המאפיה הסיציליאנית 

הקדמה
המאפיה הסיצילינית עלתה לכותרות באביב 1995.  תומאסו בושטה נכנס לכלא האיטלקי והחל לזמר. כך נכנס לכלא הדי טוי קאפו של סיציליה, דבר שגרר חיסול של כ-15 מבני משפחתו של בושטה תוך חודש.  המאבק ניטש על השליטה בייצור ההרואין ושיווקו. מדובר בהכנסה של מיליארדי דולרים.  בכסף, כידוע, ניתן לקנות כמעט הכל; לא רק אדמות וארמונות, אלא גם שופטים ושרי ממשלה.  המלחמה הזאת היוותה פרשת דרכים בתולדות המאפיה הסיציליאנית.  היא איננה מבחינה יותר בין לוחמים לבין נשים וילדים.  לראשונה בתולדותיה, חוסלו גם קרובי משפחה.

הגדרה
זהו ארגון פשיעה חשאי איטלקי, שהפך עם השנים גם כינויו של ארגון פשיעה בארה"ב. המאפיה הוא נושא עמוס באגדות עם, שקשה להפריד בו בין אמת לדמיון.

השם
מקור השם איננו ברור.  יתכן שמקורו בקריאת קרב במלחמות הסיציליאניות בימה"ב. קיימות סברות כי מקורו אולי בצרפתית, אחרים סוברים שבניבים הטוסקנים והפיידמונטים של האיטלקית, ואולי בא מערבית.  אחרים טוענים, במידה רבה של אי וודאות, כי היה מילת סתר בשימושו של איש המדינה ג'וספה מאציני, שהיה מבשרה של איטליה המודרנית.

ראשית
כרקע, יש לזכור כי מאז ומתמיד נשלטה סיציליה ע"י מושלים זרים; יוונים, פיניקים, רומאים, ערבים, גרמנים ועוד.  מאז ומתמיד ליוותה את הסיציליאני התחושה של "אנחנו והם".  המאפיה צמחה בסיציליה, תחילה בעידודם של בעלי האחוזות, שבהעדר שלטון מרכזי יעיל ותקיף, נאלצו להפקיד את השמירה על אחוזותיהם בידי בריונים תקיפים יותר.  עם הזמן הם הפילו את חיתתם על האיכרים ואחר כך גם על בעלי האחוזות עצמם.  
בספרו "במלוא מובן המילה" מספר שלום אורן כי המאפיה היא במקור שם לתנועת התנגדות של תושבי סיציליה, איטליה, שנלחמו בפולשים הערבים שכבשו את האי סיציליה במאה התשיעית. מקור המילה מאפיה אינו ברור, אך רוב החוקרים סבורים שמקורו בערבית ומשמעותו בסיציליאנית הוא "אומץ" או "התרברבות". במרוצת הזמן, העסיקו בעלי אחוזות עשירים בסיציליה את חברי התנועה בשמירה על אחוזותיהם.
יש טענה שהתנועה המשיכה להתקיים עד ימי הביניים, אז הצטרפו לוחמים אלה להגנת האי מפני התורכים והנורמנדים שהקיפו את האזור.
במרוצת הזמן התארגנו בריונים אלה מאחוזות שונות, ובארגונם - המאפיה - התגבשו כללי התנהגות נוקשים - אומרטה (OMARETA), ועיקרם נאמנות מוחלטת לארגון ושמירת סודיות קפדנית.  המפרים כללים אלה נענשים קשה, והעונש היחידי על הלשנה הוא מוות.  {המילה 'מאפיה' פירושה בתחילה היה מקום מקלט. אחר כך נעשתה לשם הארגון החשאי שצץ כדי להילחם כנגד השליטים שדרסו את הארץ ואנשיה במשך דורות.
סיציליה היתה ארץ שנאנסה ביתר אכזריות, יותר מכל ארץ אחרת בהיסטוריה.  האינקויזיטורים עינו עני ועשיר כאחד... נוכח אכזריותו של שלטון מוחלט זה, למדו הבריות הסובלות שלא לגלות לעולם את חמתם ושנאתם, מפחד פן ירסקו אותם.  הם למדו שלא להיעשות לעולם פגיעים על ידי הפטרת איזה איום שהוא, מאחר ומתן אזהרה כזאת היה מבטיח מעשה גמול מהיר.  הם למדו שהחברה היא אויבתם, ועל כן בבקשם תיקון לעוולות שנעשו להם, הם פנו אל המחתרת המורדת, אל המאפיה.  המאפיה חיזקה את כוחה בתורת השתיקה, אומרטה.  זר שהיה שואל לכיוון הדרך לעיר סמוכה באזור הכפר של סיציליה, לא היה זוכה לנימוס שבתשובה".  מתוך: "הסנדק", מאת מריו פוזו}.

