הנוער העובד והלומד - ציוני דרך חלק א' 1924 - 1980 

השנים החולפות לא מרחיקות ממך את הוויית תנועת הנוער. נהפוך הוא. תהפוכות הזמן מייצרות סקרנות להביט עוד פעם לאחור ולבחון את הרצף, את החיבורים והנתקים . סקירה זו ראשיתה במאמר שכתבתי ב 1981 , עבור חוברת מחלקת ההדרכה, בו תיארתי את היווצרות הנוער העובד והלומד

תודתי לאלה שהעירו וסייעו :

אורי יזהר

עידו ארגמן

פרופ' יובל דרור

ד"ר מרדכי נאור

בניסיון לתאר את דרכה של תנועת הנוער העובד והלומד טמונים כמה מכשולים וקשיים . זאת משום ששורשיה מסועפים, וימי ראשיתה הם בתנועות וארגונים שונים . במהלך ימיה נמזגו בה תכנים שונים , מסגרות שונות, רבדים אנושיים מגוונים. מכאן הקושי להתחקות אל מקורותיה וליצור הזדהות אישית. גם לא נעשה ניסיון מעמיק לכנס את דברי ימיה, ואני תקווה שהדבר ייעשה.

המאמר סוקר בתמציתיות את התהליכים העיקריים בתנועה הדינמית, ויסקור את בעיותיה העיקריות.

תנועת הנוער היהודית

מקובל לומר כי תנועת הנוער הישראלית הינה תוצר מובהק וייחודי של החברה הישראלית. יש המוסיפים כי עקב הנסיבות יוצאות הדופן של התהוות החברה הישראלית , ועקב חלקה של תנועת הנוער בהתוות הזו , אין לה לתנועה החלוצית אח ורע בכל תנועות הנוער בעולם. בנקודה זו מוטב שנדייק. תנועת הנוער הארץ ישראלית הינה בבואה של תסיסה רבת עוצמה אשר פקדה את הרחוב היהודי בתפוצות עוד מתחילת המאה. לתסיסה זו נוספה ההוויה הארץ ישראלית המיוחדת. מתחילת המאה הישראלית נתון הנוער היהודי בלב לבה של סערת יצרים אינטלקטואלית , חברתית ופוליטית. מוקדיה הם בחצרות האוניברסיטה ובמרכזי השכלה אחרים . מספר תהליכים הסעירו אז את בני הנעורים : תחייתה של הציונות, המהפכנות הסוציאליסטית, עליית הלאומיות הרומנטית. צמיחת ה"צופיות " ( SCOUTING ) באנגליה וההטפה לחזרה אל הטבע של ה"וונדרפוגל " ( ציפור נודדת ) הגרמנית.

הצורך והשאיפה ליצור חווית נעורים והוויית נעורים השתחרר באנרגיה אדירה גם מתוך הנוער היהודי. השפעה מעורבת של ארבע התופעות שציינתי , היא שיצרה את תנועות הנוער  היהודיות בגולה. מובן שעל כל אחת מהתנועות הייתה השפעת הזרמים החדשים שונה. כך נוסדו באירופה " השומר הצעיר " , " גורדוניה " ,           " בית"ר " , " מכבי הצעיר " , " החלוץ הצעיר" , תנועות של בני נוער דתי.

להט עד כדי קנאות לאחד או שניים מהזרמים, הביאו לפיצול רב בתנועות הנוער. דבקות הנוער באידיאולוגיה כדרך וכתוכן חיים , חישלה דור צעיר בעל תודעה והכרה. למען הדיוק, חישלה דור שהוא חוד חנית אבל חלק קטן מכלל בני הנעורים של אז.

מלכתחילה התבלטו בהשפעתם על הנוער שלושה אפיקי מחשבה ומעשה : הציונות הסוציאליסטית, הציונות הליברלית, הציונות הדתית והציונות הרביזיוניסטית.

כתוצאה מאכזבות ראשונות מהמהפכה הרוסית הראשונה ( 1905 ) ובהשפעת קסם הלאומיות היהודית , קנה לו רעיון המזיגה בין ציונות וסוציאליזם לבבות רבים. הפירות הראשונים שהניב היו תנועות הנוער " השומר הצעיר " , " החלוץ הצעיר " , ו " גורדוניה " ( על שמו של אהרון דוד גורדון ). מעוזיהן של תנועות אלה היו בעיקר באירופה המזרחית.  הן הטיפו למהפכה כפולה  בחייו של כל צעיר : שינוי חברתי מעמדי, ועלייה לארץ ישראל. כלומר , בשונה מתנועות הנוער באירופה כולה, שינוי ומהפכה טוטאליים באורח חייו של חניך התנועה. השינוי כרוך במהפכה תרבותית. בתנועות הנוער הראשונות החלו לטפח את העברית ותרבותה.  זה שונה גם מההוויה הבסיסית של תנועות יהודיות כמו " הבונד " שיסוד המהפכנות שלהן היה קשור בחיים בארץ המוצא       ( אני ממליץ על קריאת ספרו החדש של אסף ענברי             " הביתה " ( 2009 ) , התלבטות של מייסדי קיבוץ אפיקים בין ההוויה הארץ ישראלית לבין הנאמנות לכור ההיתוך של המהפכה, רוסיה ). תנועת הנוער הארץ ישראלית, הטיפה פעמים רבות לדרך חיים מנוגדת מזו של ההורים. הן הטיפו לנורמות שהיו שונות מאלו של חלק מההורים  שהיו מורגלים בחיי הבורגנות והבורגנות האמידה. הנה כי כן, להיות חבר בתנועת נוער חלוצית של ראשית ואמצע המאה  ה 20 פירושו התמסרות טוטאלית , ויתור והקרבה. במקרים רבים ניתוק מוחלט מבית ההורים ומסביבת ילדות.

תנועת הנוער הארץ ישראלית

 המונח תנועת הנוער הארץ ישראלית מתייחס אל תנועות שהתבססו על ילידי הארץ או אל תנועות שהוקמו בארץ כנצר לתנועת אם בחו"ל. תנועות אלו  הן המשך ישיר ותוצר טבעי למה שנבנה ונעשה בארץ בתקופות העלייה השנייה והשלישית . כבר מלכתחילה אנו מבחינים בתכונות היסוד אשר מבדילות אותה מתנועות האחות בחו"ל.

  הבדל ניכר אחד, היחס אל יסוד המהפכנות והמרד. דור מייסדי תנועת הנוער הארץ ישראלית ( שנות ה 20 ) הינו דור שני לותיקי וראשוני תנועת העבודה. אצל רובם התחלף יסוד המרד והמהפכנות בפרץ של יצירה ועשייה קונסטרוקטיבית. שני מרכיבי מרד הנעורים של התנועה האירופית נעדרו : ההתנתקות מבית אבא, והגשמת מצוות העלייה לארץ. כל זה נאמר כמובן בהכללה, ואיננו בהכרח תקף בכל מקרה ומקרה.

 לנוער הארץ ישראלי לא היה כור היתוך גלותי. לגביו ארץ ישראל לא הייתה בבחינת חלום אלא מציאות. צמח בארץ נוער מושרש באורחות המקום ובעיותיו.  מאורעות המהפכה ברוסיה וגלי הגעש הסוציאליסטיים באירופה, דברו אליו בעוצמה אחרת, שונה מההשפעה על הנוער היהודי.

  טבעי הוא שעקר מעיני הנוער הזה מופנים אל בניית הארץ והחברה בה. מלכתחילה , מטפחת תנועת הנוער החלוצית חברה ריאליסטית אך בעלת מגמות מעשיות ותכליתיות לחלוטין. זוהי דרך הקונסטרוקטיביות כפי שכונתה אז, או כדברי סיסמת התנועה : דרך ההגשמה. על רקע זה נוצרו תנועות הנוער העובד  ו" המחנות העולים". כמוהם, תנועות "השומר הצעיר" , "בני עקיבא" ו"הצופים" .

" הנוער העובד "   

 תנועת הנוער העובד נוסדה ביוזמת נערים עובדים. באמצע שנות ה 20 של המאה הקודמת, מתחילות להתארגן ברחבי הארץ קבוצות נערים עובדים באורח ספונטני וללא סימני מיסוד מובהקים. בסוכות תרפ"ה, שלהי 1924, , יזמו נערים עובדי מפעלי המתכת כינוס בו השתתפו 35 נציגים אשר באו בשם 300 נערים משלוש הערים הגדולות. אליהם הצטרפו נערים מפתח תקווה וכפר סבא. בכינוס זה יש לראות את ייסוד התנועה. עד היום מצוין יום זה בטקס חג המעלות החל בסביבות חג הסוכות.

