אחד התפקידים החשובים ביותר ברפואה ציבורית,היא רפואת המשפחה.ומסתבר כי מספר רופאי משפחה, מתמעט משנה לשנה ואין ביקוש רב להתמחות זו. ומדוע? מדובר במקצוע קשה, מתיש, בלתי מתוגמל ולא מוערך די צרכו. ורופאים רבים אשר החלו בסוף שנות השבעים התמחות זו,בהתלהבות גדולה,הם לפני פרישה. והמדיניות של הקופות בעיקר זו של קופת חולים כללית, היא לא להביא רופא חדש, אלא למחוק תקן "מטעמי חיסכון והתיעלות.
לצרכני רפואה נראה טבעי וברור כי בכל רגע יכולים לדפוק על דלתו של רופא המשפחה ,ולעלות כל בעיה,רפואית או פארארפואית, אשר תעלה על דעתם.
והם ימצאו בחדר רופא משפחה או רופאה,אשר עברו תקופת התמחות לא קצרה וידעו או לטפל או להפנות לרופא מקצועי אחר.
ההחלטה על פתיחת מסלול מסודר ברפואת משפחה נפלה בסוף שנות השבעים במאה הקודמת.וזה התחיל בדרום,באוניברסיטת באר שבע ובסורוקה באחריות קופת חולים כללית.
יש לדעת כי עד אז וכמובן עד שהרופא ראשון סיים התמחותו, היתה רק מה שנקרא "רפואה כללית".
ומי היה אותו רופא כללי ראשוני?
במקרה הטוב רופא פנימי מומחה,אשר מעבר לרפואה פנימית היה לו מושג קלוש בכירורגיה. ובמקרה הרע,רופא שסיים סטז' ונזרק למים עמוקים של רפואה, ללא כל נסיון קודם ועם מושג ירוק ביותר איך לטפל בחולים.
מאז חלפו הרבה שנים והמודל של רפואת משפחה הפך לנדבך חשוב ביותר ברפואה ציבורית.ואני כולל בו במידה מסויימת גם רופאי ילדים,אשר בסופו של דבר הם גם רופאים ראשוניים.
אחד המודלים אשר הדריכו את קברניטי הרפואה אז, היה המודל הקנדי ובאופן חלקי זה שמיושם בממלכה המאוחדת.
והצטברו לא מעט הוכחות כי בקנדה למשל, קיום רפואת משפחה מסודרת ומקצועית הורידה באופן משמעותי ביותר,תמותה,תחלואה והביאה חסכון כספי עצום ברפואה מונעת,מאבחנת ומטפלת.
ויש עוד.
אותם עקרונות של הומניזם, אהבת הזולת והרצון לסייע באופן אופטימלי הם אבני היסוד של רפואת משפחה.
א.אמון וכיבוד הדדי הוא המפתח ליחסי גומלין טובים בין רופא ומטופל ומבטיח תוצאות טרפאוטיות טובות יותר.רופאי משפחה מכירים את המטופלים שלהם,את משפחתם ולכן לאורך זמן בפגישות מרובות נבנה אותו אמון, שכה חשוב על מנת לשמר על בריאותם.
ב.רופאי משפחה הם מנוסים במצבים של אי ודאות איך לטפל בחולה.
ואמנם, רופא משפחה אשר הוא בעל נסיון קליני וגם פסיכולוגי, ידע גם להסתכל ולעקוב אחרי חולה חדש,ימנע מפזיזות וימנע הפניות ובדיקות מיותרות.
הסתבר, לפי סקר אשר בוצע בקנדה ,כי ב-40 אחוז מהמקרים, בעיותו של המטופל תפתר לשביעות רצון בקהילה,על ידי רופא המשפחה.
ג.רופאי משפחה מעורים היטב בקהילה.יש להם מטרה מובהקת להיות מדריך,מחנך,מטפל,איש סוד של קבוצת מטופליו.
והעקרונות הללו, על פיהם פועל רופא משפחה, מבדילים אותו מאלו שנקראים "רופאים מקצועיים",אשר אמנם מטפלים נאמנה,אך בסופו של דבר לא מכירים את המטופל כלל וברוב המקרים לאחר טיפול אחד לא יראו אותו יותר.
הספרות המקצועית מלאה בהוכחות ברורות,מעל כל ספק ,ליתרונות וחשיבותה של רפואת המשפחה.
סקרים אשר בוצעו במדינות,בהם רפואת משפחה איננה מפותחת,הדגימה תחלואה ותמותה גבוהות יותר,במיוחד בקרב ילדים וילודים.
קיימות הוכחות ברורות לכך כי מטופל אשר מרוצה מרופא המשפחה,צמוד אליו שנים רבות נזקק מעט מאד לשירותים של בתי חולים. כפועל יוצא העלויות לשירותי רפואה יורדים באופן משמעותי ונתן לנתב תקציבים בצורה יותר מושכלת.
חוקרים אשר עוסקים בבריאות הציבור בדקו קבוצות גדולות של חולי סוכרת ואי ספיקת לב.
ונמצא כי אותם חולים אשר ביקרו בשכיחות גבוה יותר את רופאי המשפחה,נמצאו יותר מאוזנים במחלתם,נזקקו הרבה פחות לאישפוזים בבתי חולים ועלויות חולים אלו למערכת, ירדו ב 75% .
לסיכום.
שום מדינה מודרנית,אשר דואגת לבריאות העם איננה יכולה לוותר על רפואת משפחה .
כותב הכתבה הוא מנתח פלסטי בכיר. http://www.dr-teman.co.il
