גילוי אמריקה 

מבוא
החלק הדרומי של אמריקה הצפונית, אמריקה התיכונה ואמריקה הדרומית נתגלו ונכבשו על ידי העמים האיבריים. ברזיל על ידי הפורטוגלים ויתר השטח, סך 12 מיליון קמ"ר, נכבש על ידי הספרדים.
למרות שראשוני המגלים של העולם בחדש היו הויקינגים - ולדעת הפילולוג היהודי אמריקאי הרצל כורש גורדון, היו אלו הפניקים - הרי את תאריך גילוייה של אמריקה מונים החל מקולומבוס -  12/10/1492. לא מונים את שנותיו של הגילוי הויקינגי המוכח, כי לא היתה לו המשכיות ולא שינה דבר. לא באמריקה ולא באירופה. כמובן שהמונח "גילוי אמריקה" מעורר התנגדות, משום שהוא מונח אירופוצנטרי מובהק. הרי האינדיאנים גילו את אמריקה  35,000שנה לפני קולומבוס.  
העיתוי חשוב מאד: 1492 היא שנת סיום הרקונקיסטה, כיבושה מחדש של ספרד מידי המוסלמים. השמחה שעורר הכיבוש, וההתלהבות הדתית שבאה בעקבותיו, הניעו את פרדיננד ואיזבל להיעתר ללחץ הממושך שהפגינה האינקוויזיציה ולחתום על צו לגירוש היהודים. אותה התרוממות רוח גרמה להם להיעתר להפצרות תומכיו של קולומבוס בחצר הספרדית.

המסעות הפורטוגליים:
יש לציין שהחלוצה בפריצת הדרך היא פורטוגל, מדינה קטנטנה בשולי אירופה של אז, שהצליחה להגיע להישגים מדהימים ולפתוח את העידן שלעתים מכונה "עידן ווסקו דה גמה". תקופה זו נחשבת בעיני הפורטוגלים לתקופה המפוארת ביותר בהיסטוריה של ארצם והיא מעוררת תחושות נוסטלגיות עד היום. ההיסטוריוגרפיה הפורטוגלית מציגה את המסעות הגדולים כמונעים קודם כל על ידי סקרנות, בניגוד לשכניהם הספרדים, שהיו תאבי כיבושים. אמנם, כבר ב- 1341גילה הפורטוגלי לואיש דה לה סרדה את האיים הקנריים, אך ניתן למנות את עידן הגילויים רק מתקופתו של המלך ז'ואן ה-.I שהוביל את פורטוגל לעצמאות ולמעמד שווה לזה של שכנתה. עידן הגילויים קשור ללא ספק לעצמאותה של פורטוגל ולשחרורה מספרד.  

עצמאות פורטוגל
בשנות ה- 80 של המאה ה- 14, נוכח סכנת סיפוח לקסטיליה, פרץ בפורטוגל מרד לאומי [המלך הקודם, פרננדו ה-I, חיתן את בתו היחידה ביאטריס, עם חואן ה-I מלך קסטיליה. עם מותו ב-1383, תבע חתנו את המלוכה, אולם ז'ואן, אחיו הממזר של המלך האחרון וראש מסדר אוויש, תבע את המלוכה לעצמו והקורטז של  קוימברה משח אותו למלך. שבעה ימים מאוחר יותר, ב-14 באוגוסט תקף חואן מקסטיליה את ז'ואן. אחד מגדולי מצביאיה של פורטוגל, נונו אלוורש, עמד בראש צבא עממי וב-1385 הביס את הקסטיליינים בקרב אלז'וברוטה .(Aljubarota) המלחמה בקסטיליה נישאה על גבי גל של לאומיות עולה, תוך הסתייעות באנגליה, שעמה כרתה "ברית עולם". ב-1411 חתם שלום עם קסטיליה. [לציון הניצחון בנה חואן את מנזר Batallha].
ניצחון בית אוויש פתח עידן חדש בתולדות פורטוגל. העילית התורשתית והפאודלית הישנה ירדה מגדולתה או גלתה, והעילית החדשה היתה מורכבת מבעלי הון, בוני אניות וסוחרים. בימי בית אוויש הגיעה פורטוגל לשיא גדולתה, בין הייתר כתוצאה מריכוז ענייניה בימאות, בתגליות גיאוגרפיות וברכישת עמדות באיי הים ובחופי הארצות שיתגלו.