"הנוער העובד" הינה תנועת הנוער הארץ ישראלית החלוצית הראשונה. ייחודה בהיותה מושתתת על נערים עובדים. נוער זה מצא צורך בהתארגנות הן במישור המקצועי והן מבחינה חברתית. ב"נוער העובד" נרקם ההווי של נערים עובדים , בסניף התנועה מצאו בית , תוכן רעיוני ופעילות חברתית.

מלכתחילה , נמנה חלקם הגדול של חברי התנועה על שכבות סוציאליות נמוכות. בכך נבדלה תנועה מהאחרות, בארץ ובגולה. את הפן הזה של התנועה הטיבו לתאר המשורר אברהם ברוידס, ודוד כהן ,שגם בנו, מולה איש אלונים היה מראשי התנועה בשנים שלאחר מכן.  

דוד כהן כונה לימים : " אבי הנוער העובד" בספרו " ביתי בין נערים " . אברהם ברוידס, הוא זה שטבע באחד משיריו את סיסמת תנועת "הנוער העובד" , ואומצה לימים על ידי " הנוער העובד והלומד " : " אנו לעבודה, להגנה ולשלום " .  

כבר בעשור הראשון לקיומה , חלות בתנועה שלוש התפתחויות מרכזיות:

ב 1930 מקימה קבוצה של  "הנוער העובד" את בכור משקי התנועה, נען .  אירוע זה מסמל את היעד שאמצה התנועה, ההתיישבות. בניגוד לתנועות     " השומר הצעיר " ו " גורדוניה " , לא התמקד המעשה ההתיישבותי במסגרת תנועה קיבוצית אחת. כך הקימו חברי "הנוער העובד" את גינוסר, אלונים, החותרים ועוד, במסגרת  ה "הקבוץ המאוחד". את הקבוצות כמו אלומות ( שעל מייסדיה נמנה שמעון פרס ), גזר, דברת , במסגרת "חבר הקבוצות " . את המושבים בית שערים ובית אשל . עד כמה חדרה תודעת הקיבוץ אל חברי התנועה יעיד הויכוח על העברת מרכז התנועה מתל אביב לנען ב 1931. בהקשר לכך אמר ישראל גלילי ממייסדי נען ותנועת " הנוער העובד", ( ולימים מראשי תנועת העבודה וממלא מקום ראש הממשלה ):

          " מאימתי נעשתה תל אביב כשרה יותר מאשר הקבוצה החקלאית להדרכה בתנועה - והרי הכיוון הקיבוצי בקרב הנוער אינו מעשה במחתרת אלא בריש גלי. הסביבה החינוכית בקיבוץ מתאימה יותר לנוער העובד. "

    ויכוח  זה ילווה את התנועה לכל אורך הדרך : ההתיישבות החלוצית מול       

           המאבק על השכונות ומרכזי הערים. כבר מראשית שנות ה 80 , מקבל הכיוון

           העירוני משנה תוקף, עם צמיחת רעיון חוות ההכשרה העירוניות.

התפתחות נוספת היא ההתגוונות המהירה שחלה במוצא החברתי של חברי התנועה : התנועה הלכה והשתרשה במקומות יישוב רבים, בשכונות פועלים, ולא דווקא בקרב השכבות הסוציאליות הנמוכות. אל שורות התנועה מצטרף גם נוער לומד.  התנועה הולכת ומתארגנת כתנועה רחבה , עממית. מבחינה ארגונית הייתה מזוהה יותר ויותר עם ההסתדרות בכללית ומטרותיה. הגידול המהיר והזיקה ההסתדרותית עשו את התנועה לממוסדת יחסית. היא החלה ניכרת בכוחה הארגוני.

נעשה ונשמע . תנועת "הנוער העובד" חידדה מלכתחילה את ערך המעשיות, כפי שהוא מגולם במלת הקוד : הגשמה. על אופייה ניתן ללמוד מביטאון התנועה   " במעלה" מס' 3 , 1931 :

"  קו אופייני בתנועת "הנוער העובד" , ה"נעשה" קדם בה תמיד ל"נשמע". בראשיתה היה המעשה. המפעל. הבירור וההסברה , באו אחר כך. עצם ארגונו של הנוער העובד ויצירת הסתדרותו, קדמו לבירורים על המהות, על הדרכים ועל שיטות החינוך. "

בין המשפיעים המרכזיים על בניית דרכה של התנועה, היה ברל כצנלסון , מראשי תנועת העבודה( 1887 – 1944 ) .  

מבין השיטין ניתן להבחין ברמזים כנגד מסורת הדיון הממושך, הבירור הרעיוני המכביד, כפי שייחסו אנשי התנועה לתנועות האחרות. בשנות          ה 2000 ניתן להקביל את עקרון המעשיות בצמיחתו של "אגף המשימות " בתנועה הקיבוצית וברשת גרעיני הבוגרים של התנועה.

 תנועת גורדוניה

תנועת "גורדוניה" הוקמה בהשראת דמותו של א.ד. גורדון, איש העלייה השנייה,  אשר נפטר ב 1922. קיני התנועה הראשונים הוקמו בגליציה ב 1924. מכאן התרחבה התנועה בעיקר במזרח אירופה, אך גם בתפוצות אחרות. "גורדוניה"  הייתה תנועה איליטרית ( עיליתית ) שמקורה בבני נוער מהשכבות המבוססות. התנועה הושפעה עמוקות מהאידיאולוגיה הסוציאליסטית. יותר מכל ניכרת בה השפעת תורתו ודרך חייו של א.ד. גורדון : התמזגות האדם בסביבתו, השיבה אל הטבע. השיבה אל עבודת האדמה וחיסול בניכור הגלותי. הדרך לה הטיף גורדון היא דרך המהפכנות האישית , גאולת הפרט בידי הפרט עצמו.

   "גורדוניה" הדגישה את חינוכו של היחיד   ואת ערך ההגשמה האישית. בדגש הזה נבדלה וחלקה על דרכו של "השומר הצעיר" . בעוד ש"השומר הצעיר" טיפח את הקולקטיביות הרעיונית , את מרות התנועה והנהגתה, העמידה "גורדוניה" את חובת ההגשמה ואורח חיי הפרט על בסיס ההכרעה האישית. צעירים שוחרי דרכו של גורדון נסחפו אל עוצמת האינדיבידואליות שלו, בתוך מעטה של חברה סוציאליסטית אמיתית.  

    חובת העלייה לארץ ישראל הייתה בראש סולם העדיפויות . בחפשה לעצמה נתיבי הגשמה ברורים , קשרה עצמה "גורדוניה" עם "חבר הקבוצות" . ב 1929 עלה גרעין "גורדוניה" א' לגבעת בוסל ליד חדרה. כך נוסד " איגוד גורדוניה" , אשר על פי ביטאון "קבוצותינו" מ 1934 , מנה 700 חברים. ה"איגוד" הקים בין היתר את חולדה ( ראשון יישובי גורדוניה ), כפר החורש, מסדה. על אף הניכור בין הקבוצות "הותיקות" כדגניה וכינרת לבין נוער "גורדוניה" , חל מהר מאד תהליך מיזוג ביניהן. במיוחד לאחר שחניכי "גורדוניה" החלו גם לחזק ולהשלים קבוצות שאינן על "טהרת" התנועה.

   כחלק מהתפיסה האינדיבידואליסטית, ראתה " גורדוניה" את ייעודה בקבוצה הקטנה. לכן קשרה עצמה עם "חבר הקבוצות " בלבד ( בנבדל מהתנועה הקיבוצית שדגלה ב " קיבוץ הגדול ") . ב 1941 התמזגה תנועת "גורדוניה" עם פלג בתנועת       " מכבי הצעיר" ונוצרה תנועת " גורדוניה – מכבי הצעיר " . "מכבי הצעיר" הייתה תנועה שבמקורה הדגישה את פעילות הספורט בזיקה אל ארגון הספורט  "מכבי" . בתוך אותה תנועה היו שחיפשו העמקה בפעילות החברתית והרעיונית ועל כן חברו אל אנשי " גורדוניה" . "מכבי הצעיר" הביאה אל התנועה הממוזגת דגשים חינוכיים  סביב  הצופיות והפעילות הספורטיבית. יצוין כי החלק האחר של התנועה, המשיך בדרכו המסורתית והוא קיים כתנועה עצמאית עד עצם היום הזה. " גורדוניה מכבי הצעיר"  הקימה בין היתר את קבוצת אורים.

שימת הדגש על ההכרעה האישית והמבחן האישי, עשו את התנועה לתנועה איכותית , אינטימית ומסוגרת. בניגוד ל" נוער העובד " , לא נטתה להרחבה יתירה של המסגרת הארגונית . אולם בהדרגה פעלו על הנוער השפעות אחרות שעודדו ביטולן של תנועות קטנות כישויות נפרדות.

