הקמת עסק ומכירת עסקים בגילאי פרישה 

בגיל שבו בעבר רוב השכירים פרשו ברצון מהעבודה, מתרחש היום תהליך שונה. כיום ישנה הבנה שהחיים ארוכים מאד, ולכן יש שאיפה לצקת בהם תוכן, להישאר חיוניים. לעיתים מדובר במימוש חלום שהתגבש משך שנים, ומצטרף לכך כמובן גם הצורך להמשיך ולהתפרנס למרות העדר אלטרנטיבה בשוק העבודה בישראל. כל אלה יוצרים זרז למבוגרים רבים לשקול הקמת עסק לראשונה בחייהם, דווקא בגילאים שבעבר נחשבו לגילאי פרישה. עבור אותם אנשים המתכננים את מחזור חייהם השני כעצמאיים, מוגשת להלן תמצית הרצאתי בתחום. מדובר בעצות ייחודיות בדרך לאותם פורשים מעבודה, שמירב שנותיהם היו שכירים, וכעת עומדים בפני דרך חדשה כעצמאיים.

עשרה כללי "עשה ואל תעשה"

1.   קבע מראש את "גבולות הנזק" הכספי המקסימאלי להשקעתך, כולל בטוחות שתעמיד לטובת העסק. קביעה זו תהיה בבחינת "ייהרג ובל יעבור".

2.   ראוי שההשקעה ראוי שתהיה מכסף זמין. במידה ויש צורך בהלוואות אין לקחת אותן מקרובי משפחה, ובוודאי שלא מ"שוק אפור".

3.   ההשערות לגבי יכולת גיוס הכספים לעסק חייבות להיות מבוססות על ביקור בסניף הבנק.

4.   לא מסעדה, לא פיצריה. בעצם לא עסק שמחייב נוכחות לא מוגבלת בשעות.

5.   לא עסק של ONE MAN SHOW – אלא אם מדובר בייעוץ.

6.   קנה עסק רווחי בלבד.

7.  חובה לפני קבלת החלטה להתמקד בייעוץ מס ובדיקה מוקדמת על ידי רואה חשבון. יש להקדיש זמן להבנה ולמחשבה בכל הקשור לגיבוש מושכל של המבנה המשפטי של "העסק" (ע.מ/חברה/שותפות וכו').

8.  הגישה הנכונה היא לתכנון לטווח ארוך ככל שניתן – כך גם ביחס לנקודת היציאה מהעסק. להבדיל מהיזם הצעיר על המבוגר לקבל גם משוב לגבי תחושת הבריאות שלו לגבי עצמו*.

9.  קבל/י תמיכה משפחתית לכל מהלך עסקי.

10. כל העצות האחרות הקשורות להקמת עסק כמו: תוכנית עסקית ותוכניות עבודה ברורות, הבנת השוק והמתחרים, מציאת "נקודת מכירה בלבדית" וכדומה..

בעיה נפוצה דומה מנקודת מבט 'הפוכה קשורה לבעלי עסקים מתבגרים. בעיקר מדובר בבעלי עסק בהיקף קטן ובנוני שפעלו בהצלחה, תוך גיבוש מוניטין וקהל לקוחות במשך שנים. הבעיה הניצבת בפני בעלי עסקים מנוסים אלה הם העדר יורש וקושי ביצירת החלפת משמרות מסודרת. אנשים אלה רואים לעיתים קרובות איך העסק היציב שבנו בעמל כפיהם דועך לנגד עיניהם. מכאן עולה מאליה שאלת אופן ומועד הפרישה או מכירת העסק. במקרים רבים היסוס שנמשך זמן רב מדי יוצר מציאות שבה דווקא העובדים ה"נאמנים" מנצלים את החלשות הבעלים או תקופת חולי כדי לרוקן את העסק מתוכנו, או להקים עסק מתחרה המבוסס על הכרות עם הלקוחות והשוק. חוסר ערנות לגבי הופעת מתחרים מחוץ וכלפי שינויים בשוק המוצרים והשרות מהוות גם הן סיבות מרכזיות לדעיכת בתי עסק מצליחים שבעליהם התבגרו. התוצאה הינה שהמתבגרים העצמאיים מתלבטים לגבי נקודת היציאה האופטימאלית מהעסק בכלל, או לגבי הכנסת שותף פעיל, המאפשרת גמישות בפרישה הדרגתית.

*תחושת הבריאות כגורם מרכזי בקבלת ההחלטות בקרב אנשים מתבגרים

הגורם משותף לכל ההחלטות העסקיות או התעסוקתיות במחזור החיים השני הוא מרכזיותה של תחושת הבריאות בהחלטות עצמן ובתחושת הדחיפות והצורך להקדימן. אלא, שתחושה זו אינה מדד אובייקטיבי, אלא רק במקרים של חולי ומוגבלות קיצוניים.

רצוי לזכור שבכל מקרה זיקנה היא אמנם תופעה אוניברסאלית, אך היא פוגשת את הפרט באופן אינדיבידואלי בגילאים כרונולוגיים שונים מאד. אולם, מחקרים השוואתיים רבים בקרב מזדקנים במדינות שונות ובתתי אוכלוסיות מגוונות מראה שלא המצב האובייקטיבי – כמו כמות המחלות הכרוניות – יוצר בלעדית את תחושת הבריאות. יתרה מכך, תשובה לשאלות כלליות כמו "האם את/ה חש בריא" מניבה תוצאות שהן מוטות חברה ואזור, ובכל מקרה מדובר בתחושה שהינה סובייקטיבית ואישית עם תוצאות שונות במדינות שונות.

במילים אחרות, האדם המבוגר מנתח את מצבו הרפואי על בסיס חרדותיו ותפיסותיו. באופן דומה קיימת בקרב אנשים מתבגרים "ציפייה למוות", או תחושה מוטה חיובית כלפי העתיד. לכן, העיקרון המנחה חייב להיות נהיר לאדם המתבגר: מתן עדיפות למשוב מקצועי בכל הנושאים העסקיים שהועלו במאמר – במשולב עם ייעוץ גרונטולוגי או גריאטרי אישי, הנותן מענה לשאלות בהקשר התפקודית של הפרט המבוגר, על מגבלותיו בהווה ובעתיד.

המאמר פורסם באתר YNET  ב 24.10.2012