כיבוש סאוטה
ב- 1415 ערך ז'ואן ה I-מסע צבאי וימי וכבש את סאוטה שבתחומי מרוקו (20/7/1415). עיר ששמשה צומת חשוב למסחר עם אפריקה. היה זה מסע רב רושם, בהנהגתDom Joao  ושלושת בניו ובו 200 אניות מלחמה. כיבוש זה נתן בידי פורטוגל את הפיקוח על מיצרי גיברלטר והעוברים בהם. 1415 הינו תאריך שאיננו נופל בחשיבותו הסמלית מ-1492. לראשונה מאז מסעי הצלב, כובשת מדינה אירופאית, אזור הנמצא מחוץ לגבולות אירופה. כיבוש סאוטה מציין את מעבר תנועת מסעי הצלב משלב ימי הביניים הישן והמסורתי שלה לשלב מתקדם יותר - ממלחמה כנגד האיסלם במזה"ת ובדרום אירופה, למערכה צבאית כוללת כנגד מדינות מוסלמיות באפריקה, אשר תביא לניצחון האמונה הנוצרית והסחר הימי כאחד, סביב העולם כולו. לכיבוש היתה משמעות ביטחונית, היינו, סיום של התקפות שודדי ים מכיוון זה. הנחיתה בחופי צפון אפריקה הפיחה בפורטוגלים רוח של התלהבות. כך יוכלו לרכוש זהב בזול ועבדים שחורים במחיר נמוך. כמו כן החלו חלומות לפגוש בממלכתו הנוצרית האגדית של פרסטר ג'והן הנמצאת - כך סברו - מעבר לארצות המורים. כמובן שהיה לך גם היבט כלכלי: באירופה של ימה"ב נוצר צורך במוצרי יוקרה שימצא בידיהם המונופוליסטיות של סוחרי התבלינים שפעלו באזור זה.

אנריקה הספן:
 (Dom Henrique de navigador)(, בנו הרביעי של ז'ואן ה-1 ושל הנסיכה האנגליה פיליפינה), הצטיין ב- 1415 במלחמה נגד מרוקו שנסתיימה בכיבוש סאוטה. ב- 1418 מינה אותו אביו לעמוד בראש מסדר האבירים העשיר ע"ש כריסטוס שהוקם מאה שנה קודם לכן לשם מלחמה בכופרים ולראש המנהל של הפרובינציה אלגרווה. מעתה התפנה להקדיש את זמנו למחקר ולתגליות. הוא הקים ב- 1418את המכון הגיאוגרפי הנודע בסגרש  )Sagres(שליד כף סאן ויסנטה וכמו כן שיפר את שיטות הספנות. אנריקה הביא לשם את טובי הקוסמוגרפים, הקרטוגרפים והנווטים, על מנת להביא את ספניו לרמה שתאפשר את השגת היעד הנכסף, הדרך הימית להודו. בחצרו של אנריקה התקבצו אסטרונומים וגיאוגרפיים ביניהם גם הקרטוגרף היהודי יהודה קרשקש, בן האי מיורקה.
    יהודה קרשקש, בנו של הקרטוגרף הנודע אברהם קרשקש [ מחשובי בקרטוגרפים
    בספרד ב- 1381 שרטט מפת עולם שנשלחה ע"י הנסיך חואן בנו של פדרו ה-6     מארגון, כמתנה למלך שרל ה- 4מצרפת]. בעת גזירות קנ"א נאלץ להתנצר והחליף     את שמו לחיימה ריבס. זמן מה ישב     במיורקה וכונה "יהודי המפה". ב-1394 התיישב     בברצלונה והוא מוזכר בתעודות כ."Magister cartarum navigandi"- כאשר     הועסק ב- 1420 על ידי אנריקה הספן, כונה ."Mestre de Mallorca""

ראשית הגילויים
אנריקה היה המדינאי הראשון בדורו שהכיר בצורך לארגן מסעות ימיים בשיטתיות, ומדי שנה בשנה שיגר משלחת לחקור את חופי אפריקה כשכל משלחת היתה צריכה להרחיק יותר מקודמתה. המטרה העיקרית היתה כאמור מציאת הדרך העוקפת להודו, הארץ האגדית, העשירה בבשמים. בניגוד לקולומבוס, שלימים נסע מערבה, שאפו הפורטוגלים להקיף את אפריקה, כאשר ברקע היה החשש כי ככל שיורדים דרומה, הטמפ' עולות והמים רותחים. חשש נוסף היה שהשמש תהפוך את צבע עורם של הספנים לשחור.  