"התנועה המאוחדת"

במשך שנות ה 30 וה 40 חוזרות ונשנות הקריאות לאיחוד תנועות הנוער החלוציות. התביעות מתייחסות הן לאיחודו של הנוער הלומד ( תלמידי הגימנסיות, התיכונים )  והן למיזוגו של הנוער הלומד עם הנוער העובד.

גישה זו תאמה את התפיסה לה הטיפו מנהיגים מרכזיים בתנועת העבודה , ובראשם ברל כצנלסון ודוד בן גוריון.  ברל שאף לרכז את כל נושא חינוכו של הנוער תחת קורת גג אחת ( " המרכז לנוער " במסגרת ההסתדרות הכללית ). המאבק בין שתי גישות – הכללית והרחבה, מול זו שגרסה שמירת ייחודיות וצביון אינטימי , חדר גם אל תנועות הנוער הכחולות. בעוד שהדיבורים על מיזוג הנוער העובד עם הנוער הלומד היו עדיין בגדר "קריאות" והצהרת כוונות, הרי שמיזוגן של תנועות הנוער הלומד לתנועה אחת היה לנושא שעל הפרק.

המדובר היה במיזוגן של תנועת " גורדוניה – מכבי הצעיר" ותנועת " המחנות העולים " . בתנועת " גורדוניה – מכבי הצעיר" הובעה הסכמה מלכתחילה. ב"מחנות העולים" לווה הדיון בסערות וזעזועים פנימיים. תנועה זו, שראשיתה ב"חוגים" שצמחו בגימנסיות, ובקבוצות  " הצופים החלוציים " , נקרעה בין הרצון לשמור על ייחודיותה לבין מגמת האיחוד. אך כדי להבין את המהלך של הקמת " התנועה המאוחדת" יש להבין על רקע הויכוח המר והפילוג שחל במפא"י ( מפלגת פועלי ארץ ישראל ) באמצע שנות ה 40. במרכז הפילוג החריף עמד " הקיבוץ המאוחד " . לתנועת "מחנות העולים " הייתה זיקה חזקה אל "הקיבוץ המאוחד ". לא כאן המקום לדון בשורשי הפילוג, אך כתוצאה ממנו נוצר בתנועת העבודה פלג שהיה קיצוני יותר בהשקפתו הסוציאליסטית , ובעיקר בשאלת היחס למהפכה הרוסית  ( וראו ספרו של אסף ענברי שציינתי קודם לכן ). לפילוג במפא"י היו השלכות מרחיקות לכת על המרקם הפוליטי שהוביל את המדינה הצעירה בראשית דרכה. היו לו השפעות ישירות על הקיבוצים עצמם, שחל בהם פילוג פנימי , שאפילו חצה בני משפחה והרחיק אותם האחד מהשני . כך , למשל, הוקם קיבוץ גבעת חיים איחוד , מחברים שפרשו מגבעת חיים מאוחד ואתם חברים שפרשו מכפר סאלד על רקע המחלוקת האידיאולוגית ( 1952 ) .

מה שקרה בתחום תנועות הנוער : תנועת " המחנות העולים " התפלגה לשניים. פלג אחד שנותר נאמן להנהגת " הקיבוץ המאוחד " והפלג המתון שהצטרף והביא ליצירת " התנועה המאוחדת " ( 1945 ). בביטאון " המחנות העולים " , "במבחן " , בשנים 1945 – 1946 , אתה מוצא הד לויכוח הנוקב שהביא לקרע. לאחר שנפל דבר פרסמה מזכירות " המחנות העולים " גילוי דעת שקובע במרירות ש –

" הדוברים הנלהבים בזכות איחוד הנוער הלומד , הם שהביאו בסופו של דבר לפילוג בתנועתם הם ".

" התנועה המאוחדת " הושפעה מהזרם המרכזי בתנועת העבודה שדגל בסוציאל דמוקרטיה, הסוציאליזם המתון. מסתמן קו של סוציאליזם מעשי השולל חידודים אידיאולוגיים ומעמדיים.

כתנועה התיישבותית התייצבה " התנועה המאוחדת "  לימינה של " הקבוצה הקטנה" , ודברה נגד "הקיבוץ הגדול " . עד לתחילת שנות ה 50 השלימו בוגריה בדרך כלל יישובים קיימים. לאחר קום המדינה ייסדה התנועה יישובים וביניהם : צרעה, נחל עוז, יוטבתה, ראש הנקרה ועוד. את ימיה החלה עם 1800 חניכים וחברים , ולעת האיחוד עם "הנוער העובד" היו בה 7000 חברים.

התנועות הכחולות במשימות "היישוב"

אחד מהשירים שפתחו כמעט כל פעולה ומשימה בתנועה:

מילים: דודו  ורטמן, מרדכי  זעירא
לחן: מרדכי   זעירא

חלצה כחלה, והיא עולה,
והיא עולה על כל העדיים.
חלצה כחלה, והיא עולה
בלי שום ספק על כל העדיים.

חלצה כחלה במפעלה
תמשך לבם של כל הפועלים.
חלצה כחלה, והיא עולה
בלי שום ספק על כל העדיים.
( זעירא כתב את השיר, בהיותו חבר אפיקים , תנועת השומר הצעיר ס.ס.ר ).  

" היישוב " בשנות ה30 וה 40 היווה קרקע פורייה לצמיחת והתפתחות תנועות הנוער. תקופה זו מאופיינת בהיעדר מוסדות ממלכתיים , היעדר צבא מאורגן או מערכת שלטונית. בתוך זה מצוי היה היישוב העברי בפני אתגרים כבירים, והנוער נענה להם.

בראש ובראשונה מעשה ההתיישבות. זו התפתחה באופן שיטתי , וניזונה בעיקר מתנועות הנוער – הארץ ישראליות והתנועות האירופאיות כאחד. ההתיישבות הייתה לצו העליון של תנועות הנוער באשר היה בה משום מעשה בראשית, בניית הוויה חדשה, השתלבות בתפיסה אסטרטגית לאומית כפי שגובשה בתנועת העובדה.

חניכי התנועה משתלבים ומתגייסים לשורות "ההגנה" והפלמ"ח  (פלוגות המחץ) . הם נרתמים למשימות החל מסיוע , כבני נוער, וכלה בפעילות המבצעית . המקור העיקרי שהזין את הפלמ"ח היו ההכשרות ( הגרעינים ) של תנועות הנוער. התהליך עוד גבר משהפכה התנועה הקיבוצית לבסיס האם של הפלמ"ח.

אין ספק שבנקודה זו חלה החלשה מסוימת במסגרת האורגנית של התנועה. שכן חבריה היו נתונים למרות הפלמ"ח. אך את הפלמ"ח יש לראות כהמשך ישיר ותוצר מנטלי של תנועות הנוער החלוציות. מתנועת הנוער ספג הפלמ"ח את רוח ההתנדבות, את השילוב בין יעדים לאומיים וייחודיות של קבוצת עילית בעלת השקפת עולם ברורה. בתקופה זו רווחות התופעות של חברי תנועה שנוטשים את ספסל הלימודים בכדי להצטרף לשורותיו כבר בגיל 17.

רוח הפלמ"ח עצבה את פניו של דור שלם. השפעתו חורגת מעבר לשורותיו ולתקופתו. לאחר מלחמת העצמאות, ועם פירוק הפלמ"ח הקימו בוגרי תנועות הנוער שבו שורה של קיבוצים וביניהם : משאבי שדה, מלכיה, מנרה, פלמחים ועוד.

בתקופת  " היישוב " הייתה תנועת הנוער הכחולה חלק אורגני ממערכת חיים שלמה אשר נקראה " זרם העובדים ".

בתי הספר החקלאים גדלו וחינכו את תלמידיהם לעבודת  האדמה וחיים יצרניים. התנועה הכחולה, ובעיקר "הנוער העובד"  התבססו באזורים פועליים. מעוזיהן  היו בשכונות הפועלים המובהקות : שכונת בורוכוב בגבעתיים, קריית עבודה בחולון, כפר סבא, קריית חיים, ועוד. במקומות אלו עלו וצמחו קיניה החשובים של התנועה : סניפי  "הנוער העובד" -  קן בורוכוב , קן קריית חיים /דרום , קן חבצלת ברחובות, קן חולון/מאוחד, ועוד. בין קיני "התנועה המאוחדת" נציין את – קן חולון/איחוד, קן צפון/ תל אביב, קן קריית חיים/צפון, קן נווה שאנן ועוד.  

מה שהביא בתקופה זו את העוצמה לתנועה אלה הם שני יסודות, סותרים כביכול. היסוד האחד , התגבשותה כתנועה משימתית, נרתמת ליעדים לאומיים ותנועתיים מתוך הכרעה פנימית והוכחת בגרות ועצמאות. היסוד השני – ה"חממה" האידיאולוגית והחברתית של תנועת העבודה , אשר שמשה לגבי תנועת הנוער גורם מתווה דרך ומעצב מסגרת מנטלית וארגונית חזקה.  