שרשים
אגודות פשע היו קיימות באיטליה במאה ה-19.  כמו למשל האחים FRATELLANZA בעיירה FUVURA, או חבורת  STOPPAGLEIRבעיירה  .MORAIALI בתקופה זו אפיינה את סיציליה סימפטיה של האוכלוסייה לאדם המבוקש ע"י השלטונות.  עדיין רחוק המושג מהמושג "מאפיה" שטופח ע"י המיתוס.  כשלון המשטר בסיציליה וקיום מושג האומרטה, והמשפט של אנשים פרטיים, עזרו להפצת הסיפורים על האירגונים החשאיים.  המילה "מפיוזו", כמו מאפיה, קשורה לביטויים מקומיים בפלרמו שבדרך כלל היוו שמות תואר לאיכויות של יופי, קשיחות ושליטה עצמית.  אין כל הוכחה כי המילה "מאפיה" נקשרה לפעילות פלילית לפני דו"ח ממשלתי שחובר ב-1865.  הקשר לפעילות פלילית מקורו באי הבנה שנקשרה לחישובים פוליטיים כאשר נוצרה המדינה האיטלקית.
כאשר נוצרה המדינה האיטלקית ב-1860, היתה סיציליה (בעיקר מערבה) אזור בלתי שקט.  מאות שנות הזנחה יצרו אווירה של אי אמון כלפי השלטונות ומסורת של לקיחת החוק לידיים.  ציות לחוק נחשב לפחדנות.  הביטוי המקומי  OMERTAמדבר על שתיקה מול הרשויות.  פתגם סיציליאני אופייני אומר: "המדבר הרבה לא אומר הרבה, האומר מעט הוא החכם".  האוכלוסייה החקלאית במערב סיציליה פיתחה שלטון עצמי משלה.  "איש חזק" מלא את הפער שבין המדינה לבין האוכלוסייה המקומית ופעל כמקור השלטון, לעתים גם כמקור המשפט.  על פי רוב הוא היה בעל קרקעות גדול, או לעתים קרובות CABAELLOTO - אדם שחכר אחוזה גדולה והחכיר שטחים גדולים לאיכרים.  אדם כזה יכול היה להתמנות לראש עיר וכוחו היה גדול ביותר.  הוא למשל ארגן את הבחירות של מקורביו.  הוא שלט על המשאבים הפיננסיים של העיר והוא היה הבורר בכל סכסוך הנוגע לקרקע ולסחורות גנובות.  בצעירותו היה וודאי פושע פלילי שיצר לעצמו שם של איש קשוח כדי לזכות בכבוד.  אי שיתוף הפעולה של הסיציליאנים עם השלטונות היה בולט ואף הרסני.  המדינה הפעילה כח רב במאמצים לארגן מינהל מסודר ואחיד, דבר שהפך למרד נגד השלטונות.  יש באיטליה מסורת של אי שיתוף פעולה.  אנשים משתפים פעולה עם השלטונות רק כדי להאשים את אויביהם.  מתן עדות שקר בבית המשפט נחשבת ללגיטימית; עובדה המקשה כמובן על תפקוד המערכת המשפטית.  אי האמון בין השלטון לאוכלוסיה, והנטייה ליצור מעין משטר עצמי באי עם נורמות משלו, נשען על אי צדק כלכלי.  סיציליה היתה אזור עני ובמדינה התגבשה ההכרה שיש לטפח את הצפון המתועש ע"פ הדרום הנחשל, דבר שטיפח את הניכור בין האוכלוסייה לשלטון. נקמת דם למשל, נחשבה לרצח בעיני השלטון ולמעשה לגיטימי בעיני האוכלוסייה.  