ב- 1419 גילו הפורטוגלים את האי פורטו סנטו; ב- 1920 את מדירה. קיומו של מעמד כלכלי שהיה מעוניין לנצל איים אלו הפך אותם למרכז גידול של קנה סוכר לשוקי אירופה, באמצעות עבדים שהובאו מאפריקה. ב- 1427 נתגלו האיים האזוריים ונכבשו ב1432-. אחד המכשולים בדרך דרומה היה מכשול פסיכולוגי. דורות של ספנים האמינו כי אונייה שעוברת את כף בוחדור שבחוף מאוריטניה נידונה לטביעה. שם שוכן היה  'ים החשכה הירקרק' במשך דורות האמינו הפורטוגלים כי מעבר למערב אפריקה נמצא הגיהינום; אך ב- 1434 הקיף ז'ליאניש את כף בוחדור והרס את האגדה. ב- 1441 הגיעו לכף בלנקו (מאוריטניה) וב- 1441 לכף וורדה. ב- 1446 עקפו הספנים הפורטוגזים את סנגל. כדי להבטיח את זכויות פורטוגל וחזקתה על הגילויים באפריקה, פנה אנריקה, באמצע שנותה-50, אל האפיפיור ניקולאס החמישי וקיבל ממנו צו שנתן לפורטוגל מונופולין למחקר עד הודו. דפוס זה של פנייה לאפיפיורים לשם אישור תקפן של התגליות הגיאוגרפיות הפך להיות חלק חשוב ממהלכי הדיפלומטיה של אותה תקופה. ב- 1458 הגיעו לניגריה.  
אנריקה לא הצליח לראות את הקפת כל אפריקה אך הפעולה שייזם הפכה להיות ענינה של פורטוגל כולה. אנריקה הנווט מת בשנת  1860 (באותה שנה הגיעו הפורטוגלים עד סיירה לאון) והותיר אחריו ירושה עצומה למדע הגיאוגרפיה. במשך שנות פעולתו התגלה כל המרחב שמסאוטה בצפון אפריקה ועד ליבריה בדרומה, נכבש והפך עד מהירה למוקד של פעילות כלכלית ומסחרית שוקקת. אנריקה השכיל להשתמש בצורה נכונה בזכותה הבלעדית של פורטוגל על אפריקה, תוך שהוא משלב במפעלו סוחרים זרים ומממן את מסעותיהם של ספנים בני לאומים שונים. באופן זה הוא הסיט כל הזמן את פורטוגל ממאבקים צבאיים ומדיניים באירופה. היסודות שהניח אנריקה באפריקה בראשית ובאמצע המאה ה15- התגלו מאוחר יותר כמקור לעצמתה של פורטוגל ובסיס ליצירת האימפריה העולמית שלה במאה ה-16.
ב- 1469 ייסד המלך אלפונסו ה V-חברה לסחר עם חוף גיניאה ונתן לה מונופולין תמורת התחייבות לגלות מדי שנה  500 ק"מ של חופים חדשים. דבר זה נתן דחיפה למסעות תגלית נוספים. ב- 1473 עבר לופו גונסלווש את קוו המשווה. בנו של אלפונסו, ז'ואן ה-II (1495-1481) שכונה "הנסיך המושלם" היה גיאוגרף מוכשר מאד ונלהב להמשיך בגילוי מרחבי העולם. הוא הכריז על מפרץ גיניאה כעל 'ים סגור' לכל הספינות הזרות. הוא החל בהקמת מצודות ותחנות מסחר לאורך החופים. תחנת מסחר מבוצרת ראשונה הוקמה באלמינה שבחוף גאנה ב1482-. מבצר זה שהוקם במקום שכונה 'חוף הזהב' הפך למרכז של סחר פורח בעבדים, שנהב ועפרות זהב. כאן נמצא מקור הזהב העיקרי של אירופה במאה ה15-. לרשות המלך ז'ואן עמדו אוצרות הכתר הפורטוגלי וכן קברניטים מעולים. אחד הטובים שבהם, דיגו קאן, חצה ב- 1483 את קוו המשווה (מבלי שהמים ירתחו ומבלי שהשמש היוקדת תהפוך את הספנים לכושים). הוא הגיע  לשפך נהר הקונגו והרחיק דרומה עד חופי אנגולה  של היום. חוקר אחר שנשלח פנימה, אל תוך היבשת, בישר