*התנועות הכחולות : במושג זה אנו משתמשים בהקשר של לובשי החולצות הכחולות בתנועות : הנוער העובד, התנועה המאוחדת , השומר הצעיר מחנות העולים, בני המושבים. אולם בתוך קטגוריה זו ניתן לשלב את "הצופים" שהוקמה ב 1919 , ואת "מכבי הצעיר" . זאת לפחות מההיבט של שותפות במעשה ההתיישבותי.  

לאחר קום המדינה

מי שמעיין בכרכי "במעלה" מהשנים תש"ח – תש"ט , יבחין בסממניה של תקופת הרת גורל. סיפור חייהם ותמונותיהם של הנופלים, חברי התנועה, בצד הבעיות שאליהן נקלעה הפעילות החינוכית השוטפת. שנות מלחמת השחרור הן שנים קשות גם ליישובי התנועה המשוועים לתגבורת של כוח אדם. הגרעינים כולם משולבים בחזיתות השונות , ובקן עצמו מתבצעת הפעילות ( אם בכלל ) בהשראת המדריכים הצעירים, בני ה-16-15.

עם קום המדינה עמדה התנועה בפני מבחנים קשים לא פחות. הוקמה המסגרת הממלכתית וזו גרמה לשינוי כביר במעמדה של תנועת הנוער.

המבחן הראשון היה השירות הצבאי . פירוק הפלמ"ח היווה סכנה ממשית לקיום מסלול החיים התנועתיים. ביחידות הפלמ"ח נשמרה המסגרת האורגנית של            ה" הכשרות ". עם פרסום כוונת המטכ"ל לגייס את יליד 1931 ( בני ה 17 ) על מנת לחזק את המערך הצבאי המותש, גבר החשש בקרב יישובי הספר שללא עתודות לא יוכלו לא יוכלו להחזיק מעמד. ב  1948 .8 .16 שיגרו מזכירויות של חמש תנועות נוער וביניהן " הנוער העובד" ו"התנועה המאוחדת" , פנייה לדוד בן גוריון למצוא פיתרון לסכנת היעלמות התנועות , בעיקר מהמפה ההתיישבותית.

ביוזמתו של ראש הממשלה ושר הביטחון בן-גוריון  הוקם באותה השנה הנח"ל (נוער חלוצי לוחם) . גרעיני התנועה נכנסו למסגרת צבאית ייחודית אשר שילבה חיי צבא בהכשרה חקלאית. הנח"ל הוקם כמנוף לייסוד יישובים חדשים , החל משלב ההיאחזות.  

עם השנים , ככל שהתבססה ההתיישבות העובדת , וככל שהתפתחו תהליכי התיישבות מקבילים לקיבוץ : עיירות פיתוח ומושבי עולים , גברה הביקורת על הנח"ל תוך העמדת שאלות נוקבות האם הוא ממלא את ייעודו. הנח"ל עבר שינויים רבים תוך שמתחזק בו במסלול הצבאי הקרבי במערך החי"ר והצנחנים. גדוד הנח"ל המוצנח היה לאחד מעמודי התווך של חטיבת הצנחנים , ובוגריו היו חלק משמעותי מחטיבות המילואים של הצנחנים . הגם שמייסדי חיל הנח"ל ראו בו ממשיך דרכו של הפלמ"ח, יש לומר זאת בהסתייגות מרובה. בעיקר משום שלא בנה את עצמו כחיל אליטיסטי מצומצם.  

מאידך, יש לומר כי הנח"ל פרץ אל יעדים חדשים. ההיאחזויות היו לזרעים בחבלי ארץ חדשים ( הערבה, לאורך הגבולות, הבקעה ) . הוא פרס גרעינים בעיירות הפיתוח. אין ספק שבעצם קיומו שימר את תנועות הנוער שעברו את משבר המעבר מ"יישוב" למדינה.

עם קום המדינה טבע דוד בן גוריון את מונח הממלכתיות שמשמעותו, בנוסף לפירוק מסגרות צבאיות תנועתיות, פירוק הזרמים בחינוך. המשמעות הישירה והמעשית הייתה בעצם : פירוק "זרם העובדים" ( הזרמים הממלכתי דתי והחרדי בעצם לא פורקו מעולם) . אמנם פורק גם "הזרם הכללי" של בני מעמד הביניים, אך הוא לא היה אידיאולוגי מובהק בלאו הכי.

חובה לציין כי בן גוריון ראה בממלכתיות דגל ועקרון לאיחוד העם , וכוח המגשים את כל מה שסימנה לעצמה תנועת העבודה בטרם הוקמה המדינה.  

לפירוקו של "זרם העובדים" הייתה משמעות מכרעת על תנועת הנוער הכחולה. עד כה התקיימו השניים במערכת כוללת שחינכה ברוח מסורת וערכי תנועת העבודה. נצחונו של עקרון הממלכתיות הותיר את התנועה במעין "בדידות מזהרת". את התהליך שחל במערכת החינוך יש להבין כציון דרך לקראת ממלכתיות כוללת בכל תחומי החיים. ה"חממה" שבנתה תנועת העבודה הלכה ונתפרקה מנכסיה הרוחניים והארגוניים. תנועת הנוער החלוצית נחשפה למציאות פחות אידיאולוגית ופחות ערכית. כוחות מובילים בתנועת העבודה החלו לוקים בקרייריזם  והסתאבות שלטונית.

מעבר לכל אלה , התופעה שהטביעה את חותמה על תנועות "הנוער העובד" ו"התנועה המאוחדת " היו גלי העלייה ההמונית של שנות ה 50.  

מעברות , מצוקה ועיקרון הכלליות

בכנס תלמידי תיכון שנערך בשייח מוניס , תל אביב, ב 1954 , אמר דוד בן גוריון :

"..... כוח המסגרת תלוי באחדותה ובכלליותה. אילו הייתה קמה תנועת נוער אחת , אחידה, כללית, בשליחות המדינה , לצרכי כלל האומה, למען ביטחון העם והפרחת השממה וחינוך העולים – היו גם הנוער של שכונות העוני והצעירים עשוקי החינוך, מתעלים. היו מתגלים בהם האוצרות הגנוזים של יכולת חלוצית ושאר רוח. אולם חלוצים יש לחנך לא רק לגוף זה או אחר, אלא לכלל האומה. ויש ללכת לאו דווקא לנוער "המיוחס" , הנוער הלומד, אלא גם לנוער המעברות והשכונות. "

חזית חדשה נפרסה בפני תנועת הנוער. חזית שאין עמה הילה של מאבק מחתרתי לעצמאות, ושאין בה תפארת כיבוש השממה והספר. חזית זו היא תהליך יומיומי , איטי ונעדר כל דרמטיות. זהו רעיון קירוב הלבבות ומיזוג הגלויות.

" הנוער העובד " הייתה התנועה הראשונה, ובפרק זמן מסוים גם היחידה, שהחלה פועלת בשיכוני העולים , במעברות ובשכונות.  במהלך שנות ה 50 וה 60 של המאה העשרים, נפתחו כ 200 ( ! ) קינים אשר נועדו לבני העליות החדשות. זה היה אתגר חדש, עצום בהיקפו. חלק גדול מהנוער הזה לא הגיע לפתחו של בית ספר. כנערים עובדים היו זקוקים ליד המטפלת והמכוונת של "הנוער העובד" .

להירתמות למעשה החינוכי בקרב נוער במצוקה, תרמה השראתו של דוד כהן , "אבי הנוער העובד" .

כך הלך והשתרש עקרון הכלליות. יסודותיו של עקרון זה הונחו עוד בשלהי שנות ה 30 , ולו מספר היבטים. ראשית ההיבט הפוליטי : עקרון הכלליות כפי שבא לידי ביטוי בהקמת ההסתדרות ומפא"י.  דהיינו, מגמה גוברת של האחדת המסגרות הפוליטיות של תנועת העבודה למסגרת כללית אחת. לכך יש לקשור את ההיבט השני , הרעיוני :  התפיסה של פלורליזם ( ריבוי ) רעיוני בתוך אותה תנועה. פירושה של תפיסה זו היא שדעות וכיווני מחשבה שונים יכולים לדור בכפיפה אחת מתוך סובלנות הדדית.