מאמצע שנות השבעים של המאה הקודמת, נקשר המונח "מאפיה" עם שכבה של מתעשרים חדשים והתלויים בהם.  המאפיה המודרנית התחילה לפעול בשם "קוזה נוסטרה" (העניין שלנו) כארגון שהגן על בעלי אחוזות עשירים תמורת תשלום ולאחר מכן סחט אותם תמורת דמי חסות וכופר נפש.
עם זאת, כל העוסקים בחקר הנושא, טוענים שלא היתה כל התארגנות רשמית ביניהם, וודאי לא כפי שהיא מוצגת בספרות ובעיתונות.  המשטרה הסיציליאנית העדיפה להאשים אגודת סתר מאשר להאשים אדם בפשע מוגדר. כאשר אדם מסוים היה ידוע כ"מפיוזו" היתה כביכול עילה להאשימו בפליליים.  אך כאמור היו לה שימושים רבים.  פעמים שימשה לכנות אדם חזק בעל שליטה עצמית וכך גם כונו המתעשרים החדשים.  קיימת דעה, כי לאחר מלחה"ע הII-, השתנה לחלוטין אופי הארגון בעטיים של גנגסטרים סיציליאנים שהיגרו לאמריקה וחזרו עם כוחות של בנות הברית ב-1943.  מה שלא היתה המאפיה לפני המלחמה, הרי שאחריה הפכה אכן לארגון פשע ללא כל שורשים בתרבות העממית או תפקיד חברתי.  סחר סמים התפתח בסיציליה במחצית שנות השבעים.  לא ברורה מידת ארגונו.  תומסו בצ'טה, אחד ממנהיגי ה"קוזה נוסטרה" (העניין שלנו), טען כי כל "אדם בעל כבוד" חפשי לנהוג כראות עיניו.
שינוי מהותי חל בכלכלת האי לאחר מלחה"ע ה- II.  אנשים היגרו מהכפר אל העיר.  שערוריות שנילוו לפעולות בנייה ופעולות אחרות נקשרו ל"מאפיה".  כיום מדברים על "מאפיה" שעברה אל הערים ומנהלת אותן.  המשבר הכלכלי שלאחר 1973, פגע מאד בסיציליה.  בשנת 1984 כ- 15% מכח העבודה היה מובטל ומחציתם לא עבדו מעולם.  משכנות העוני התרבו והמאבק הכלכלי הבלתי חוקי הלך והחריף.  האלימות הלכה וגברה וכוונה לפקידי הממשל.  שופטים, מפקחי משטרה ופקידי ממשל גבוהים נרצחו אף הם, על אף השמירה הקפדנית שנלוותה אליהם, והמשטרה הופעלה בכוחות גדולים כדי לבער את הנגע.  מאות אנשים נאסרו וכאשר ראשי הארגון החלו לשתף פעולה, דומה היה והפשע יחוסל.  תקוות אלו היו מוקדמות מדי.  לפשע שורשים חברתיים וכלכליים.  האבטלה בסיציליה עולה, וההגירה צפונה כמשחררת לחץ, מוגבלת בגלל אבטלה גם באזורים הצפוניים. פעולות החקירה הולכות ומשתכללות, אך נראה כי פעולות המאפיה תמשכנה ללוות את האי גם בהמשך.
חבר במאפיה נקרא 'מאפיוזו' (בעברית: מאפיונר), או 'גנגסטר' (משורש gang-כנופייה).
המאפיה התפשטה גם לארצות הברית בזמן ההגירה של המאה ה-20 מאיטליה והתחילה לצבור תאוצה בארצות הברית, עד סדרה של חקירות FBI בשנות ה-70 וה80 שהורידו את השפעתה של המאפיה. המאפיה גם הפכה להיות חלק מהתרבות ונכנסה לסרטים, תוכניות טלוויזיה ואפילו פרסומות.
המושג "מאפיה" מכוון כיום לכל קבוצה גדולה של אנשים העוסקת בפשע מאורגן (המאפיה הרוסית, והיאקוזה היפנית) אבל עדיין רוב הפעמים מיוחס לארגון הסיציליאני / אמריקני המקורי.