לאנריקה כי שמע על קיומה של ממלכת פרסטר ג'והן, האח הנוצרי הטוב שרוצה להתאחד עם אחיו באירופה. לימים יחפשו המלחים הספרדיים את ממלכתו באסיה. בשנת 1486 יצאו מפורטוגל שתי משלחות מחקר נועזות. אחת בדרך היבשה והשנייה בדרך הים. פדרו דה קובילה יצא למסע יבשתי דרך מצרים וים סוף במטרה לגלות את הדרך להודו. הוא נבחר בגלל כשרונו הדיפלומטי, כישוריו כסוחר וכמרגל וידיעת הערבית שלו. בראש המשלחת הימית עמד הספן המוכשר ברטולומיאו דיאש (1450-1500). הוא מצא את הקצה הדרומי של אפריקה (כף אנגלס) וכך הוכיח שניתן להקיף את אפריקה. בדרכו חזרה לליסבון העניק דיאז לכף הגדול המפריד בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי את הכינוי "כף הסערות",בגלל הסערות העזות המנשבות שם, אך המלך ז'ואן ה II-שינה את שם המקום ל"כף התקווה הטובה", שכן עתה הונח יסוד למצוא את הדרך להודו. ב-1493 החליקה אל נמל ליסבון בחודש מארס של שנת 1493 ספינת הדגל 'נינה' של קולומבוס, בשובו מהמסע לאמריקה. טרם שובו לספרד עצר קולומבוס בליסבון כדי לדווח על מסעו למלך פורטוגל. הדבר עורר חרדה אצל המלך שביטלה את תגליותיו של קולומבוס והחליטה להמשיך לאסיה תוך כדי הקפת אפריקה. ב- 1497יצא ווסקו דה גמה למסעו. הוא התרחק מקוו החוף, שם הים רגוע יותר והצליח להקיף את אפריקה בסיועו של הנווט הערבי עבד אל מג'יד. ב-1498 הצליח להגיע להודו. אחר  26חודשים (מיום צאתם) חזרו לליז'בואה בה התקבלו ע"י מנואל ה I-בקבלת פנים מפוארת. דרך הים נמצאה סופית; שווי המטען שהביאו היה גדול פי שש מהוצאות המסע. מאז שמצא דה גאמה מצא את הדרך להודו, הסחר במוצרי המזרח הרחוק והודו עבר מהנתיב הישן דרך המפרץ הפרסי אל הנתיב הימי החדש. לסחר הפורטוגלי היה כמובן קודם כל יעד כלכלי, אך גם יעד צבאי - לפגוע בעורף האימפריה העותומנית וכן יעד דתי - להפיץ את הנצרות הקתולית. כעבור חצי שנה, לאחר מסעו הראשון של דה גמה, הפליג הצי השני בפיקוד קברל ובגלל סטייה של כמה מעלות, מצאו ב- 1500, בטעות את ברזיל. בשנת 1501 גילה גספר קורטה ריאל(Gaspar Corte Real)  את ניו פאונלנד. אך המלך מנואל היה מעוניין באסיה ושלח ספנים לחקור את חופה הדרום מזרחי ואכן, ב-1515 שלטו הפורטוגלים באוקיינוס ההודי.
הפורטוגלי פרדיננד מגליאנש, המכונה 'מגלן', הגיע להישג מרשים עוד יותר כאשר הפליג ב- 20/9/1519, בשירותם של הספרדים, לשם ההקפה הגדולה של כדור הארץ. למרות הפסדן של שתי אניות, נכנס למייצרים שנקראו מאוחר יותר על שמו, "מיצרי מגלן"; עבר דרך פטגוניה וארץ האש" - כינויים שהוא העניק לאזורים אלו; לאחר סערות במצרים הגיע לים שקט יחסית והעניק לו את השם "האוקיינוס השקט". באוקיינוס זה שט 110 ימים מענים עד לאי מריינה שליד הפיליפינים, שם נהרג בשל קטטה בין מקומיים. הפיקוד עבר לידי רב החובל אלקנו, שחזר לספרד אחרי מאבקים רבים, כשברשותו ספינה אחת ו- 21 אנשי צוות בלבד. הם עגנו ב-.6/9/1522 הקפת הארץ הראשונה ארכה  1,100 יום.  