לאחר קום המדינה קשר דוד בן גוריון את הכלליות עם הממלכתיות , ותבע אחידות לאומית במעשה החלוצי.  את אופיו הרב צדדי של עקרון הכלליות בתנועה תיאר שמעון פרס בעיתון " במעלה" עוד ב תש"ז , 1947 :  

"  תנועתנו דוגלת בכלליות. זו מקיפה לא רק שכבות סוציאליות שונות, בני עדות המזרח ויוצאי ארצות רבות, השקפות פוליטיות וכד', אלא גם צורות חיים חברתיות שונות. חניך "הנוער העובד" אינו מוגדר מראש לשום פלג פוליטי או זרם חברתי"  ( 1947 )

בדרך הטבע חינכה הכלליות להקהיית המאבקים הפנימיים , למתינות ולמניעת התבדלות. אולם עקרון זה נשא בחובו גם סממנים של טשטוש דרך. הימנעות מקביעת עמדות בסוגיות יסוד בחברה. היעדר אמירה ברורה בנושאים המחייבים מחאה.

הפעילות הנחשונית בקרב הנוער העולה תבעה התפרסות והתרחבות אשר ממילא חייבה את התנועה בפשרות עם מסורת  ועקרונות קודמים. כך הוזנחה ההכשרה היסודית והמעמיקה של המדריכים. במקומות רבים היה קן התנועה למס שפתיים חינוכי ותו לא. נוצר בתנועה רובד של קינים מועדוניים להעברת שעות הפנאי. השוני המנטלי בין הנוער העולה לבין בני " היישוב הותיק " יצר חיץ בתוך התנועה עצמה. תפקיד מיוחד היה לתנועה בקרב הנערים העובדים , בהכשרתם, בגיבושם החברתי, במציאת מקורות תעסוקה ובדאגה לזכויותיהם כנוער עובד. לימים החל עקרון הכלליות להניב את פירותיו, בצד קשיים שעורר, והללו התבטאו בין היתר בהשרשת הפעילות התנועתית בחלק מיישובי ושכונות העולים.

מיזוג " התנועה המאוחדת" ו"הנוער העובד "

                      תנועת הנוער העובד והלומד , 1959 .

על מגמת המיזוג כתב משה (מוסה) חריף  , מזכיר "התנועה המאוחדת" ( לימים מזכ"ל איחוד הקבוצות והקיבוצים, וחבר כנסת ) .  

" הנוער העובד של היום, הוא ציבור הפועלים של מחר. אם לא יקום המגע בין נוער עובד ללומד, צפוי לנו הניגוד המסכן את דמות חברתנו בעתיד. אנו עלולים לעמוד בפני חיץ ממאיר בין פועלים לאינטליגנציה על תופעות הדירוג החברתי והפער הבאים בעקבותיו "

שאלת המיזוג יצרה בשתי התנועות ויכוח גדול ונוקב. מה היו הכוחות והדחפים שהביאו למיזוג ?

בראש ובראשונה היה זה המסר של המנהיגות המרכזית בתנועת העבודה ובהסתדרות. זו חזרה ותבעה הקמת תנועת נוער כללית הסתדרותית אשר תבטא את יעדיה ואופייה של ההסתדרות. ההסתדרות ראתה חשיבות עצומה בחיבור שבין האיגוד המקצועי לנוער לבין הפעילות החינוכית. בהנהגת האמינו ששילוב ארגוני יביא גם ליצירת תנועה אחת, אך גם היו רבים שהטילו ספק בכך.

ה"ממלכתיים" בתנועת העבודה הטיפו לתנועת נוער כוללת ולאומית. בהקמת הנוער העובד והלומד ראו צעד ראשון וחשוב. אנשי זרם זה שמוצאו ממפא"י , התעמתו עם אנשי הסיעות והמפלגות הקטנות או עם אלה שרצו לשמר ייחודיות של מחנות שונים בעלי כיווני מחשבה שונים.  

בקרב חברי התנועות עצמן, היו רבים שאכן תמכו והאמינו כי יש להקים בישראל תנועה אחת של נוער עובד ולומד. הם האמינו בשליחות התנועה ומזג ולגשר בין בני נוער שונים משכבות שונות. הם הטיפו לתהליך של אינטגרציה ( שבדומה להם- הונהג גם במערכת החינוך הפורמלי בישראל, מאוחר יותר ) . את התהליך הזה הגדיר אלי גורן , שהיה מזכיר ה"נוער העובד ", ולימים מזכ"ל הנוער העובד והלומד בסוף שנות ה 70 :

" אין שני מיני חלוציות בארץ- אחת מוגדרת לצורת התיישבות ומפלגה המסתגרת בתוכה. והשנייה - נאבקת על חינוך הנוער במדינה. בין חינוך חלוצי ובין הגדרה מפלגתית ישנה תהום מהותית. החלוציות היא אחת, היוצרת ערכי חיים חדשים לאדם ומקרינה על כל הנוער במדינה. "

אלי גורן חידד את תופעת יצר ההתפלגות המפלגתית , והסכנה שייצר זה יגבר על הצורך בסימון יעד חברתי אמיתי נטול כל שיקול מפלגתי.

" החל בשנות ה-60, ואף קודם לכן, נעשו רוב תנועות הנוער אליטיסטיות יותר, והמבנה שלהן נעשה פחות בלתי-פורמלי. שינוי זה גרע מן הייחודיות שלהן ומן האטרקטיביות שלהן, וחשוב מכל, מיכולתן לשמש גורם מתווך במעבר מילדות לבגרות בעבור צעירים מהגרים. בכך הוגבלה יכולתן של התנועות לשמש סביבה מועילה לבני נוער מזרחים ולסייע להם להתמודד עם תחושות המשבר והחרדה הכרוכות במעבר מילדות לבגרות, בייחוד לבני דור שני ושלישי למהגרים". צעירים אלה חיפשו סוכנויות חברות בלתי-פורמליות אחרות כגון תנועות מחאה המוניות, מועדוני ספורט ובידור אתני "  (  עמ' 94-95).

מלבד שלוש הנקודות שהובאו לעיל, יש לדעת כי במשך השנים הלכו וניטשטשו ההבדלים בין "הנוער העובד" ו"התנועה המאוחדת" . זאת משום שיותר ויותר חברי "הנוער העובד " ביישוב  הוותיק היו נערים לומדים, או עובדים משכבות מבוססות. אט , אט, הסתבר שמדובר בשתי תנועות אחות הקשורות אל התנועה הקיבוצית ודומות בפעילותן החינוכית. הדוגמא המאלפת לתהליך היא העיר חולון, אחד ממעוזי התנועה. במרחק קטן האחד מהשני התפתחו קן "התנועה המאוחדת"  וקן " הנוער העובד" , שניהם בעלי זהות דומה מבחינה חברתית, שניהם גדולים מאד בהיקפם, ומשניהם יצאו גרעיני בוגרים אל יוטבתה, נחל עוז, כיסופים, מלכיה, ועוד.

לאחר ייסוד הנוער העובד והלומד , 1959, נעלמו המחיצות בין קבוצות נוער שונות בתוך " היישוב הוותיק " ( כגון : קריות חיפה, שכונת בורוכוב בגבעתיים, ועוד ) . אך אי אפשר לומר כי אכן נוצרה בהינף יד תנועה מגובשת אחת. מתח ואף ניכור שררו בין קבוצות הנוער מיישובים שהיו ביניהם פערים עצומים. התנועה החדשה הייתה מעין פדרציה של ארבע חטיבות, ומאוחר יותר- אף חמש. אפשר לומר כי בצעדים הראשונים הייתה זו תנועה עם ארגון על הסתדרותי פוליטי, עם קשר רופף בין בני החטיבות :

1. החטיבה החינוכית העירונית

2. חטיבת בני המושבים

3. חטיבת בני משקי ה"איחוד "

4. חטיבת בני משקי " המאוחד "

לארבע החטיבות הייתה מזכירות מרכזת אחת .

עיתון "במעלה" , שבשנים 1930 – 1959 היה עיתון " הנוער העובד " , היה לביטאונה של התנועה החדשה, הנוער העובד והלומד. כך הוקמה תנועת הנוער הגדולה והמורכבת בישראל. בדרך כלל, נהגו לומר כי מספר חברי התנועה על כל חניכיה הוא כ 000 100 . אך יש בכך מן ההפרזה וההגזמה. באותה עת מפקדי תנועות הנוער לא הסתמכו על משלמי מס או מתפקדים בדוקים. אך בהביאנו בחשבון את ארבע החטיבות ואת כלל חניכי החטיבה המקצועית (ראה בהמשך ) , אין ספק שנוצרה תנועת ענק במושגים ישראליים.

מלכתחילה נוצרו דפוסי פעולה חינוכית משותפת, מחנות ומסעות משותפים, אם כי לא בכל הגילאים, ולא באורח תדיר. התנועה הצליחה להפגיש בני נוער מהמושב , מהעיר, מעיירת הפיתוח והקיבוץ, יותר בשכבה הצעירה ופחות בבוגרת.

