק תמשך ביתר שאת. אבל מה לגבי הפריפריה שמצפון לחדרה ומדרום לאשדוד וקרית מלאכי? מדוע ממשלת ישראל שכה שוקדת, ובצדק, על השקעות אדירות בתשתיות כבישים ורכבות, לא מייצרת תמריץ לזוגות צעירים לעבור ולהתגורר, נניח, בקרית גת, המרוחקת רק חצי שעה(כן, כן!) נסיעה ברכבת מתחנת עזריאלי, או כרמיאל ונצרת עילית, גם כן חצי שעה בלבד פלוס מינוס מחיפה? האם באמת הסיבה לכך היא העדר מקורות תעסוקה או איכות חיים נחותה שיש לתושבי הפריפריה בהשוואה למרכז?

הסיבה לכך הינה שונה – הפריפריה, מה לעשות הפכה גם היא ליקרה. דירת 4 חדרים בקרית גת, לדוגמא, שמחירה רק לפני שנים אחדות היה פחות מחצי מיליון שקלים, מחירה הוכפל ומתקרב בצעדי ענק למיליון. בנצרת עילית, עפולה וכרמיאל המצב לא יותר טוב. הסיבה להתייקרות הינה פשוטה –מחסור בקרקע זמינה למגורים בפריפריה ביחס לביקוש הרב. המחסור, חייבים לציין, איננו משמיים. הזרוע השיווקית של הממשלה, מנהל מקרקעי ישראל, מעלה ומעלה ללא הפסק את רמות המחירים לקבלנים הניגשים למכרזים, והקבלנים, כמובן, נאלצים לעלות את רמות המחירים על מנת לשמור על רווח סביר.

כולם כאן מפסידים – הזוגות הצעירים, שחלום הדירה בצנועה בפריפריה, כבר איננו בהישג ידם. היזמים, שמתקשים יותר ויותר לעמוד במחירי המכרזים הגבוהים, ערי הפריפריה, שאינן נהנות, כמקווה, מזרימה מאסיבית של אוכלוסיה צעירה, אקדמית וחזקה, אולם המפסידה הגדולה ביותר הינה מדינת ישראל. אותה מדינה שחרתה על דגלה מאז שנות ה-50 של המאה שעברה את חזון יישוב הנגב והגליל, חוסמת במו ידיה, באמצעות המנהל, את האפשרות להגשים את החלום. יש כאן כשל כפול ומכופל – מצד אחד רבבות, אולי מאות אלפי צעירים, שבעתיד הנראה לעין לא ייזכו להגיע לדירה. מקצתם יתייאשו ויעקרו לדירה שכורה בגוש דן בתקווה לאיכות חיים גבוהה יותר. מקצתם יישארו בכור מחצבתם, עם תסכול עצום וללא תקווה לשנות את הסטטוס קוו הקיים. מקצתם, וזה תרחיש שכבר קורה כיום, יחפשו את אושרם בארצות שמעבר לים. מצד שני, אותה מדינה שחוסמת ממש בגופה את חלום יישוב הפריפריה, מגדלת דור עקור וחסר תקווה ובד בבד גם לא נהנית בפועל מהפירות הכלכליים של הקרקע שהיא משווקת. בשנים האחרונות, וזה לא סוד, רוב מכרזי המנהל פשוט נפלו באין דורש, וגם אלה שאיכשהו כן הצליחו, לא היפנו את אותן אוכלוסיות חזקות לאזורי הפיתוח שבפריפריה.

אין שום סיבה שהמדינה, שהיא בעלת הקרקע, לא תחליט מחר לסבסד את מחירה של הקרקע במשווקת בפריפריה. סבסוד המחיר הקיים בכ-70 אחוזים, נניח, יוריד את מחירי הדיור בבת אחת בכמחצית בקירוב!! המדינה, אמנם, תקבל הרבה פחות כסף על הקרקע, אולם תזכה במשאב אנושי אדיר שימלא בהמוניו את ערי ויישובי הפריפריה ותשנה תוך שנים מעטות את המפה הדמוגרפית, הכלכלית והחברתית של ישראל ללא היכר. אפשר לפקח ולהתנות את הסבסוד הזה בהגבלות שונות – צעירים יוצאי צבא או בני מקום שזו להם דירה ראשונה, שמתחייבים להתגורר בדירה שאותה רכשו למשך חמש שנים לפחות וכו' וכו'. אולם הפיקוח ממש איננו הבעייה כאן. הבעייה העיקרית היא הרצון והכוונה האמיתית של ממשלת ישראל והזרועות המייצגים אותה לפתור לטווח הארוך את הבעייה הכאובה. ויפה שעה אחת קודם!