המהפכה בנתיבי הסחר העשירה מאד את פורטוגל; תוך מספר שנים הקימו מגלים וכובשים פורטוגלים, קיסרות שהעולם טרם ידע בהיקף. שטחה הכולל של האימפריה לא היה גדול, כי הפורטוגזים לא נכנסו פנימה לתוך הארצות שכבשו. הם הסתפקו במאחזים צבאיים סביב מערב אפריקה והאוקיינוס ההודי. כמו כן החזיקה במזרח אפריקה במאחזים: סופאלה, מוזמביק, מומבסה, מלינדי ומוגדישו. במפרץ הפרסי החזיקה במסקט, הורמוז ובחריין; חופי הודו היו זרועים במאחזים כאילו וכן צילון, מלקה, סומטרה, יווה וטימור. כמו כן החזיקה בחופי סין (מקאו) וביפן. מרכז האימפריה של המזרח היתה גואה. אדריכלי האימפריה היו פרנשיסקו דה אלמידה אפונסו אלבוקרק. בעיני פורטוגל היתה לקיסרות משמעות דתית לא פחות מאשר מסחרית ויחד עם הכובשים הלכו מיסיונרים. "ממלכת קונגו" היתה הראשונה שמלכה התנצר. הפורטוגלים פעלו בחבש הן כנגד המוסלמים והן מתוך רצון להעביר את תושביה המונופיזיטים לקתוליות. תחושת הייעוד של בני פורטוגל באה לידי ביטוי ביצירה האפית "הלוזיטאנים" .(Os Lusiadas) המשורר הלאומי קמואה (Camoes). נדמה היה כי פורטוגל ניצחה במרוץ להודו, אך בינתיים הצטרפה ספרד למרוץ ושלחה מטעמה ספן גנואזי - קולומבוס - למצוא את הדרך להודו בהפלגה מערבה.  

וועידת טורדיסליאס
קסטיליה הכירה במונופול של פורטוגל על המסחר עם אפריקה ועל שלטונה ב"ארצות שטרם נתגלו" מדרום לאיים הקנריים. אולם גילוי אמריקה בידי קולומבוס ב- 1492 גרם לסכסוך בין ספרד לפורטוגל. האפיפיור אלכסנדר ה- 6 בורג'יה נענה לבקשת הספרדים, ולמרות הבטחה קודמת שנתן לפורטוגלים, ביתר במשיכת קולמוס את העולם לשני חלקים. בבולה משנת 1493 הנקראת  Inter Caeteraנקבע קוו החלוקה, במרחק  300 ק"מ מערבה לאיים האזוריים. הפורטוגלים לא מחו; רק ביקשו, במו"מ ישיר עם ספרד, להזיז את קוו החלוקה מערבה, עד שבוועידת טורדיסליאס בשנת 1494, נקבע הגבול המפריד בין שתיהן. חוזה טורדיסליאס  (Tordesillias) (הוא בעצם החוזה הראשון בעולם הקובע הסדרים קולוניאליים בין שתי מדינות אירופאיות מעבר לגבולות הים התיכון. יש הטוענים שההתעקשות הפורטוגלית באה כדי להעניק להם זכויות על ברזיל שכביכול לא התגלתה עד מסעו של קברל ב- 1500 שש שנים מאוחר יותר. "הלשונות הרעים"  הללו טוענים שקברל היה נווט מנוסה מכדי לטעות טעות כה גדולה. טענה זו לא תוכל להיבדק בשל שריפת הארכיונים של ליסבון ב-1755.  

הגורמים למסעות:  
מה גרם לפורטוגלים ולספרדים אחריהם לצאת למסעות חובקי העולם?
לשאלה זו יש תשובה מן המוכן: היסטוריון החצר בפורטוגל אסורארה  (Gomes Eannes  De Azurara)  מנה בפרוטרוט את הסיבות:

* סקרנות אינטלקטואלית:  
הסקרנות לדעת מה נמצא מעבר לאיים הקנריים ולכף בוחדור, הבולט מהקצה המערבי של אפריקה. הידע האירופי היה מבוסס על זה של העולם ההלניסטי. במשך למעלה מ- 1000 שנה לא הצטבר כמעט ידע נוסף.  היה ידוע מעט מאד על אפריקה ואסיה ונוצרה סקרנות. אמנם לא כזו המאפיינת את הרנסאנס האיטלקי, אך סקרנות אנושית התקיימה תמיד ולאנריקה היו את הכלים והרצון לנסות לספק אותה.  
* הצטברות יידע נוסף:  
למניע הזה אפשר להוסיף את התגברות הידע הגיאוגרפי בשלהי ימה"ב באירופה, בו נטלו חלק נכבד יהודים רבים, בעיקר בני האי מיורקה. יהודים אלו היו חוליה חשובה בהעברת הידע של המוסלמים לעולם הנוצרי, בעיקר בתחומים חשובים כמו קרטוגרפיה, אסטרונומיה וניווט. בחצרו של אנריקה התקבצו אסטרונומים וגיאוגרפיים ביניהם גם הבן המפורסם ביותר של  האי מיורקה, הקרטוגרף היהודי יהודה קרשקש. זוהי גם תקופה של תחיית התרבות הקלאסית, שהחזירה לאירופה את המושג בדבר כדוריותו של כה"א (דבר הידוע כבר לאריסטו ומנוסח היטב אצל הגיאוגרף והאסטרונום פטולימאוס), ועם זאת את האמונה בדבר אפשרויות להגיע למזרח הרחוק בנסיעה מערבה. אמונתו של קולומבוס בכך שניתן לעשות זאת, מבוססת על תיאוריה מפורטת שפיתח הגיאוגרף הפלורנטיני טוסקנלי. אם כי היו בה כמה טעויות קולוסאליות.  