מאידך, יצרה פעולת האיחוד המהירה מספר תופעות אשר לא עלו, לדעתי,  בקנה אחד עם המגמות המקוריות :

בני המשקים לא ראו עצמם חלק אינטגרלי של התנועה. חטיבות בני       " האיחוד " ו"המאוחד" המשיכו את קיומן הנפרד. תופעת ההתבדלות של בני המשקים התבטאה במשך השנים בצמצום הפעילות החינוכית המשותפת עם הנוער העירוני. בעוד שבני " האיחוד" עוד נטו לשמור על מסורת כלשהי של שיתוף פעולה, בני " המאוחד" נטו לפעילות עצמאית , נפרדת. עם בני המושבים היו דפוסי הקשר, מלכתחילה, קלושים עוד יותר.

בתוך התנועה העירונית ( וללא קשר לחטיבה המקצועית ) , נוצר סקטור שכלל את קיני השכונות ויישובי העולים : " היישוב החדש " , להבדיל מ"היישוב הותיק " . דווקא האבחנה העניינית והארגונית הזו חשפה את אחת מנקודות התורפה של התנועה כתנועה אחת. החלוקה שנעשתה, נשאה בחובה את  אותם היסודות השליליים שנגדם יצאה התנועה.

המחקר של  רינה שפירא, חיים אדלר , מירי לרנר ורחל פלג ( 1973 ),            " חולצה כחולה וצווארון לבן " , חשף במידה רבה את  חולשת תנועות הנוער שנתפסו באותה תקופה  כאליטיסטיות ולאו דווקא משימתיות:

"... בעצם שהותו בתנועה,  "הטיפוס התנועתי" נהנה בעיקר מהחיים החברתיים של 'להיות במעגל', 'להיות ביחד' בטיול, בקומזיץ, בשיר. הוא נהנה מן ההזדמנות שמזדמנת לו להיות דמוי-מבוגר ובעל תפקיד - חבר ועדה, גזבר, מדריך, ובקצרה - מהאווירה המיוחדת המאפיינת חממה טובה כזו, שהקן התנועתי יודע להעניק " .......

החלוקה חידדה שוני ופער בין נוער השכונות המבוססות לבין נוער משכבות סוציו אקונומיות נמוכות.  למרות האידיאולוגיה של התנועה, חודדו המחיצות העדתיות, ונוצר ניכור בין מדריכים מהקיבוצים וחל"תניקים לבין המדריכים העירוניים, השכירים. אין ספק, קיומן של שתי ישויות כאלה בתוך תנועת נוער אינטגרטיבית , היה בלתי נסבל מבחינה חינוכית. בניתוח לאחור נראה לי כי הקיום הנפרד היה הכרחי לתקופת ביניים בלבד. ההפרדה בוטלה לחלוטין במועצה החינוכית של התנועה בבית שאן, 1969.

הנוער העובד והלומד נוצר כתנועה רחבה רב תפקודית . היא התאפיינה ומתאפיינת בחיפושי דרך מתמידים, בהתחדשות של אתגרים ומשימות. בד בבד עם  העבודה החינוכית בקבוצות, הלכה והסתעפה הפעילות למען הנוער העובד. זו כללה קידום חקיקה , ניהול מאבקים מקצועיים , סמינרים ייחודיים, מאבק על הבטחת דמי הבראה, תנאי שכר, הכשרה והסבה מקצועית, וכו'. היבט זה של תנועת הנוער העובד והלומד, הבדיל אותה מכלל תנועות הנוער החינוכיות ה"קלאסיות".

בהדרגה החלה להתגבש סביב האיגוד המקצועי של התנועה, חטיבה נפרדת : החטיבה המקצועית. עם השנים יזמה החטיבה המקצועית פעילות חברתית לנערים תוך ניסיון לצקת בה את הווי ואורח החיים התנועתי. התהליך הזה לא היה ארגוני בלבד. בקרב אוכלוסיית הנערים העובדים חל שינוי מהותי. החתך הסוציו אקונומי מלמד כי חלק מהותי יותר מקרב הנערים העובדים מוצאו משכבות המצוקה. המטרה ששמה לעצמה החטיבה המקצועית לנגד עיניה, הייתה לעורר ולמשוך נערים עובדים למתכונת עבודה סדירה, בתוך מערכת מוכרת ומכובדת של תנאי עבודה , קידום והכשרה. בתחום החינוכי הצליחה החטיבה ליצור בחלק מסניפיה קבוצות חניכים וגרעינים להתיישבות. בין מרכזי ההכשרה ובתי הספר הגדולים שפעלו למען נוער עובד ניתן למנות את המרכז החינוכי בגן מאיר, בתל אביב, ואת המרכז של הנוער העובד בחיפה. החטיבה המקצועית פיתחה גם סניפים במגזר הדרוזי והערבי.   

בני המושבים ובני המשקים

שאלת הקשר בין בני הקיבוצים והמושבים לבין התנועה העירונית, עולה מראשית ימי תנועת הנוער העובד והלומד, ועוד לפני כן בתקופת  תנועות האם.

מקרב בני  "חבר הקבוצות " הייתה חברת הנעורים של קריית ענבים , הראשונה להקים תא מקומי שיצר מערכת קשרים עם הקינים בירושלים ואף שלח ציר לועידת " הנוער העובד " . דפוסי קשר אלו , ולאחר מכן , בקבוצות אחרות, החלו מאמצע שנות ה 20 של המאה הקודמת.  

בקרב בני "הקיבוץ המאוחד" היה תהליך מקיף יותר. מבחינתם מסמלת את ראשית הקשר , צעידתם של בני עין חרוד, ביניהם זרובבל גלעד, לועידה הראשונה של " הנוער העובד " בחיפה. משנות ה 30 יוצאים בני  " הקבוץ המאוחד" לשליחות הדרכה בתנועה העירונית. בני הקיבוצים פנו אמנם אל דרך ההתיישבות הצעירה, אך תמיד בשילוב עם התנועה העירונית.

גם בני המושבים חיפשו להשתלב בתנועת" הנוער העובד" . מבין המושבים הראשונים ששלחו צירים לכינוסי התנועה היו בלפוריה ותל עדשים . בני מושבי העמק אף יצרו מחוז בתוך התנועה : " בני העמק " .

יש לציין שתהליך זה לא תמיד זכה לעידוד ההורים והמחנכים. בעיקר אנו יודעים על התנגדות בתוך "חבר הקבוצות" ובמושבים. אך את התופעה הזו צריך להבין גם על רקע הזיקות הפוליטיות בתוך תנועת הנוער . ל"קיבוץ המאוחד" הייתה השפעה גוברת והולכת בתוך תנועת "הנוער העובד" . על כך ראה בהמשך: הזיקות הפוליטיות של התנועה. מכל מקום השתלבותם של בני הקבוץ המאוחד הייתה מורגשת יותר ויותר. תאי נעורים שהוקמו בקיבוצים נטלו חלק בפעילויות "הנוער העובד", ואף אמצו להם את אותה תכנית חינוכית.

הקמת חטיבות " בני המאוחד" ו"בני האיחוד" בראשית שנות ה 50 בישרה על ניסיון בקנה מדה רחב להקים תנועת נוער של בני המשקים. הקשר ההדוק , הקונפורמי והטבעי אל הבית הקיבוצי מנע התפתחותה של תנועה ספונטנית , מרדנית. לא קמה תנועה שתטיף להגשמה שאיננה בהכרח  הולכת בתלם החרוש של ההורים.

בני המשקים מתחבטים לא רק בשאלת קיומם כישות תנועתית נפרדת, אלא גם באופי הקשר שלהם עם התנועה העירונית. חרף הדיון המתמשך בנושא זה, אין כל סימן להכרעה ברורה ומחייבת. למרות זאת, היו פריצות דרך. קמו נתיבי התחברות אל האג'נדה של החברה הישראלית . נציין שניים מהם :

שנת השירות . בני קיבוצים יוצאים לשנת שירות תנועתית תוך דחיית השירות הצבאי. ב 1980  למשל, הם היוו כ % 50 מכוח ההדרכה החינוכית של המדריכים השליחים. במקביל, מידת ההתעניינות של בני קיבוצים בוגרי צבא בשליחות התנועתית , פחתה. הגידול בש.ש. נים ( שנת שירותניקים ) צבע את התנועה כולה ברוח צעירה וחדשה. ברור שציבור זה של מדריכים בני 18 נתקל בקשיים רבים מחמת חוסר הניסיון ועוצמת השינוי של המעבר מהווי הקיבוץ אל הקומונה העירונית והקן העירוני. ההסתגלות אל נוער עירוני תבעה משאבי זמן והנחיה, בתוך שנה אחת קצרה של שירות.