* חידושים טכנולוגיים:  
בתקופה זו מסתמן שיפור ניכר בציוד הימי והצבאי  של האירופאים כמו המצפן שהובא מסין ואפשר להם להתרחק מהחופים ואבק השריפה שנתן להם יתרון על פני עמים פרימיטיביים. כמו כן האיצטרולב המדויק מנחושת, שהותקן על ידי אברהם בן שמואל זכות, איש סלמנקה, שגם תיקן את לוחות השמים לצורכי הספנות.
* צורך בנתיבי סחר חדשים:
הרצון לפתוח נתיבי מסחר חדשים ובעיקר ליצור קשר ישיר עם מרכזי הזהב שבאפריקה. אירופה קנתה את מוצרי המותרות שלה מן המזרח הרחוק ושלמה עבורם במטבע קשה, דהיינו, בכסף ובזהב. מאגרי הזהב והכסף שלה הלכו והתדלדלו, והצורך למצוא דרך למקורות הזהב שבאפריקה הלך והחריף. בהקשר זה אפשר להזכיר את התגברות הדרישה לסחורות המזרח כתוצאה מהתפתחות המסחר ועליית השפע הכלכלי שבאו אחרי מסעי הצלב.
* כיבושי העות'מנים וסגירת דרך השיירות למזרח:
המאה ה- 15 היא תקופת עליית העות'מנים שייסדו ממלכה תורכית שתלך ותגדל לממדים של אימפריה המאיימת על אירופה. תחושה שתחריף עם נפילת קונסטנטינופול ב-1453. המלכים והשליטים המוסלמים בצפון אפריקה הוסיפו אף הם לתחושה של כיתור מוסלמי ונוצר צורך לפרוץ אותו.
* שליחות מיסיונרית:
השאיפה לנצר פאגאנים שהיתה חלק מהאתוס הצלבני. כמו כן רווחו באירופה אמונות ואגדות על קיומן של ממלכות נוצריות גדולות וחזקות מעבר לעולם המוסלמי - מדינות שבעזרתן יהיה ניתן לגבור על המוסלמים. המפורסמת שבאגדות היתה זו על האח יוחנן (פרסטר ג'והן שהוזכר לעייל), הקשורה בעקיפין עם האגדות היהודיות על עשרת השבטים.
* אנרגייה לוחמנית:
הצטברות האנרגיה הלוחמנית וההרפתקנית שהצטברה בחצי האי האיברי לאחר הרקונקיסטה. בצד השאיפה לחוסן לאומי גברה הנטייה לעלילות ולהרפתקאות נועזות.

הגילויים הספרדיים
קולומבוס וגילוי אמריקה
בשעה שהמלך ז'ואן השני היה שקוע רובו ככולו בהגשמת התוכניות להקפת אפריקה, יצא קולומבוס אל אסיה ובדרך גילה את היבשת החדשה. יש לציין שבמקביל לגישה המסורתית, שטענה שהדרך הקצרה לאסיה עוברת סביב אפריקה, התפתחה באירופה גם גישה אחרת. כבר בשנות ה-60 של המאה ה-15, שלח פאולו טוסקנלי (1482-1397), מכתב למלך פורטוגל אלפונסו החמישי ובו טען כי הדרך הקצרה לאסיה עוברת דרך חציית האוקיינוס האטלנטי ולא דרך הקפת אפריקה. מאוחר יותר אימץ קולומבוס את התפיסה המהפכנית של טוסקאנליי, אך מכיוון שלא הצליח לגייס לעזרתו את חצר המלכות בפורטוגל בשנת 1484, הוא עבר לספרד, ושם, לאחר דחיות מרובות, נשלח על ידי פרדיננד ואיזבל אל מסעו ההיסטורי המפורסם. קריסטובל קולון - קולומבוס - שיצא לדרכו עם שלוש ספינות: סנטה מריה, פינטה, וניניה, כשמסעו ממומן מתכשיטיה האישיים של המלכה איזבל ובכך נקבע תקדים כי המסעות ימומנו מכיסים פרטיים.
דומה כי מעולם לא יצא מגלה עולם למסעו בצורה כה שיטתית ומדעית כפי שהכין קולומבוס את "היוזמה להודו", שלו. בן גנואה זה היה תוצר מובהק של תרבות הרנסנס האיטלקי, ועל פי הכשרתו ומקצועו כספן וכשרטט מפות, הכשיר את עצמו במשך שנים ארוכות לתכניתו הנועזת - חציית האוקיינוס האטלנטי - "ים החשיכה" המסתורי אל אסיה. ב-1487 הציע קולומבוס את שירותיו לפרדיננד ואיזבל. לאחר דיונים מעמיקים קבעה ועדת המלומדים בספרד, בדומה לזו שבפורטוגל, כי קולומבוס שגה לגבי חישוביו וב-1491 דחתה אף את הצעתו. למזלו של קולומבוס הושלמה הרקונקיסטה ב-1492, עם כיבוש גרנדה, ונוכח אוצרות המוסלמים שנמצאו שם שינה פרדיננד את החלטתו ותמך במסעו של קולומבוס. בין השנים 1503-1492 ערך קולומבוס ארבעה מסעות אל מעבר לאוקיינוס. אך באף אחד מהם לא 'גילה למעשה את העולם החדש, אלא דווקא את המחוזות הגיאוגרפיים של העולם הישן. במסעו הראשון יצא מהאיים הקנריים ולאחר 34 יום הגיע לאי סאן סאלבדור שבאיי בהאמה במסע זה 'גילה לדבריו את יפאן. במסע השני הגיע לחופי דרום אמריקה. כאשר הגיע לשפך האורינוקו טען כי נהר אדיר זה מגלגל את מימיו מייבשת אסיה. במסע הרביעי הגיע לפנמה מכרות הזהב שמצא שם גרמו לו להאמין כי הגיע אל אופיר. קולומבוס חישב כי בעשרים ימי מסע בלבד יגיע עד לנהר הגנגס אשר בהודו. קולומבוס האמין עד יום מותו כי מצא את הדרך לכמה מאיי אסיה. לא רק בגלל יכולת מוגבלת, אלא בעיקר בשל העולם הרוחני ממנו בא. באוצר הידע הגיאוגרפי של תקופתו ובדמיון הגיאוגרפי של תקופתו לא היה קיים עולם חדש. קולומבוס לא גילה את אמריקה לא רק משום שהעולם החדש לא היה קיים בתודעה הגיאוגרפית של בני דורו, אלא גם ובעיקר משום שהיו לו דימויים גיאוגרפיים מוגדרים אותם יצא לגלות מעבר לאוקיינוס. קולומבוס הושפע מדימוי העולם שעוצב ע"י מורשת הגיאוגרפיה הקלאסית שהניחה כי יש בו שלש יבשות בלבד. הוא הושפע מאד מספרו של הקרדינל הצרפתי ד'איי, דימוי העולם, שטען בעקבות אריסטו, כי "היום איננו גדול בין הקצה המערבי של אירופה לחלק המזרחי של הודו". כמו כן הושפע קולומבוס מספרי המסעות המופלאים למזרח, בעיקר ספר המסעות של מרקו פולו מאמצע המאה ה-13 ומספר מסעות סיר ג'ון מנדוויל מאמצע המאה ה-14. תיאורים שהשפיעו רבות על דימינו הגיאוגרפי של קולומבוס, כאשר חיפש בים הקריבי את סין ואת יפאן. כמו כן הושפע קולומבוס מהתיאולוגיה הגיאוגרפית - הדימוי הגיאוגרפי של העולם לפי כתבי הקודש וסיפורי הבריאה. מאז התנצרות רומא האמינו באירופה כי הגיאוגרפיה צריכה להאיר ולהצדיק את יסודות האמונה בדבר בריאתה עולם בששה ימים, קיומו של גן העדן הארצי במזרח וכדומה. במפות נוצריות חולק העולם לשלושה חלקים: אירופה, אסיה, ואפריקה, לפי בניו של נוח, שם חם ויפת. כמו כן הושפע קולומבוס מאמונתו התיאולוגית העמוקה. הוא האמין ש'גילויו' הודרכו על ידי ההשגחה האלוהית. כפי שכתב: "במסע לארצות הודו לא נעזרתי בשכל, במתמטיקה או במפות. המסע היה פשוט הגשמה של מה שניבא הנביא ישעיהו". קולומבוס גם חתם על מכתביו בשם "שליח ישו". לדבריו ישו עצמו ניבא את מסעו אל המזרח, אשר הוא רק סובלימציה לעניין האמיתי - המסע אל הקבר הקדוש.  