גרעיני עודד. גרעיני עודד נקראים על שמו של בן קיבוץ ניר עם, עודד שחר שוורץ, אשר נהרג ב 1967 כשטרקטור בו נהג עלה על מוקש. בני קיבוצו נרתמו לשנת התנדבות בעיירה שדרות , וקראו את הפעילות על שמו. למעשה, הגרעינים פועלים מאז 1965 כשבני הקיבוצים ( ואחריהם בני מושבים ועירוניים ) החליטו להירתם לשליחות חברתית בעיירות הפיתוח. רעיון גרעיני "עודד" לא זכה בתחילה לתמיכת הממסד הקיבוצי.

ראשית: משום שרבים בתנועה הקיבוצית שהפרימט ( יעד עליון ) של התנועה הוא חיזוק ההתיישבות, התחדשות הקיבוצים, הקיבוצים הצעירים. בעלי עמדה זו נהגו לתת דוגמאות לקיבוצים שהתפרקו כגון : קדמה, גזר, אלומות, שנעשה בהם ניסיון להחיות אותם באמצעות בני קיבוצים וגרעיני התיישבות.   

שנית : לא מעטים סברו כי הניסיון לייצר נתיב שליחות בעיירות הפיתוח, ככל שיהיה אמיתי וכנה, יתפרש כמחווה פילנתרופי לא מעמיק כלפי נוער עיירות הפיתוח. בני הקיבוצים, טענו המתנגדים, עלולים להידחות כנטע זר וזמני בעיירה.

את ההסתייגות ממפעל גרעיני "עודד" ביטא ב 1981 איש התנועה המאוחדת, ולימים תושב ומחנך בקריית שמונה, מנכ"ל יד בן צבי ויו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך בשנים 2009 – 2011 , צבי צמרת :

" .... היום אני תושב קריית שמונה . כמעט לכל דבר. עיר עם הרבה יופי. שונה מכל דימוי מקובל שלה. .....אבליט הפעם צד אחר – פחות מובלט: ניזקה של ההתנדבות הקיבוצית בעיירות הפיתוח. ....מחיצות רבות קמות בגללה, מחיצות מיותרות בגלל כוונות טובות. ..... לעניות דעתי רצוי ביותר כי חברי הקיבוצים לא יתנדבו לעבודה בעיירות הפיתוח , אלא, יעבדו בתוכן תקופת חיים משמעותית בתמורה מלאה....עצתי לידידים : חדלו להתנדב . חפשו דרכים לעבודה בתמורה. ולמצער , חשבו על התנדבות אחרת ף נסתרת, מחנכת, צנועה ושואפת כל הזמן להתבטלותה. "

( צבי צמרת , " חדלו להתנדב", ויכוח ב"שדמות" , 1981. בהמשך ניהל צבי צמרת את בית הספר המקיף בקריית שמונה, " דנציגר" )

למרות כל אלה, הפכו גרעיני "עודד" לחלק מהנוף החברתי בעיירות הפיתוח. הם הפעילו ומפעילים חונכות אישית, השתלבות ויזמות במתנ"סים , בבתי הספר. לימים הוקמו גרעינים גם בשכונות עירוניות כגון עיר גנים בירושלים. בשלבים מאוחרים יותר פותחה פעילות משותפת וממוזגת של בני קיבוצים ובני עיירה באותו האזור, כדוגמת תכנית השילוב באזור שער הנגב- שדרות.

הזיקה הפוליטית של הנוער העובד והלומד

סוגיה זו היא סבוכה ועדינה. ראשית משום שבעיני הנוער המונח "פוליטי" נקשר בדרך כלל בתודעתו של הנוער עם מפלגתיות במובן הצר של המלה. בהיעדר פעילות עיונית מספקת, נעדרים חניכי התנועה דפוסים של חשיבה חברתית פוליטית בוגרת. זיקה פוליטית אפשר לפרש גם כהתמודדות עם מציאות חברתית מתוך השקפת עולם תנועתית מהותית. לא בהכרח כביטוי לזיקה ארגונית. הנוער העובד והלומד הוקמה כתנועה חינוכית, קשורה לתנועת העבודה במובן הרחב של המלה. נזכור את שהודגש קודם לכן: הנוער העובד והלומד הוא ביטוי לרעיון הממלכתיות של בן גוריון. כלומר, מייסדי התנועה לא רצו לראות בה כלי שרת או מנגנון תומך במפלגה.

          אי אפשר להגדיר את התנועה מיום היווסדה, ועד היום כתנועה " א  - פוליטית ".  ככלל, זהות מחייבת בין תנועת נוער לבין מערכות ממסדיות, איננה עולה בקנה אחד עם ייעודה. זאת משום שזהות כזו עשויה להתפרש כנאמנות ללא תנאי לממסד. מצב זה ייטול מתנועת הנוער את הזכות לקבל הכרעות עצמאיות. יש להבדיל בין זהות פוליטית מוכתבת לבין תודעה חברתית פוליטית. הנוער העובד והלומד היה תמיד בתווך של הדיון הזה. המגמה להתנער מ"חסות" ההסתדרות הכללית ומפלגת העבודה על תצורותיה השונות, החלה לפחות בשנות ה 70, אם לא קודם לכן. גילויים של שחיתות שלטונית והסתאבות , הרחיקו יותר ויותר בני נוער מלהיות מזוהים עם ממסד זה.

 אם נביט אחורה , תנועות הנוער משנות ה 30 ואילך, היו מזוהות עם תנועות , זרמים ומפלגות. לא תמיד הזהות מול מפלגה, הייתה חד משמעית. אך הזדהות עם מנהיגים בתנועת העבודה כמו : ברל כצנלסון, דוד בן גוריון, יצחק בן אהרון , ישראל גלילי הייתה ברקע.

בשנות ה 40, התרחשה הקמתה של   " התנועה המאוחדת " דווקא בעת פילוג בתנועת העבודה. ב 1944 היה פילוג במפא"י, ונוצרה סיעה ב'. " התנועה המאוחדת" פתחה זיקה ברורה יותר אל מפא"י, שהייתה יותר מתונה בהשקפותיה הסוציאל דמוקרטיות . מגמה זו התחזקה עם הפילוג בתנועה הקיבוצית ( 1951 ) כאשר נוצר  " איחוד הקבוצות והקיבוצים ", והיה לאחד מעמודי התווך של מפא"י. כזכור הכילה בתוכה "התנועה המאוחדת" פלג מתון של "מחנות העולים". תנועת              " המחנות העולים " עצמה, נותרה בזיקה חזקה אל "הקיבוץ המאוחד" ואל סיעה ב'.

" הנוער העובד " "עבר בשלום" את משוכות הפילוגים. התנועה לא התפלגה, גם עם היווצרות סיעה ב'. וכך גם עם הפילוג בקיבוץ המאוחד. זה היה ניצחון עקרון הכלליות הפוליטית, עקרון שהטיף לו דוד בן גוריון. לא כאן המקום לנתח את שני הפילוגים הדרמטיים בתנועת העבודה: 1944, 1951.  המפה הפוליטית השאירה את התנועה עם זיקה אל שלוש תנועות התיישבות : איחוד הקבוצות והקיבוצים, הקבוץ המאוחד, תנועת המושבים.

חניכי התנועה ומוביליה היו מעורבים בויכוח והמאבקים שבין מפא"י וסיעה ב'. המאבקים הגיעו לשיאם בסוף שנות ה 40, עם התחדדות הויכוח בין תומכי מפא"י וסיעה ב' (עתה בתוך מפ"ם). אנשי מפ"ם הובילו קו נוקשה יותר מבחינת הרעיון הסוציאליסטי. כדי לנטרל את התנועה מהמאבק הפוליטי , הוחלט אז שכל מוסדות התנועה יהיו פריטטיים ( = ייצוג שווה לשני הצדדים ) . מעניין שבתקופת הפריטט היה דוד כהן , אבי הנוער העובד, הדמות המוסכמת על שני הצדדים כפוסק ומגשר.  

עם הפילוג בקיבוץ המאוחד ( 1951 ) , נוצרו בתנועת הנוער העובד שני סקטורים או "שבילי " הגשמה : "האיחוד" ו"המאוחד". חלוקת גרעיני ההתיישבות נעשתה על פי        

מפתח מוסכם מראש. גם כאן, נמצא הסדר שמנע פילוג בתנועת הנוער.

על תקופה סוערת זו כתב איציק נשרי, חבר קיבוץ ארז, שהיה מזכיר הנוער העובד בראשית שנות     ה 50 :

"הפילוג בקיבוץ המאוחד היה שלבו האחרון של תהליך שהחל לכרסם בתנועת הפועלים לפני ואחרי הפילוג במפא"י.  הנוער העובד והמחנות העולים היו בהשפעת הקיבוץ המאוחד שנים רבות קודם לכן בתוקף היחס המיוחד של התנועה הזו אל תנועות הנוער. מפא"י נכנסה למאבק ההשפעה מאוחר יותר. נושאי המאבק היו: הקמת קבוצות של "חבר הקבוצות" ( זרם שלא היה מקובל על הקיבוץ המאוחד ), מבנה והשפעה במזכירות התנועה, יחס לפילוג בתנועה הקיבוצית " .  