אמריגו וספוצ'י
האיש הראשון שהבין שתגליתו של קולומבוס איננה קצה אסיה, אלא יבשת חדשה הוא איטלקי בשם אמריגו וספוצ'י. הוא השתתף במשלחת שארגן מנולו ה I-מלך פורטוגל, הסיק כי האורינוקו יוצא מיבשת ולא מאי וזיהה את היבשת החדשה, שלימים נקראה בטעות על שמו. הוא היה הוא היה ספן, קוסמוגרף ואיש עסקים שיצא בשליחות משפחת מדיצ'י לחצר הספרדית. הוא ערך ארבעה מסעות מערבה בין השנים 1504-1497. (אם כי יש הטוענים כי היה גוזמן ומבין המסעות שייחס לעצמו, השתתף כנראה רק בשניים: ב- 1494 וב-1501. הוא קצר את מה שקולומבוס זרע וב-1501  כתב: "הגענו לארץ חדשה, הצריכה להיות מוגדרת מבחינה גיאוגרפית כיבשת". וספוצ'י הגיע למסקנתו לאחר שירד 2500 מייל דרומה, לאורך החוף המזרחי של דרום אמריקה. דבר זה שכנע אותו בוודאות כי מה שקולומבוס גילה לא היו איי הודו אלא יבשת רביעית, חדשה ועצומה, החוצצת בין מערב אירופה למזרח אסיה. הוא חולל מהפכה בידע האנושי - המעבר מעולם בין שלוש יבשות לעולם בן ארבע יבשות. הוא פרסם את מסקנותיו מבלי להזכיר את קולומבוס. אך בכל זאת נראה כי הוא המגלה האמיתי. לכן לא ייפלא כי כאשר, באפריל 1507 יצא לאור ספרו של מרטין וולדסמילר, מבוא לקוסמוגרפיה, שהציע לקרוא ליבשת החדשה "היבשת של אמריגו", ומכאן "אמריקה". הוא כתב:  
"החלקים הללו של העולם, אסיה, אפריקה ואמריקה נחקרו בצורה מקיפה, ועתה החלק הרביעי נתגלה על ידי אמריגו ווספוצ'י. הואיל והן אירופה והן אסיה קיבלו את שמם מאישה, אינני רואה כל סיבה להתנגד לכך שנקרא לחלק זה אמריגה, משמע, הארץ של אמריגו, או אמריקה, על שם אמריגו, המגלה שלה, שהוא אדם מוכשר".

ההתפשטות הספרדית
הספרדים אלו התיישבו תחילה באיים הקריביים: האיטי (1493) פורטו ריקו (1508) ג'מיקה (1509) וקובה (1511). מקובה הפליג קורטס ב- 1519 למכסיקו ועד  1550הכניעו הוא וחבריו את מכסיקו וארצות אמריקה התיכונה. ב- 1532נחת פיזרו בחוף של פרו ועד  1533 משלים את כיבושה. כדי להתגונן בפני הצרפתים שחדרו במהלך המאה ה- 17 לעמק המיסיסיפי, יישבו הספרדים גם את טכסס, ניו מכסיקו, אריזונה, קליפורניה (ייסוד סן פרנסיצקו ב- 1776) וקולורדו. מ-1763 ועד  1803 יישבו גם את ארקנסו.  
1513 בלבואה חוצה ברגל את רצועת היבשה הצרה בדאריין ומגלה את האוקיינוס השקט.  
 1519 קורטס נוחת במכסיקו ומתחיל את כיבושה.  
  1521 ואילך, יישוב איטי של קולומביה וונצואלה, שהיו מיושבות באינדיאנים "פראיים".  
*  -1532 פיזרו נוחת בפרו.  
*   -1534 התפשטות השלטון הספרדי מפרו צפונה, לאקוודור ולדרום קולומביה.  
*  1537  מתיישבים ספרדים מתקדמים לאורך ריו דה לה פלטה ומקימים את אסונסיון.  
*  1541  התפשטות השלטון הספרדי מפרו דרומה, לצ'ילה.  
*  -1541 התפשטות השלטון הספרדי מפרו לבוליביה ולארגנטינה.  
*  1580- מתיישבים מאסונסיון מייסדים את בואנוס איירס, במקום שכבר ב-1535-1545 היה ישוב ספרדי