 בועידת הנוער העובד בחיפה ( 1951 ) נקבעו יחסי הכוחות במוסדות התנועה בין תומכי הסיעות (  % 60 למפא"י, % 40 למפ"ם).יחס זה נקבע שרירותית, וכך נמנע הצורך לקבוע תהליך בחירות בתוך תנועת נוער. אקט הבחירות היה מחייב את כלל חניכי התנועה לקבוע התייחסות והזדהות עם אחד משני המחנות הפוליטיים. הנה כי כן, אנו רואים שבראשית שנות ה 50 , תנועות הנוער מעורבות בהתרחשות הפוליטית, אך גם נזהרות מזהות ברורה ומחייבת ( בשונה מ"השומר הצעיר" או בית"ר , למשל ) .

  לקראת 1959, המיזוג בין התנועה המאוחדת לבין הנוער העובד, וכן התחזקות האגף העירוני של התנועה, החלישו את מגמת הסיעתיות והפלגנות. התנועה החדשה, הייתה כללית יותר, פלורליסטית, ונתנה חסותה לזרמים השונים של תנועת העבודה.

בתוך התנועה החינוכית, גרעיני ההתיישבות וההשלמה הופנו לקיבוצים על פי "מפתח " פנימי, שהנציח חלוקה בין משקי "האיחוד" ו"המאוחד". כך גם מפת קיני התנועה החינוכית , בעיקר ביישוב הוותיק לשעבר. הדוגמאות המוכרות לכך היו : קן בורוכוב גבעתיים " איחוד" ו"מאוחד" ( על אף שהיו באותו בניין ) , קן חולון "איחוד" וקן חולון "מאוחד " , קיני קריית חיים , ועוד. החלוקה הזו הלכה והיטשטשה עם השנים.

 במהלך שנות ה 60 וה70 הולכת וגוברת הסתייגותם של חניכים מדבקות וזהות מפורשת עם מפלגה כלשהי. שתי סיבות לתופעה הזו : אחת, ככל שחולפות השנים, מזוהות מפלגות הפועלים עם הממסד הפוליטי והשלטון. אלו הן השנים בהן מתערער מעמדה המוסרי של תנועת העבודה בעיני הציבור.  הסבה השנייה, מסכת הפילוגים והאיחודים לא תמה. תנועת העבודה מופיעה בואריאציות פוליטיות שונות . מתגבר המתח האישי בין מנהיגים, מקור המשיכה או ההזדהות של הנוער , נחלש.

הזיקה היחידה שנשמרה מבחינה ארגונית היא להסתדרות הכללית . ההסתדרות, באמצעות אגף החינוך שלה, ראתה בתנועת הנוער העובד והלומד תנועת נוער הסתדרותית, בעיקר בחטיבה המקצועית. כדי לא לסבך מדי את הקורא, נציין רק שברקע לכל הסוגיה הזו : המתח ואפילו העוינות שבין קבוצות עירוניות לבין התנועה הקיבוצית, תוך ניכור הולך וגדל.

גם ה"מהפך" של 1977 , עם עליית ה"ליכוד" בפעם הראשונה לשלטון, לא שינה את מגמת הדה פוליטיזציה של התנועה.  התנועה נשארה בלתי מזוהה מבחינה מפלגתית , וגם אף פעם לא נחשבה כתנועת מחאה.
מה שכן אפשר לומר : חברי תנועה מרכזיים היו כוח מניע בתנועות פוליטיות ותנועות מחאה שונות , לאורך כל הדרך . כך חבר הכנסת חגי מירום שהיה גם מזכ"ל התנועה. כך חברים מרכזיים ומייסדים בתנועת " שלום עכשיו" , כדדי צוקר. כך גם אהוביה טבנקין בתנועת ארץ ישראל השלמה.    

התכנית החינוכית של הנוער העובד והלומד

תנועת הנוער העובד והלומד, ולפניה התנועות ממנה נבנתה, יצרה במשך עשורי שנים תכנית חינוכית מובנית, עם ראציונל שליווה את החזון והרעיון . בניגוד לתנועת מחאה או תנועות עממיות, הנוער העובד והלומד ראה עצמו גוף חי ונושם, המפעיל מערכי הדרכה , הכשרות של מדריכים, מייצר חומרי הדרכה וויכוח אידיאולוגי או חברתי בלתי פוסק.

כמובן שזוהי קביעה כללית למדי, והיא תקפה לגבי חלק מהתקופות ולא כולן. מעשור לעשור, נחלשו העוצמה והלהט לעצב פני דור חדש. נחלש הפן החינוכי . נעלמו תכנים רבים, מבלי שאחרים באו במקומם.

מוקדי פיתוח והתוויית הדרך החינוכית הם הסמינרים. ביניהם, נציין את סמינר המד"צים ( המדריכים הצעירים ) הארצי שצמח והתחזק בעיקר מסוף שנות ה 70, ואת סמינרי המדריכים ( הקומונרים , השכירים ). את העושר הרב והמגוון  של חומרי ההדרכה , וכן את השינוי שחל בהם מתקופה לתקופה, ניתן למצוא בארכיון הנוער העובד והלומד , בארכיון אפעל, במחלקת ההדרכה של התנועה, ובמקומות רבים אחרים.

התכנית החינוכית ניסתה להתמודד עם התמורות והשינויים. התנועה פיתחה מחלקת חינוך והדרכה שהעשירה את מדריכי התנועה, כולל מדריכי הגרעינים, בחומרי הדרכה. מחלקה נוספת שפעלה במקביל : מחלקת מפעלי התנועה , מטה המסעות והטיולים , המפעלים הצופיים והמחנות.

המסע והטיול   בחבלי ארץ סמויים ומרוחקים היה "סמלה המסחרי " של התנועה. זוהי הדרך לגיבוש פנימי של הקבוצה. לחישול האופי, וליצירת הקשר בין החניך ונוף הארץ. השתכללות אמצעי התחבורה והכבישים והמשקעים של החוויות האלה בקרב ההורים בוגרי התנועה, עשו את תודעת המסע והשיבה אל הטבע לנחלת הכלל. מבין מפעלי התנועה נציין כמה מהמובהקים :

העלייה לתל חי, מדי שנה ביא' באדר, תוך הדגשת מסר ההתיישבות בחבלי ארץ, ההגנה על הארץ. באותן שנים התחדד השוני בין המסר של תנועת הנוער העובד והלומד לבין תנועות בית"ר ואחרות של מחנה הימין. הנוער העובד הדגיש את מעשה ההתיישבות והנחישות שבמעשה הזה. תנועות בית"ר והנוער הלאומי הדגישו את מעשה ההקרבה של טרומפלדור וחבריו וטיפחו את תל חי כסמל של גאווה לאומית.  

הרפסודיה , רעיון חציית הכינרת באמצעים צופיים . יוזם הרעיון היה אבי רמות , איש קיבוץ יוטבתה, וחברי גרעיני הנוער העובד והלומד, וכן בני המשקים , היו הראשונים לבצעו. ( סוף שנות  ה70 ) .  כיום, המפעל הזה חוצה קווי תנועות, ארגונים , בני משקים, בני מושבים, ואחרים. חשיבות המפעל הזה הוא בסמליות של אירוע מכונן בחיי כל גרעין כדרך של גיבוש וגאווה " גרעינית". מפעל הרפסודיה מתייחד בכך שהמשתתפים יוצרים ובונים את הרפסודה עליה יחצו את האגם. בשנת 1980 למשל, חצו כך את הכינרת לא פחות מ 1000 בוגרים של החטיבה החינוכית והחטיבה המקצועית בתנועה.

מחנה סיירים , שהיה באופן מסורתי מסע מבחן קבוצתי של חברי שכבת "המגינים" ( שכבת ט' ). המסע היה מתנהל על הכרמל, והחניכים נדרשו לאורח חיים צופי מוחלט, כולל הכנת הארוחות, הניווט בשטח, הכרת מפת הכוכבים.

אל סף שנות ה 80 , תנועת הנוער העובד והלומד מגיעה כתנועה גדולה, מורכבת, מסועפת מבחינה ארגונית, וממוקדת במספר רב של מטרות ויעדים. לא ניתן להגדיר אותה כתנועת נוער אחת, מובהקת. השנים הבאות , יביאו את אנשי התנועה אל חיפושי דרך וניסיונות לנתב אותה לכיוונים מוגדרים יותר.